השעון הכה חצות. לבוש בחלוק ישן, הוא ישב בכורסת העור האהובה והישנה שלו מול האח המבוערת וקרא ספר עב כרס בכריכה מרופטת. למרגלותיו, על שטיח הדוב, ישבה היא, עירומה לגמרי פרט לקולר עור דק סביב צווארה.

"יש לנו בערך שעה עד שאצטרך ללכת להתכונן לנשף של היום", אמרה מרי לפייר. "אני חושבת שיש לנו מספיק זמן למשחק קטן", הוסיפה, וחיוך זדוני עלה על פניה. היא שלחה יד והרימה את ראשו של פייר, מבטיהם נפגשו והם התנשקו נשיקה ארוכה. הציפור שישבה על הענף הסתכלה מטה על הזוג המתנשק: חבל שציפורים לא יכולות לאהוב כך, חשבה.

אם באותו לילה חשוך וקר מישהו היה מתגנב לבית הלבנים העתיק בקצה הרחוב ומביט מבעד לחלון, הוא היה רואה גבר באמצע שנות השלושים לחייו לבוש חלוק גס, יושב בתוך כורסת עור גדולה מול האח הבוער ולצידו, על שטיח הדוב, צעירה עירומה לחלוטין פרט לקולר עור דק סביב צווארה...

איילת שכבה על המדרכה, מנסה לחשוב על דברים טובים, שיעניקו לה שלווה לפחות ברגעיה האחרונים. אולם הזיכרונות הציפו אותה שוב, מחזירים אותה לחדר בקומה החמישית, אותו עזבה רק כמה שעות קודם...