התמסרתי לכאב. מזר הפך קרוב. קיבלתי אל גופי , יום ועוד יום. לילה ועוד לילה. הפך מוכר , הפך חבר... הוא לא מפחיד אותי יותר. לא שמתי לב איך התחלפה עונה, החלה הפשרת שלגים, החלו החומות להתפורר והנה הוא פרץ - כאב הלב. כאב ישן .

כבר כמה חודשים שאני פה, תוהה, מתפעמת ומשתאה לנוכח העוצמות של האנשים פה. של הנשים פה. ומנוכח העוצמות הרגשיות שהשהות פה מוציאה מתוכי. את המחמאות אני לא חוסכת , אך היום , בהיעדר במה אחרת ובהיעדר מילים משלי יש בי צורך לכבוד השנה החדשה , לכבוד הנשים פה ולכבודי ....