בקהילה הבדסמית מקובלים יחסי סאדו-מאזו. הסאדיסט נהנה להכאיב, והמזוכיסט נהנה מהכאב, כאשר הכאב יכול להיות גופני או נפשי. הכלל החשוב הוא ששני הצדדים מפיקים עונג ביזארי מהעניין: סאדיסט שנהנה מסבל של זולתו, ללא הדדיות, אינו בדסמי או שולט, אלא סוציופאת, או סתם חרא של בן אדם.