צפוף, חמים ונעים שם. אף קרן אור לא חודרת. תחת מעטה העלטה איני מצליחה לדעת האם עיני פקוחות או עצומות. מכווצת בתנוחת עובר, רגליים משוכות אל בטן וקירות הארגז הקטן סוגרים עלי.

במקור זה נועד לכאן... משום מה זה השתרבב לשם. סליחה.

"שקרנית!" המילים שלך מכאיבות לי. עינייך רושפות להבה וליבי נשבר. עומדת מולך חסרת אונים ולא יודעת איך להוכיח את חפותי. "שקרנית!" מילותיך מהדהדות בתוכי ומוצאות את מקומן. הזעם מעוות את פניך ואני נמוגה אל תוך הצללים מנסה להתמזג אל הקירות.