אני חוזרת מאוחר מהעבודה, ומתחילה לארגן קצת את הבית. מדיחה את הכלים, מסדרת את השולחן ואת הסלון אוספת בגדים מהחדרים ומפעילה מכונת כביסה. מחלון חדר הכביסה, אני רואה אותו מגיע ומנופפת לו לשלום. פותחת את נעילת דלת הכניסה ונגשת למטבח. שם, הוא פוגש בי. חיבוק גדול. זה תמיד חיבוק גדול.

לצווארו קולר. צמוד. חונק. קצת חונק מדי, אבל הוא שותק. כבר מכור לחנק הזה שלה. תחילה, היא מקלרת אותו בצורה רופפת, משוחררת ואז מתחילה להדק. היא אוהבת להדק על צווארו ועוד קצת, שלא יחסר. כמו אמא המוזגת אוכל לצלחת, וכשאומרים לה די, היא חייבת להוסיף עוד כף גדושה. שלא יחסר.