תבקש אותי תבקש בכל ניחוח מתוק שיסובב את ראשך בכל אמת שתעמוד מולך נקיה תבקש את השמחה שזרחה אליך מתוכי את השלמות שעטפה אותנו ברגעי כאב והבנה על משכבך בלילות תבקשני בקומך ובהטמעותך בעיר הזאת העצובה והפתיינית בשווקים וברחובות תבקשני אני, שאהבה נפשך ולא אמצא לך

לעולם לא תגיעי ושלא תעזי להפסיק לנסות לעולם תגלגלי את האבן במעלה אותו הר ותדעי שלדרך הזאת אין משמעות אין. היא מעבר לה כל אבן שתחתוך את רגליך היחפות כל אדמומית שתעלה בעורך יסמנו בך הבנה כל כאב ייספג אל תוך הווייתך ויזכר

היא לא אהבה את החיים כפי שארגה סביב עצמה בתנועות מיומנות. פשוט עד כאב לטוות מרקם הגיוני של הוויה, אבל היא נזקקה לחוסר ההיגיון. לטירוף.