ללא תוכן

שבועות חלפו מאז עזב אותי ליבך וליבי ממאן להבין מדוע ואיך כבר קשה לי לזכור מתי חשתי את מגע עורך עוד קיים הרצון לבקש את ידך

את חסרת כל ערך ואין לך אהבה ואין פלא שגם שתכרעי ברך תקבלי בפרצוף יריקה את בסך הכל סמרטוט רצפה ואם היו כמותך כל הנשים לא הינו יודעים את טעם האהבה את הכיף שבלהרשים

אני אוהב לקבל אותך במנות קטנות שאת באה בשישי ועוזבת בשבתות אני אוהב לקבל אותך בזרועות פתוחות ורגע אחרי לתת לך לחכות

פגשתי אותה באמצע המדבר, במקום בו הקיום בלתי אפשרי בואי עלי, קראתי לה, וכשהתחבקנו נסקנו למרומים הרחק מהציה, מהקוצים מעקרבים, יחד התרוממנו עלינו לשחקים "עלית יותר מידי גבוה ואין לי כבר אוויר" אמרה אך מטירוף חושים אבדה לי השמיעה איני זוכר אם היה זה קודם שהתחננה לרדת או שאחיזתה רפתה