מביט בה, שוכבת על בטנה... עיניה עצומות. חיוך שליו על פניה. בטח חולמת את הכאב והעונג... פסים אדומים מתחילים להסגיל. מרגיש קירקור קטן בבטן. רעב... פתאום מסך אדום מול העיניים. הטורף מתעורר.. כורע ליד המיטה. מלטף ירך. ישבן. גב וכתף. חוזר עם היד... חיוכה מתרחב.. חצי ערה..

"אבל אתה מבטיח להשתמש בגומי?" אמרה. "בוודאי", היתה התשובה. קשורה בפישוק אל המיטה, ירכיה על שתי כריות שמבליטות את ישבנה למעלה, היא צופה בעיניים פעורות לרווחה בצינור שהוצאתי מהתיק. "מה זה?!" "צינור גומי משוריין" אני מסביר "רואה?