דיברנו על הפנטזיה הזו לא מעט. תיארתי לה בשיחתנו מה אעשה בה – אבל שנינו לא תיארנו לעצמנו איך זה יהיה באמת. כשהגעתי לדירת המפגשים שלנו היא כבר היתה שם. יכולתי לשמוע את האיוושה הרכה של תנועתה מבעד לדלת הסגורה, חופזת להחליף את בגדיה, מנסה לעמוד בלוח הזמנים, להיות מוכנה לקראתי.

"אני מגיע בשבע בדיוק. תמתיני עירומה, עם בירה ושקית גרעינים. טלוויזיה פתוחה- ערוץ 1". כמו שתיארתי לעצמי, מייד אחרי קבלת ההודעה הזו היא רצה לבדוק מה יש בערוץ הארכאי הזה בשעה שבע.