שלווה הזויה גופי העירום נח בחיקך מתכרבל בחומך כעובר והזמן כמו עומד מלכת אדמה מתמזגת עם שמיים והאש תתמזג עם המים

ערווה בוכייה כמהה מייחלת לליטוף לכאב למגע הסוחף לרטט הכובש לחיבור שביני לבינך מלטפת, נוגעת ערווה מתגעגעת למגעה משוועת והמחשבות נודדות ...

בהמשך לחלום שהפך למציאות בחלומי זחלתי קרבתי כרעתי נפערתי נבעלתי הושפלתי כאבתי עונגתי

השעות שאחרי.. השעות שמתפזרות לרסיסים עולות וצפות .. בשברירי שניות ואני מנסה לחבר לשחזר.. לחזור לאותה נקודת ניתוק ,המחברת אותי אל מקום בטוח ומוגן אל תחושה עוברית הנקטעת עם פתיחת חבל הטבור שנקשר מסביב לשדיי ויציאה אל אוויר העולם מהמקום של להיות ולא להיות להרגיש ולא להרגיש אני