פרק י"ד "המסע הרגלי בעקבות הבהמה היה מפרך. הבחורה שפיה נחסם התקשתה מאוד בנשימה, וההליכה היתה קשה עליה. בדריכה לא נכונה על אחד הסלעים בדרך נקעה את קרסולה אולם הרוכבים לא האטו את קצב ההליכה והיא נגררה אחרינו בסבל רב.

פרק י"ג הימים עברו עלינו בשגרה מוזרה. מצד אחד ידענו שהזמן העומד לרשותינו קצוב, ומצד שני, כאילו, לכאורה, לא מיהרנו לשום מקום - כאילו עמד לרשותנו כל הזמן שבעולם. בכל בוקר הייתי מעיר אותה ולוקח אותה איתי למעלה.

פרק י"ב "המלווה שלנו הוביל אותנו החוצה מהמסוף אל מונית חבוטה שחיכתה לנו. 'ננצל את היום לטיול במדבר', אמר לנו בחיוך. בדרך עצרנו ליד מספר חנויות והצטיידנו במים, פירות, גבינה ומין סוג של לחם שטוח. הנסיעה ארכה שעות ארוכות, אבל מצב רוחנו היה טוב.

פרק י"א עיתוני סוף השבוע היו מלאים בסיפור של לי-אן. כתב האישום ייחס לה הסתננות בלתי חוקית לארץ במטרה לעסוק בזנות, שידול לזנות, עבודה בבית בושת ולבסוף רצח למטרות שוד.

פרק י' בושתי בעצמי על היחס הנוקשה שנתתי לה. אומנם היא אסירה, רוצחת, שפוטה. אבל בכל שנות שירותי בכלא, נטיתי תמיד להפריד בין האדם למעשיו. לא היתה אפשרות אחרת. לא יכולתי לטפל באנשים אילו ראיתי לנגד עיניי רק את הצד הרע. למדתי שבכל רע יש טוב, כמו שבכל טוב יש רע.

פרק ט' "באותו חדר שהינו שלושה ימים. ביומיים הראשונים נותרנו בעיקר לבדינו, כאשר פעמיים ביום הגיעה לחדר אשה זקנה והביאה לנו את ארוחותינו. היתה מותירה מספר קערות אורז או איטריות, ואוספת את כלי האוכל מהפעם שעברה.

פרק ח' בדרך אל המשרד פגשנו את מנהל הכלא. "לאן?" שאל. "נראה לי יותר מעשי לתת לה להשתמש בחדר הרחצה של המשרד, מאשר כל פתרון אחר", עניתי לו, "מה דעתך?" "המממ,", הרהר, "אתה צודק. בינתיים שיהיה ככה." "אוקיי", הפטרתי ומיהרתי להיפטר ממנו. לא סבלתי את השחצנות והיהירות שנדפה מפניו.

פרק ז' למחרת בבוקר חשבתי לרתום לשירותי שני אסירים על מנת לסייע לי לרהט את תא ההמתנה. אולם, במחשבה שניה החלטתי שעדיף שהשמועה על הימצאה של לי-אן בכלא תתעכב מעט. מניסיון של שלושים שנה בין הכתלים הללו הייתי צריך להבין שלא היתה לכך כל תקווה ממשית.

פרק ו' באותו לילה חלמתי על לי-אן. אני לא זוכר את תוכן החלום, אני זוכר רק שהתעוררתי וזכרונה הלך ונמוג ממני. ניסיתי לתפוס אותה עוד במחשבותי אבל אלה התנדפו אל ערפילי הבוקר. במשך עשרים השנים האחרונות לא חלמתי על שום אשה, מלבד על אשתי לשעבר.

פרק ה' אני מניח מידי את הדפים. הקריאה בהם קשה לי. הבחורה הזאת, הרוצחת, הנידונה למוות, מעולם לא היה לה סיכוי. עוד לפני שנולדה כבר לא רצו אותה. אילו היו עושים אולטרהסאונד בזמן, אולי אמא שלה היתה מפילה אותה. מעולם לא היתה צריכה להיוולד, על זמן שאול היא חיה.