שחף מצאה את עצמה עומדת על ארבע בחדר השינה. פיטמותיה הזדקרו מהחזיה החושפנית, הפס של החוטיני האדום ביצבץ מתחת לחצאית הקצרצרה וחשף את ישבנה מול עיניה הבוחנות של זויה. היא חשה כה חשופה, כה חסרת אונים וכה מיוחמת.

זויה התעוררה וצפתה בשחף, ישנה בשלווה. רק עפעפיה נעו מדי פעם וזויה ניחשה שהיא חולמת עליה. היום זה היום, חשבה לעצמה, היום בו שחף תודה שהיא רוצה להיות הכלבה שלה. היא יודעת בדיוק איך להוציא את זה ממנה. היא קמה מהמיטה ובעדינות שחררה את הקולר מצווארה של שחף וליטפה את שיערה.

זויה הובילה את חברתה אל הספה וכשהגיעו אליה, דחפה אותה בעדינות עד שזאת התיישבה מחייכת לנוכח המחווה הדומיננטית. שחף צפתה כיצד זויה ניגשת בצעד בוטח אל הבר הסלוני המפואר ומוזגת לשתיהן כוס יין. מה הכלבה הזאת עושה עכשיו? היא עומדת לשעמם אותה למוות בשיחת בנות?

"קדימה, כלבונת, הגיע הזמן לקום", שחף שמעה את קולה של זויה באמצע אחד מהחלומות הרטובים שחלמה עליה. כל הלילה חשה בידייה העוטפות של זויה, מחבקות אותה, מלטפות אותה והמגע חדר לה לחלומות. אפילו בהם היא לא יכולה לברוח ממנה.