בית הספר הגבוה לחינוך מיוחד - פרק ד' - עניינים שבשגרה
מאת אניגמטית(שולטת)
25 במאי 2003
תרז חייכה לשנטל וחיבקה אותה, "היית נהדרת כרגיל, יפתי, אבל אני חייבת לקום. היום אני מתחילה בראיונות האישיים".
"רגע ומה עם פולו?" אמרה שנטל.
"פולו לא יוכל להתקבל לקורס, אבל אם את רוצה, תשאירי לי אותו ואני כבר אדאג להעביר לו שיעורים פרטיים. ממך אני לא יכולה לקחת כסף, אבל פולו יצטרך לשלם בעבודות במטבח. הטבחית שלי היא אשה קצת עצבנית ומאד לא מסופקת, אני בטוחה שיהיה לה שימוש לפולו."
"אין בעייה", חייכה שנטל, "רק שתשאיר לי אותו לא מסומן בסימנים שלא יורדים". תרז הסכימה והשתיים נפרדו בנשיקות וגיפופים.
תרז לחצה על כפתור בקיר החדר ודלת חשמלית נפתחה וחשפה את חדר הארונות שלה. משרתה האישי, שהיה שם כל הזמן בצד למקרה שהשתיים יזדקקו לו, מיהר להגיע.
"מה תרצי ללבוש היום, גבירתי?", שאל במבט מושפל.
צד ימין של חדר הארונות הענקי הוקדש לנעליים. היו בו למעלה ממאה חמישים זוגות נעליים, שהופרדו לפי סוגם: מגפיים, סנדלים גבוהי עקב וכפכפים. תרז אמרה "גימל שלוש" והמשרת לחץ על השלט ומדף גימל שלוש ירד וגילה זוג מגפיים בצבע שחור, שנשרכו בשרוך אדום. המגף הגיע עד לירכיה של תרז. בחלק המרכזי של הארון היו כל בגדי הויניל הלאטקס והעור של תרז. היא בחרה בחצאית מיני אדומה מויניל ובחזיית עור שחורה, שנקשרה מאחור בהצלבה.
"האמבטיה שלך מוכנה, גבירתי", אמר המשרת ומיהר לרדת על ארבע. תרז התישבה על גבו והוא רכב לחדר האמבטיה המפואר, כשהיא מאיצה בו בהצלפות כף ידה. חדר האמבטיה היה בגודל של סלון ממוצע והאמבטיה עצמה היתה ג'קוזי רחב, שיכל להכיל לפחות ארבעה אנשים בנוחות. המשרת דאג למלא אותה במים חמימים ובקצף. תרז התפשטה ונאנחה בעונג, כשהמים והקצף ליטפו את גופה.
רק אחרי שנרגעה, קראה למשרת, "בוא לסבן אותי". הוא ידע שאסור לו להציץ ולקח את סבון הלוונדר הריחני. כשהוא יושב למרגלות האמבטיה, החל לסבן כל סנטימטר מגופה של תרז . אחרי שהמלאכה הושלמה, הוא פתח את פקק האמבטיה ועזר לתרז לעמוד, נזהר שלא להציץ. הוא כיוון את זרם המים בדיוק לחום שתרז אוהבת ושטף את גופה בעדינות. אחר הושיט לה יד ועזר לה לצאת מהאמבטיה. היא נעמדה על שטיח שעיר ולבן וטיפות המים נטפו מגופה. הוא ניגב כל טיפה במגבת גדולה, עמד על ארבע וחיכה לפקודה.
"עכשיו תבדוק עם הלשון שאני מגולחת היטב", ציוותה תרז.
"כן גבירתי, מיד", אמר המשרת ובאושר רב החל לבדוק בלשונו את ערוותה של גבירתו.
"יש חמישה קוצים קטנים, גבירתי. תרשי לי לטפל בהם?"
"כן משרת, אבל מהר. אין לי את כל היום", ציוותה תרז.
המשרת מיהר לשם מגבת טריה על השז לונג שבחדר האמבטיה. תרז פישקה את רגליה היפות וגילתה בפניו את ערוותה.
המשרת מרח קצף גילוח לכל אורך השפתיים ובעדינות החדיר אותו לעור. כמה שהיה גאה בכך שמלכתו סומכת עליו שיעשה את עבודת הקודש הזו, מבלי לפצוע אותה. לאט ובעדינות גילח את הקוצים, עד שתרז היתה חלקה לחלוטין. הוא לקח קערת מים, שטף את הקצף וליקק את השאריות.
תרז ערבלה בחיבה את שערו ולא אמרה מילה. הטקס היה מוכר לשניהם ולא היה צורך במילים מיותרות. היא עברה למיטת העיסוי ומשרתה מיהר להביא את תערובת השמנים החביבה עליה. בתנועות מיומנות, עיסה כל שריר תפוס וכל חלק חשוף ותרז הרגישה שכל שארית מתח שעוד נותרה בגופה לאחר האמבטיה, עזבה אותו לבלי שוב.
המשרת עזר לה לרדת מהמיטה ועטף את גופה בחלוק משי שחור. משם הלכו לשולחן האיפור. תרז התאפרה ואז אמרה "מברשת". המשרת מיהר לקחת את מבקשת השיער המוכספת והבריש את שערה הארוך מאה פעמים. השיער נצץ מחיוניות. הוא לא הצליח להתאפק יותר והביט בגבירתו היפה.
תרז הסתובבה והעיפה לו סטירה מצלצלת "מתי תלמד, כלבלבון, שאסור לך להציץ בגבירתך?"
"מותר לי לענות בכנות, גבירתי?", שאל המשרת.
"בהחלט, ענתה תרז בכעס.
"גבירתי, עיצבת אותי להיות משרת ועבד מושלם. אילפת אותי להיות כל דבר שתרצי, אבל גם אם תענישי אותי אלף פעמים, אני לא אצליח ללמוד לא להציץ בך. אני מצטער, גבירתי, אבל אני לא מסוגל."
תרז רצתה להתחיל להסביר לו, כהרגלה, שאין כזה דבר לא יכול, יש לא רוצה ושהיא יכולה לאלף אותו לכל דבר ושאם לא יציית לה, הוא יאלץ לעשות את כל עבודותיו בעיניים קשורות. אבל במקום זה, חיוך גדול התפשט על פניה - חיוך של סיפוק ושמחה. לא סתם הוא החזיק מעמד יותר מכל עבד אחר ומשרת אחר שהיה לה. הוא היה הפרויקט הקשה מכולם, המאתגר מכולם ובתוך תוכה ובסתר, תרז אהבה את המשרת שלה. הוא היה משוייך לה בלבה יותר מכל עבד אחר, רכושה הפרטי והאהוב.
היא ידעה כמה הוא מפחד עם כל קורס חדש, שיגיע מישהו שיתפוס את מקומו בחייה ובלבה וכמה טוב הוא מצליח להסתיר את זה עבורה ולא התכוונה לעזור לו להתגבר על החשש. היא אהבה שהוא מסתובב קבוע עם ישבן מכווץ מהפחד הזה. "זה בריא לו" חייכה במחשבתה.
המשרת קרא את תרז כמעט כמו שהיא קראה אותו. הוא יכל לנחש מראש כמעט כל משאלה שלה ולזהות את החיוכים שמוסתרים רק שם בראשה ולכן הבין שניצל ושהיא מרוצה. הוא כרע ברך וחיכה לאישור. תרז נדה בראשה והוא החל לנשק את רגליה ללקק אותן ולהודות לה על טוב לבה כלפיו. תרז פתחה את פיו עם רגלה והחלה להחדיר את כל כף הרגל לפיו המשתוקק. כעת זיינה אותו בפה עם כף רגלה. המיומנות שלו בליקוק רגליים היתה מדהימה. לא עברו דקות אחדות ותרז החלה לגנוח בקול. הוא לחץ על כל הנקודות שרק הוא הכיר עד שתרז לא יכלה יותר וגמרה בצרחה.
היא מיהרה להפילו לריצפה על הגב והתיישבה על פניו והחלה לרקוד עליהם במהירות ובחושניות, כשהיא מצווה "לקק אותי, כלבלבון שלי! יותר מהר! יותר חזק!". הוא הרגיש את נוזליה ואת מתיקותה מציפים את פניו וידע שהיא מתקרבת לשיא. הוא לא הפסיק, למרות שבקושי נשם, רק הגביר את הקצב. תרז כרכה את רגליה מאחור סביב ביטנו ולחצה, תוך שהיא משמיעה צרחה, שהוא כל כך הכיר וכל כך אהב. ערוותה עדיין היתה מוצמדת לפיו, אבל היא נשכבה לאחור על ביטנו. המשרת מהר ללקק ולנקות אותה ותרז השמיעה גניחות קטנות של אחרי. רק אחרי שהיתה נקייה לחלוטין, הוא הרים אותה בעדינות והושיב אותה חזרה על הכיסא. הדליק לה סיגריה, הגיש לה כוס יין וכרע לרגליה.
"מותר לי לחבק את רגלייך, גבירתי?, שאל.
"מותר, כלבלבון מספק שכמותך", אמרה תרז והרימה את סנטרו. היא נשקה לשפתיו וריח הסיגריה והיין התערבב עם ריח מיציה, שעוד נותרו על שפתיו.
"רגע ומה עם פולו?" אמרה שנטל.
"פולו לא יוכל להתקבל לקורס, אבל אם את רוצה, תשאירי לי אותו ואני כבר אדאג להעביר לו שיעורים פרטיים. ממך אני לא יכולה לקחת כסף, אבל פולו יצטרך לשלם בעבודות במטבח. הטבחית שלי היא אשה קצת עצבנית ומאד לא מסופקת, אני בטוחה שיהיה לה שימוש לפולו."
"אין בעייה", חייכה שנטל, "רק שתשאיר לי אותו לא מסומן בסימנים שלא יורדים". תרז הסכימה והשתיים נפרדו בנשיקות וגיפופים.
תרז לחצה על כפתור בקיר החדר ודלת חשמלית נפתחה וחשפה את חדר הארונות שלה. משרתה האישי, שהיה שם כל הזמן בצד למקרה שהשתיים יזדקקו לו, מיהר להגיע.
"מה תרצי ללבוש היום, גבירתי?", שאל במבט מושפל.
צד ימין של חדר הארונות הענקי הוקדש לנעליים. היו בו למעלה ממאה חמישים זוגות נעליים, שהופרדו לפי סוגם: מגפיים, סנדלים גבוהי עקב וכפכפים. תרז אמרה "גימל שלוש" והמשרת לחץ על השלט ומדף גימל שלוש ירד וגילה זוג מגפיים בצבע שחור, שנשרכו בשרוך אדום. המגף הגיע עד לירכיה של תרז. בחלק המרכזי של הארון היו כל בגדי הויניל הלאטקס והעור של תרז. היא בחרה בחצאית מיני אדומה מויניל ובחזיית עור שחורה, שנקשרה מאחור בהצלבה.
"האמבטיה שלך מוכנה, גבירתי", אמר המשרת ומיהר לרדת על ארבע. תרז התישבה על גבו והוא רכב לחדר האמבטיה המפואר, כשהיא מאיצה בו בהצלפות כף ידה. חדר האמבטיה היה בגודל של סלון ממוצע והאמבטיה עצמה היתה ג'קוזי רחב, שיכל להכיל לפחות ארבעה אנשים בנוחות. המשרת דאג למלא אותה במים חמימים ובקצף. תרז התפשטה ונאנחה בעונג, כשהמים והקצף ליטפו את גופה.
רק אחרי שנרגעה, קראה למשרת, "בוא לסבן אותי". הוא ידע שאסור לו להציץ ולקח את סבון הלוונדר הריחני. כשהוא יושב למרגלות האמבטיה, החל לסבן כל סנטימטר מגופה של תרז . אחרי שהמלאכה הושלמה, הוא פתח את פקק האמבטיה ועזר לתרז לעמוד, נזהר שלא להציץ. הוא כיוון את זרם המים בדיוק לחום שתרז אוהבת ושטף את גופה בעדינות. אחר הושיט לה יד ועזר לה לצאת מהאמבטיה. היא נעמדה על שטיח שעיר ולבן וטיפות המים נטפו מגופה. הוא ניגב כל טיפה במגבת גדולה, עמד על ארבע וחיכה לפקודה.
"עכשיו תבדוק עם הלשון שאני מגולחת היטב", ציוותה תרז.
"כן גבירתי, מיד", אמר המשרת ובאושר רב החל לבדוק בלשונו את ערוותה של גבירתו.
"יש חמישה קוצים קטנים, גבירתי. תרשי לי לטפל בהם?"
"כן משרת, אבל מהר. אין לי את כל היום", ציוותה תרז.
המשרת מיהר לשם מגבת טריה על השז לונג שבחדר האמבטיה. תרז פישקה את רגליה היפות וגילתה בפניו את ערוותה.
המשרת מרח קצף גילוח לכל אורך השפתיים ובעדינות החדיר אותו לעור. כמה שהיה גאה בכך שמלכתו סומכת עליו שיעשה את עבודת הקודש הזו, מבלי לפצוע אותה. לאט ובעדינות גילח את הקוצים, עד שתרז היתה חלקה לחלוטין. הוא לקח קערת מים, שטף את הקצף וליקק את השאריות.
תרז ערבלה בחיבה את שערו ולא אמרה מילה. הטקס היה מוכר לשניהם ולא היה צורך במילים מיותרות. היא עברה למיטת העיסוי ומשרתה מיהר להביא את תערובת השמנים החביבה עליה. בתנועות מיומנות, עיסה כל שריר תפוס וכל חלק חשוף ותרז הרגישה שכל שארית מתח שעוד נותרה בגופה לאחר האמבטיה, עזבה אותו לבלי שוב.
המשרת עזר לה לרדת מהמיטה ועטף את גופה בחלוק משי שחור. משם הלכו לשולחן האיפור. תרז התאפרה ואז אמרה "מברשת". המשרת מיהר לקחת את מבקשת השיער המוכספת והבריש את שערה הארוך מאה פעמים. השיער נצץ מחיוניות. הוא לא הצליח להתאפק יותר והביט בגבירתו היפה.
תרז הסתובבה והעיפה לו סטירה מצלצלת "מתי תלמד, כלבלבון, שאסור לך להציץ בגבירתך?"
"מותר לי לענות בכנות, גבירתי?", שאל המשרת.
"בהחלט, ענתה תרז בכעס.
"גבירתי, עיצבת אותי להיות משרת ועבד מושלם. אילפת אותי להיות כל דבר שתרצי, אבל גם אם תענישי אותי אלף פעמים, אני לא אצליח ללמוד לא להציץ בך. אני מצטער, גבירתי, אבל אני לא מסוגל."
תרז רצתה להתחיל להסביר לו, כהרגלה, שאין כזה דבר לא יכול, יש לא רוצה ושהיא יכולה לאלף אותו לכל דבר ושאם לא יציית לה, הוא יאלץ לעשות את כל עבודותיו בעיניים קשורות. אבל במקום זה, חיוך גדול התפשט על פניה - חיוך של סיפוק ושמחה. לא סתם הוא החזיק מעמד יותר מכל עבד אחר ומשרת אחר שהיה לה. הוא היה הפרויקט הקשה מכולם, המאתגר מכולם ובתוך תוכה ובסתר, תרז אהבה את המשרת שלה. הוא היה משוייך לה בלבה יותר מכל עבד אחר, רכושה הפרטי והאהוב.
היא ידעה כמה הוא מפחד עם כל קורס חדש, שיגיע מישהו שיתפוס את מקומו בחייה ובלבה וכמה טוב הוא מצליח להסתיר את זה עבורה ולא התכוונה לעזור לו להתגבר על החשש. היא אהבה שהוא מסתובב קבוע עם ישבן מכווץ מהפחד הזה. "זה בריא לו" חייכה במחשבתה.
המשרת קרא את תרז כמעט כמו שהיא קראה אותו. הוא יכל לנחש מראש כמעט כל משאלה שלה ולזהות את החיוכים שמוסתרים רק שם בראשה ולכן הבין שניצל ושהיא מרוצה. הוא כרע ברך וחיכה לאישור. תרז נדה בראשה והוא החל לנשק את רגליה ללקק אותן ולהודות לה על טוב לבה כלפיו. תרז פתחה את פיו עם רגלה והחלה להחדיר את כל כף הרגל לפיו המשתוקק. כעת זיינה אותו בפה עם כף רגלה. המיומנות שלו בליקוק רגליים היתה מדהימה. לא עברו דקות אחדות ותרז החלה לגנוח בקול. הוא לחץ על כל הנקודות שרק הוא הכיר עד שתרז לא יכלה יותר וגמרה בצרחה.
היא מיהרה להפילו לריצפה על הגב והתיישבה על פניו והחלה לרקוד עליהם במהירות ובחושניות, כשהיא מצווה "לקק אותי, כלבלבון שלי! יותר מהר! יותר חזק!". הוא הרגיש את נוזליה ואת מתיקותה מציפים את פניו וידע שהיא מתקרבת לשיא. הוא לא הפסיק, למרות שבקושי נשם, רק הגביר את הקצב. תרז כרכה את רגליה מאחור סביב ביטנו ולחצה, תוך שהיא משמיעה צרחה, שהוא כל כך הכיר וכל כך אהב. ערוותה עדיין היתה מוצמדת לפיו, אבל היא נשכבה לאחור על ביטנו. המשרת מהר ללקק ולנקות אותה ותרז השמיעה גניחות קטנות של אחרי. רק אחרי שהיתה נקייה לחלוטין, הוא הרים אותה בעדינות והושיב אותה חזרה על הכיסא. הדליק לה סיגריה, הגיש לה כוס יין וכרע לרגליה.
"מותר לי לחבק את רגלייך, גבירתי?, שאל.
"מותר, כלבלבון מספק שכמותך", אמרה תרז והרימה את סנטרו. היא נשקה לשפתיו וריח הסיגריה והיין התערבב עם ריח מיציה, שעוד נותרו על שפתיו.
