הוא היה החבר היחיד, האמיתי והכי טוב שלי. חבר הילדות האחרון שלי. למדנו ביחד, גרנו זה מול זה, התחלנו לעשן ביחד, התחלנו לזיין ביחד... היינו כמו שני תאומים. קראו לשנינו בשם אחד, אכלנו מאותה הצלחת ודאגנו אחד לשני כמו שני אחים.

היינו הולכים מכות. מכות רצח. המשיכה החייתית בינינו לא מצאה פורקן במין, מין לא היה זמין כמו פשוט ללכת מכות. היה מין אבל הוא היה דווקא סטנדרטי, שמרני. את התשוקה האמיתית המתפרצת ביטאנו בסוג אחר של מגע כואב ומתוק.