אני אוהבת להשלט. אוהבת לשחרר שליטה ולתת למישהו אחר להחליט. אוהבת להיות כלי לקבלה ונתינה של עונג. אוהבת לשנות עצמי לצורכי האדון שלי. אבל אף פעם לא התחברתי לכאב. זה פאקינג כואב! לא מעורר אותי ולא מחרמן אותי וסתם גורם לי לרצות לברוח ולהתחבא באיזו פינה.

מסתובב פה בקהילה סיפור מופלא על שליטה מנטלית ופיזית כל כך עמוקה שהשולט יכול לפקוד על הנשלטת שלו ובמילה בלבד היא תגמור. מעניין אותי האם מדובר באגדה אורבנית או מקרים מציאותיים באמת.