נקישה רפה על הדלת, כמעט לא מורגשת, ואחריה עוד אחת, חזקה יותר. מופרע מתוך ים המלל שבמסמך הפתוח במסך שלפני, אני מרים את הראש ואומר בקצרה : "כן!". לאורך שנת הלימודים הנקישות האלה תדירות יותר. בדרך כלל בשעות היעוץ הרשומות, אבל כנהוג בפארטאצ'יה שלנו, גם מחוץ להן.

אני חולם אותך. חולם את הטיסה שלנו יחד. את פרטי הפרטים של הישיבה זה לצד זו, מכוסים בשמיכות הדקיקות, משוחחים עד שכבו האורות וכולם נרדמו... את ידי תרות אחרי ירכייך מתחת לשמיכה. עולות בינהן, צובטות ומלטפות כשאת נאנחת בשקט.. את כל הרטיבות הבלתי אפשרית הזו. את העור החלק כל כך. החום.

"מקווה שאת מוכנה לבחינה", הדהדו המילים שלו בראשה כשירדה במדרגות אל הרחוב... האיש הזה הצליח להלהיט את הדם שלה כמו שאף אחד אחר לא הצליח מעולם. המילים המכשפות שלו גרמו לה להרטיב פעם אחר פעם, להסמיק במבוכה למראה הכתם הכהה על מכנסיה, לגמור תוך כדי אוננות בשניות, למרות שתמיד הגדירה את