ובתוך עיניך, אני רואה את המבט הזה. המבט, הלא מבין את סערת הרגשות. את הבערה הזאת, המפעפעת מתוך קרביך, כשאתה נמצא בקרבתי. פתאום, הנשימה נעשית מקוטעת וחום גדול, עוטף אותך.

סוסות יפות, מרוגשות, אצילות. סוסות סקרניות, כנועות, חרמניות. סוסות מצחקקות, גונחות, משומשות. סוסות מרוכזות, צייתניות, מאולפות.

אני אוהבת את הרגע, בו, אנחנו ישובים ממרחק. אני על הספה, אתה מולי על הכורסא. הרגעים האלה של האיפוק, החיוך הזה, המגורה כשהזין שלך עומד מולי, והכוס שלי רטוב מולך. בנונשלנטיות של מרחק... אני על הספה, אתה, במרחק של מטרים ספורים ממני על הכורסא.