כשהיתה איתו בושה היתה מוכנה להתמסר בלי גבול. לתת לו את כל מה שהוא רוצה. לא היה אכפת לה שהוא יראה אותה כמו שהיא, על הרצפה, עירומה, מושפלת, זוחלת, נגררת, רטובה מעצמה, מזרעו, מיריקותיו. זה רק האור שהפריע לה בעיניים, סינוור אותה ובילבל אותה.

קנאה כבר ביקרה אצלו בעבר, אבל לא כך, לא בגסות כזאת כמו אתמול. היום הוא יעניש אותה, יחנך אותה, ילמד אותה לקח. היא באה אליו בערב כרגיל, מוכנה לקראתו, קצת רועדת מבפנים כי היא יודעת שמשהו יקרה כאן, אבל היא לא מעזה לדבר לפניו. הוא ניגש אל קנאה ותופס את פניה בכוח, מסתכל, מודד אותה.

כשאני אבוא את לא תראי אותי את תעמדי מול הקיר תרגישי את כל שנות ההמתנה בוערות בתוכך נוזלות ממך את האצבע שלי חופרת החוצה את כל הזמן שעבר את היד שלי פולשת לשערך הפרוע מושכת ממנו את עיניך את האצבע שלי חודרת אל פיך שנפתח את הרוק שלך נוזל על שדייך הכבדים את רגליך לא מצליחות לעמוד את

שקט עכשיו דממה מופתית של טקס פעימות הלב שלך תופים של קצב זרימת התשוקה בכל גופך ליווי הרמוניה חרישית קולות נוזלים מתוך שפתייך ראשך בגוף שלך מיתר בקשת מחליק, שורט, חורק, צובט כינור ממתין עורג בין ירכייך מחריש בין כדורי עכוז בשרניים רק תהודת הגוף השוקע אלי נשמעת שקט מופתי בחדר

אני חובש לך את הפטמות עד שיבשילו למגע הצביטה אני משאיר אותך בתחתונים צמודים עד שהתאווה תזעק מהם החוצה אני מכסה לך את העיניים עד שאהיה בטוח שהן כבר יודעות להביע את הכמיהה אני מצמיד את פניך אל הרצפה הקרה עד שתתחנני לחום צורב

עכשיו, כשאני קורע ממך את התחתונים שלבשת לכבודי כשאת נפרשת על השולחן לבדיקה שלי כשהשפתיים שלך למטה מסבירות את עצמן בצביטה כשהפטמות שלך רועדות רק מהאוויר שבינינו כשחור התחת שלך נזהר שלא להתחצף כשהאור מלמעלה מסנוור אותך כששומן ירכייך כבר מרגיש את מה שעדיין לא קרה עכשיו כשכל הריחות

היא כבר למדה להכיר אותו, לקרוא אותו עוד לפני שבחר את המילים. ידעה איך לקבל את פניו כשהוא מגיע, ידעה שהוא לא אוהב להעניש, הוא אוהב להיות מרוצה. והיא ידעה מה גורם לו להיות מרוצה. כבר לא הרגישה את הזיעה ופעימות הלב כשהתרוצצה לכבודו.