המשחה (אגדת עם אוזבקית)

כבר שבוע שהצנצנת מונחת לה בצד. למרות הגירוד הנורא שהחמיר, היא לא מוכנה להשלים עם תרופות של רפואה משלימה.

נסיעה לירושלים, כביש מספר 1, אוטו שעלה לחברה הציבורית 6 ספרות, נהג, 2 עוזרים. בגיל 56, יוספה היא דמות אהובה, מוערכת וחשובה לחבריה, למשפחתה ולאנושות כולה, עם יכולות הכלה ונשיאה של מיכלית נפט יפנית. היא נעימה, אחראית ויודעת לתקוע את החוכמה המצחיקה בטיימינג המדוייק. היא נהנית לעשות זאת בעיקר בשיא הלחץ. אם למופת, רעיה שהיא סמל, הכל נפלא פרט לגירוד הכרוני הזה, שהחל בהתקפות קלות בגפיים, בגב ובישבן, עת שנזכרה בתקופת לימודיה: שנת העשרים ושתיים לחייה, אז הכירה את ג'יי, אמן ניו יורקי מרתק שהיה גם מרתק אותה, מרסק אותה, מטפל לה בחזה, ממיס, ממולל בידו ומכניס לפה בהנאה צרופה. חזק, תמיד חזק.

ההתקפות הלכו והעיקו, ואם קודם יכלה להתגבר הרי שעתה היא החלה לגרד. כמו עקיצת יתוש, ברגע שגרדת זה חוזר בגדול. בחודשים האחרונים היא מגרדת כבר בישיבות, בפרהסיה, כבר לא כל כך אכפת לה מה יגידו. גם בעלה יודע על הגרד. היא הפסיקה כמעט לתפקד והתקשתה לחזור לעצמה. ביום שני בלילה, כשחזרו מבילוי, היא נשברה ובכתה בכי מר. נודע לה מכתבה בעיתון שיש איזה בית מרקחת ביפו, רפואה משלימה. לך תדע מה שמים שם, זנבות של לטאות, לא מאמינה בשטויות האלו וזה עלול להזיק.

יום שלישי, באמצע האספרסו הארוך, שעה 16:34, יד מגששת לחפש מצית נתקלה בצנצנת העזובה, לפטה אותה, הוציאה, הרכיבה את משקפי הקריאה. כתב זבובים רגיל וסטנדרטי, פונט גודל 7: "להרחיק מילדים. נשים בהריון או מניקות להתייעץ עם רופא. תכולה: ציות, התמסרות, חוסר אונים, פלוגר, בט פלאג, אטבי פטמות, קיין, קולר, רצועות עור עם ולקרו, מתח ואוירה מחשמלת, שבעה סוגי מבטים, חיוך ומילת בטחון".

בלילה, כולה מוארת וקורנת, הגישה לבעלה את הצנצנת: "מרח על כולי, דחוף. לא יכולה יותר..."