אישה, תשוקה, כאב

עמדת בפינה, כמו בעונש, ממתינה,
היה לך קשה, קרועה מבפנים,
חיפשת הבנה,
כמה רגעים ביקשת, רגעים שחיפשת,
להשלים את מה שכה חסר,
לתת מעצמך, להתחבר,
ללמוד לחייך, בלא הכאב,
לדעת לצחוק, שוב, ישר מהלב.
להרגיש עונג, מכה וליטוף,
לקבל את החיוך, שבא עם הציות.
להישפך לרגלי האדון,
להפקיד בידיו את כל מה שאגרת
זמן כה רב. דברים שאצרת בתוכך,
וכעת ממש, עומדים להתפוצץ.
רוצה למסור, אבל כה קשה לבחור,
כל כך מפחיד, כל כך כואב,
העומס כה כבד עליך, ממלא,
צובט, ומושך, קורע, וסוחף,
עם כיוון, עם דרך, ללא מוצא
נראה לעין.
לא ידעת עד כמה מסובך,
לא חשבת מעבר לכאב,
לא הבנת היכן הפתרון,
לא ידעת שאין לך יתרון,
כי זה אינו מצרך מבוקש יותר,
חוסר הניסיון.
זה שאת כה רוצה, אינו נותן
למצבך הקשה נקודת אחיזה.
המציאות כה מסובכת,
לשבור דפוס חיים,
שעבד כל כך הרבה שנים,
בגלל תשוקת הכאב והעונג.
חוסר הברירה של התשוקה,
מקום משלך, שמתחבר לכאב,
להתמסרות הנתינה.
מחפשת מי ייקח,
מי ייקח ולא יברח,
חוששת מהרגע, נכספת לרגע,
כה משתוקקת, כה פוחדת,
והכול כה מבולבל, כה לא ברור,
כל כך צלול, כל כך עכור.
את זו את, את לא את,
חיים כפולים, שפוחדת לערבב,
חיים שרק את מכירה, ורועדת,
ובבטנך עוצרת את כדור הכאב.
מצבך לא קל, את יודעת זאת ככלל,
אבל עד כמה זה קשה,
אין לך מושג, על מה שמצפה,
באה מרגש, חוטפת מציאות.
את לא לבד, ישנה התחרות,
שלך בה אין יתרונות,
מה יש להציע, לגבור על חסרונות?
עם מעטפות המילים, עם מנטרות חוזרות,
ניסיון לפרוק ולפרק מעגלים,
דברים שבנית שנים כמחסומים,
רגשות שהקפת בחומות,
מנסה למוטט, משוועת לעזרה.
מחפשת את התשובה במילים,
שנמצאות אצל החרזנים,
פונה משוועת לעזרה, ואין אבירים
שבאים בתרועה.
מחפשת תשובה ברגשות,
רוצה להאמין שכה קל לרצות,
אבל זה לא כך אישה,
בקשר חדש שבונים, לא מתחילים
עם מחיצה.