מידיים מרפרפות את קדושת גופי החודרת לשריגי נשמתך, נפשי במנוסה. מפיך המלטף את קדשתי מרווה צמאונך, נפשי במנוסה.

תמונות גזורות מתוך החיים, טיפות מצמיאות של מים נגיעות חולפות מגע של יד על הפנים.

בין קפליי מסתתרת עוד נגיעה אחת, לא נגועה, תיוותר כואבת לעד. חלל פוער, צר ודק אל צלקת אדומה נשחק.

תכתבי סיפור, אמרת לי. פנטזיה. הקול שלך הבהיר לי שזה מה שאתה רוצה. או קיי אמרתי. 'זה הרי דיי פשוט' חשבתי לעצמי 'להמציא פנטזיה'. ואז אמרת את משפט המחץ, "אני לא רוצה סתם פנטזיה, אני רוצה פנטזיה עלייך ועלי" נחנקתי. עד סוף השיחה בינינו לא הצלחתי כמעט להוציא מילה.