אתה מכאיב לי (סיפור בהמשכים) - חלק ראשון

נפגשנו באותו סוף שבוע, כמו שכבר אמרנו, היא גרה בעיר אחרת לשם נסעתי ברכבת. היא היתה נחמדה במיוחד ובאה לאסוף אותי מהתחנה כאילו אני איזה תייר שאין לו מושג לאן הגיע ואיך להסתדר שם.

קצת קשה לקרוא לזה נפגשנו. יותר בילינו יחד את כל סוף השבוע, שכלל בעיקר קירבה פיזית מתונה אך מרובה ביותר, ושיחות על כל מה שרק אפשר, ואולי גם כמה משפטים על מה שאי אפשר.

למדתי גם מושג חדש (לא, לא מושג בדסמי), להתאפץ. נו באמת, המילה יצאה לה מהפה כאילו זו המילה הראשונה שלומדים בבית הספר היסודי. מישהו פה מכיר את המושג הזה?! בכל מקרה, המשמעות של המושג להתאפץ היא להתסלבט במובן ההתמרחותי של העניין.

הוזמנתי ל"התאפץ" איתה במיטה שלה, מן "התאפצות" כזו של צהריים. התחבקנו והתלטפנו המון, אבל כל פעם שקצת התחלנו להתחמם, היא היתה מאטה את הקצב עד שבשלב מסויים הוחלט לצאת מהמיטה לצורך עבודה על אורך רוח וסבלנות, דבר שהתאמנו עליו הרבה במהלך סוף השבוע הזה, שכן, למחרת בבוקר (או למען האמת, כהכנה, כבר באותו יום), הוחלט על טיול לצפון לאיזה יישוב שגר בו חבר שלה לשעבר, שהם עדיין בקשר והוא באמת איש חביב (מודה). לשם הימנעות מפגיעה בו, הייתי ידיד לצורך העניין והיינו צריכים להימנע ממגע פיזי (פעולה שהיא קשה כשלעצמה. אם הייתם מכירים אותה, הייתם מבינים למה אני מתכוון).

האמת, היה טיול נחמד. המשפחה שביקרנו התגלתה כאוסף של אנשים חביבים ומסבירי פנים, שכל הזמן ניסו להאכיל ולפנק אותנו ורק בקושי הצלחנו להתחמק ממנה מוזרה של ספגטי ברוטב לא מובן ונקניקיות (קיבוצניקים, לך תבין).

לקראת הערב החלטנו להתחיל להדרדר חזרה לכיוון המרכז בנסיון כושל להימנע מהפקקים של סופו של סוף השבוע הארוך שהתחיל בערב סוכות ונגמר במוצאי שבת. הוחלט שאנחנו עוצרים אצלי בבית ומתרסקים אצלי בדירה עד למחרת בבוקר.

הגענו אלי הביתה, שתינו וקישקשנו קצת על חוויות היום, ושדודים מעייפות עלינו לחדר השינה.

היא היתה גמורה מעייפות, ואני, האמת אני גם. אבל שוכבת לך מותק כזו במיטה, עור חלק כמו של תינוק, סקסית בטירוף, לא תנסה לפחות?

"אתה מכאיב לי..."

זה לא היה המילים שהיא אמרה אלא איך שהיא ירקה אותן. התבלבלתי, אני מודה. פתאום כל הסוף שבוע המיוחד הזה שבילינו ביחד כאילו נעלם בבת אחת מהזיכרון. כל מה שנשאר ממנו עכשיו היה הבחורה הזו ששוכבת אצלי במיטה ובאמת לא מבסוטה ממה שקורה. ואני, אני הייתי בטוח שאני עושה את הדבר הנכון, שזה מה שהיא רוצה. ותאמינו לי או לא, כשתפסתי לה את הידיים בחוזקה מעל הראש והצמדתי אותן למיטה, כשניסתה ספק להתנגד ספק לנסות לתת לעצמה להיכנע, האנקה שיצאה מגרונה כשהיתה מרותקת כך למיטה, הכל נראה בדיוק נכון. שכחתי שאובייקטיבית עבר עלינו באמת סוף שבוע ארוך ומייגע ואולי זה באמת לא הזמן הנכון. אבל הגוף החושני הזה... לא יכולתי להתאפק.

במהלך סוף השבוע הצלחתי לגלות כבר שהפטמות שלה סופר רגישות. היא היתה כאילו נדלקת כמעט מכל מגע שלי בפטמות שלה, בין אם מגע מרפרף ואקראי ובים אם מגע עיקש ותובעני, זה תמיד עבד.

פניתי לטפל בפטמות שלה. היא, מרותקת תחתי למיטה, ידי מרתקות את ידיה מעל הראש, הברך נעוצה בין רגליה, לוחצת לחיצה איתנה על הכוס שלה. כל תנועה הכי קטנה שתעשה, תהיה חייבת להיות מינית (ובשאיפה,מעוררת מינית). אני מנשק בחוזקה את הצוואר, יורד לכיוון החזה, מגיע אל הפיטמה השמאלית, נושך קלות... מוצץ... נושך ו....

אחרי שאמרה את מה שאמרה חיבקתי אותה, שכבנו איזו דקה חבוקים. הנשימה שלה הפכה כבדה ואיטית. היא כבר ישנה, חשבתי לי, שלפתי את היד שלי מתחתיה, קמתי מהמיטה וירדתי לסלון, יושב, שותה, מעשן סיגריה. מה אני עושה לא נכון, מה היא בכלל עושה פה, מה יש בה שבכל זאת אומר לי... סבלנות... סבלנות...

למחרת בבוקר קמנו וכאילו כל האירוע הזה של אתמול לא קרה. היא השאירה את הדברים שלה אצלי ואמרה שהיא חוזרת לפה אחרי העבודה.
"זה איום?" שאלתי.
"לא, זו הבטחה", היא אמרה, חייכה, התחבקה ויצאה לעבודה.

אחרי שסגרתי את הדלת אחריה חשבתי, סתם נכנסת לך לסרט... תרגיע... סבלנות, יהיה בסדר.

ובאמת, לא עבר יותר מידי זמן ו...