ערומה כביום היוולדה. גופה חשוף למבטיו הפולשניים. ידיו חודרת לתוכה, נרטבת ממיציה חשה בחום גופה. "שבי על הכיסא!" מתישבת , מבטה מנסה לפתור את פשר הדברים. עד מהרה מוצאת עצמה נקשרת לכיסא. ידיה נמתחות לאחור נאזקות. רגליה מפוסקות חושפות את הכוס המגולח.

מינורי עד וואנילי וים רוגש ידיים פשוטות מעל ראשך עור מתוח עד להתפקע מתח שרירים אוצר מתח סמוי.

התחושה הזאת שמתפוצצת כאן בצדדים, ברקות. ההרגשה הזאת שמתפרקת בבטן, מבפנים. התחושה הזאת כשהאצבע מוליכה את המחט חורצת בבשר, הצריבה הזאת, כשסם החיים מבליח על פני השטח. ההרגשה הזאת כשגופך לח ורטוב, עטוי בנוזל הצהוב מטוהרת.

עישון לעשן אותך, כן כן זה לא טוב לבריאות אני יודע, אבל לעשן אותך. עד שהאפר הלבן ינשור לו. לעשן אותך ככה שהלב האדום יפעפע בחום עז ושורף. לעשן אותך ככה על קצה הפיטמה, להניח את הגליל הלבן לאחוז בפנייך חזק ולהביט בעיניים, עמוק ובכל נגיעה של האדום הלוהט, לחוש בזרם העובר בגופך.

תשמיש חפץ לשמוש חוזר גוף כחומר ביד היוצר בשר מעוצב עם כל חריטה כך אני רוצה אותך תשמיש ורק תשמיש לגחמותי ורצונותי נחדרת כואבת דואבת מדממת נאהבת...