מוקדש במיוחד לשיקי החמוד והנבון ולכל שאר המלכות והעבדים יום בחייו של מר כהן המסכן מר כהן המסכן קם ברבע לשש בבוקר וכיבה את השעון המעורר. הוא תמיד התעורר לפני השעון והיה מכוון אותו רק ליתר בטחון, כדי שאם חלילה יום אחד הוא לא יתעורר בזמן, השעון יעיר אותו.

עוד קטע מהרומן הלא גמור שלי שאולי, לא יודעת, מתאים לכאן ? בני השפיל את עיניו ושתק. דימה הרים את סנטרו של בני וניסה להביט בעיניו, "בני ?" שאל ברוך. בני סירב לפגוש את עיניו "אני לא יכול," אמר בקול חנוק "בבקשה דימה, תבין אותי, אני לא יכול."

הארון של האדון הארון היה ארון עתיק ונאה, מזכרת מבית אבא שהוא סחב איתו מאז שהוריו נפטרו, מעביר אותו דרך דירות שכורות לרוב, עד שעם הזמן מצא לו מקום מגורים קבוע ועבודה קבועה, והחל לחיות חיים מיושבים של אדם בתחילת גיל העמידה.

הוא חזר הביתה קצת מתנדנד ומצא את בני יושב בתחתונים על הספה בסלון, צופה בכדור רגל. "איפה גברת גלי ?" שאל והתישב לצידו, מקפיד לא לגעת ברגליו הערומות של בני "זרקה אותי מהמיטה," גיחך בני בחוסר אכפתיות "זה הזמן הזה של החודש כנראה. יש לך איזה שמיכת פיקה בשבילי ?