היא שכבה על המדרכה

איילת שכבה על המדרכה, עיניה הזגוגיות נועצות מבט חסר הבעה אל השמיים המאדימים לקראת זריחה. מגלי הכאב ששטפו את מוחה נותרו רק אדוות אשר ליחכו את אחורי תודעתה בקצב פעימות הלב. היא התאמצה לחשוב על דברים טובים שיעניקו לה שלווה לפחות ברגעיה האחרונים, אך הזיכרונות הציפו אותה שוב וחרף התנגדותה מחשבותיה החזירו אותה לחדר בקומה החמישית אותו עזבה רק כמה שעות קודם.

איילת הייתה בתנוחה הזאת כבר קרוב לארבעים וחמש דקות, למרות שהן נראו כמו נצח. הידיים, הקשורות למוט שהיה תלוי מהתקרה כאבו בצורה כמעט בלתי נסבלת.
הוא היה עסוק עם הבחורה החדשה שהיא מצאה לו על פי דרישתו ולא טרח לפנות אליה או לגעת בה אפילו פעם אחת מאז שהשאיר אותה במצב הזה.

ועכשיו היא רק בהתה במבט ריק בתחת האדמדם-סגלגל מרוב הצלפות של הבחורה שעמדה על ארבע מול הספה,חצי מטר לפניה, ראשה תחוב בין רגליו. היא הייתה חייבת לצפות בהם, הוא הבהיר לה עוד לפני תחילת הסשן שאם היא תפנה את מבטה או תעצום עיניים הוא "יזרוק אותה החוצה והיא לא תראה אותו עוד לעולם", וכמו בטריפ גרוע המילים הדהדו בראשה.

"אבל אני אוהבת אותו,למה הוא עושה לי את זה?!"

"למה הוא עושה לי את זה?!"

היא ראתה אותו תופס בשערה של הבחורה ובתנועה חדה מרים את ראשה תוך כדי כך שהוא שולח מבט ממזרי שלפיו אפשר היה מיד לראות עד כמה הוא באמת נהנה מכל העניין.

"נראה שהכלבה שלי נהנית מהמחזה," הוא פנה לבחורה שבשערה עוד החזיק, תוך כדי שהוא מסובב את ראשה לכיוון איילת. הבחורה חייכה חיוך קלוש, ניכר היה שהיא לא מרגישה נוח עם המצב.

"נכון שאת נהנית כלבה?!". זו היתה הפעם הראשונה שהוא פנה אליה מתחילת הסשן, הקול שלו חתך בה כמו סכין ופורר את הקירות האחרונים שעוד עמדו בינה ובין ההתמוטטות וההיסטריה. היא פרצה בבכי.

"נכון שאת נהנית כלבה!" הדבר נאמר בקול רם יותר ובליווי טונים מתכתיים.

"כ... כן, אדון," היא סיננה מבעד לדמעות.

"אני לא שומע אותך, כלבה. תפסיקי לייבב ותעני לי בצורה הראויה לאדונך."

"כן אדון!" היא צעקה תוך כדי שהיא משקיעה את כל התסכול והכעס שחשה ברגע זה.

הוא חייך אליה חיוך מסופק.

"מה דעתך ליהנות עוד קצת?"

"ל... ל..."

"לא?! אבל אני כל כך אוהב לראות אותך נהנית." הוא הדגיש את המילה האחרונה, ממלא אותה בכל הלעג שמילה קטנה בת חמש אותיות יכולה להכיל.

"שתי ידיים על הספה, רגליים מפושקות ותחת למעלה." הוא פנה לבחורה.

"תיספרי!"

הוא חדר אליה מאחורה, מלווה כל חדירה בהצלפה על גבה עם השוט שאיילת קנתה לו רק לפני כמה ימים לכבוד ארבעת החודשים הראשונים שלהם יחד.

"אחחתתתת... אהה"

"שתיים ... גחחחאאאא"

ש... אחחח... שלווווווש"

איילת שכבה על המדרכה, הקרניים הראשונות של השמש העולה במזרח האירו את גופה, "והוא אפילו לא נתן לי לישון אצלו, שלח אותי הביתה," עברה המחשבה במוחה. היא נאנחה אנחה קלושה ועצמה את עיניה.

הרופא שהגיע שעה מאוחר יותר קבע את מותה. "ילדה טיפשה. כל החיים לפניה והיא קופצת לי מהגג," הוא אמר לפרמדיק שעמד לידו.