כולי תקווה

הוא עם האחרת, ואת מלאה בכעס,
שמאכל אותך מבפנים,
אבל כשיבוא,
את תחייכי, תעמידי פנים,
שיחבק, הכאב יעבור.
אבל האם אותן שעות אושר איתו
שוות הכול?
האם כל מה שירצה, הוא יכול?
כל השאלות שעוברות בך,
התשובות שאת לא מקשיבה להן.
השקט שנשמר, הסודיות והכאב.
הרצון לפרוץ, לצעוק לעולם.
להחריש את הלמות הלב,
הזועק בכאב, מתפתל ולופת.
מביתך ילך לביתו, אשתו שם תחכה,
היא לא יודעת מה מצפה.
היא בשגרת החיים, והוא
כפרפר חולף בשדה,
ואת יושבת, יודעת את זה.
יודעת שזה יפגע, יודעת שזה יכאב,
אבל מקווה שלא כל כך מהר,
ולא עכשיו,
וכל רגע שאיתו שווה לך, עם
הגעגוע, הכאב והציפייה.
האכזבה כשהוא לא מגיע,
וכשמגיע, ממהר לאחרת,
ומשם אולי לעוד אישה נבחרת.
ואת מחייכת ולא אומרת דבר,
אולי כי פעם בחלומך,
הוא נשאר.