שלום לכולם, כידוע לכם אני מזוכיסטית ללא גבולות כפי שקראתם בפוסטים האחרונים שפרסמתי. יש לי שאלה לפורום ואשמח לקבל חוות דעת מכולם דומים'יות סאביים'/יות.

שקט. כל העולם נרדם. חושך. הצורך מתחיל לעלות מחלחל זוחל במעלה הגוף מדגדג בעורקים ושומעת שיר ועוד אחד... ומרגישה אותו מטפס הצורך לכאב. הצורך להרגיש חי צורך לצרוח לכאוב כל הגוף נמתח מחכה לסכין...לחתך... לדם להרגיש..

יושבת פה ומנסה לכתוב, כל כך הרבה אגור בי וברקע ריטה, הלוואי בי כוח שיר עצוב כזה. הזמן שעובר בלי לראות, להרגיש, לגעת הזמן שנבצר מאיתנו להתראות הזמן שנפער בינינו, זמן מאולץ זמן הגורם לריחוק מסוים למרות שעמוק בפנים הכול טרי ורוחש ופועם ואני עדיין מרגישה אהבה בכל רגע שדמותך עולה.