ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Outing - don't try this at home

Truth Seeker
לפני 18 שנים • 4 בינו׳ 2006

Outing - don't try this at home

Truth Seeker • 4 בינו׳ 2006
מתוך הבלוג:

כל אחד מאיתנו חושף את עצמו בכלוב עד כמה שהמציאות יכולה להרשות לו.
יש כאלה שמעלים לאלבומים תמונות מסשנים, בזמן שיש כאלה שאפילו לא כותבים את עיר מגוריהם. כל אחד לפי יכולתו.
ולמה אין לי בעיה להעלות תמונות שלי לאלבום מבלי להסתיר את הפנים?
אז הסיפור הוא כך:

חורף 2003. באותה התקופה הייתי בקשר עם מישהי חמודה שגם אהבה לספוג הצלפות ועוד מגוון של עונשים. נקרא לה מאיה. היא היתה ההתנסות ה-BDSM-ית הראשונה שלי. באחת מהפעמים שנפגשנו החלטנו להיות עוד יותר יצירתיים וגם הכנסנו מצלמה לעניין.
*****
כעבור שנה. יום אחד עשיתי סדר בחדר ומצאתי סרט צילום ישן במגירה. במקום העבודה של ההורים שלי פיתחו אז תמונות מהר ובזול - אז מסרתי את הסרט לאבא, כדי שיפתח אותו ביחד עם כל שאר התמונות המשפחתיות.
*****
ערב, כמה ימים לאחר מכן. קיבלתי טלפון מאמא. ''טל, קיבלנו את התמונות שלך. בפעם הבאה שתרצה לפתח תמונות, אני מציעה שתעשה את זה בעצמך.''
לא היה לי מושג על מה היא דיברה. עברה שנה מאז שצילמתי את התמונות האלה....
*****
מאוחר יותר באותו הערב. אמא ואבא מגיעים הביתה מהעבודה. אמא מוסרת לי שקית בתוך שקית בתוך שקית, קשורה בקשר כפול. ''קח. תחביא את זה''. אני עולה לחדר, לבדוק למה בדיוק היא התכוונה. פותח, מדפדף וכמעט מתעלף.
אלו היו התמונות הכי פרועות שצילמתי אי פעם.

- מאיה עומדת על ארבע, קשורה בקולר
- ישבן חטוב מקושט בסימני cane
- פיסוק רחב עם אטבים שצובטים כל חלקה טובה
- פלאגים ודילדואים ממלאים כל חלל ריק בגופה
ועוד...

ואני לבד בחדר, לא מסוגל לצאת, מרגיש כמו בתוך סצינה מאמריקן פאי... אם אפשר היה למות ממבוכה, זה ללא ספק היה הרגע.
כל מה שרציתי היה להסתתר בחדר לנצח. אבל זה היה יום שישי בערב - ארוחה משפחתית.... אין לאן לברוח. החלטתי לאזור קצת אומץ ולצאת מהחדר, לראות מה יקרה ולבחון את התגובות.
לא קרה משהו נוראי. לא היו הטפות מוסר. לא התחילו להמליץ על פסיכולוגים... רק שתיקות ארוכות.
לפתע אמא שאלה - ''תגיד, מה הסיפור של הבחורה הזאת, היא מופרעת?''
- ''לא יותר ממני'', עניתי.

והחיים ממשיכים... icon_smile.gif
זמן עבר, קרו דברים, אבל מאז אותו הערב אני מרגיש הרבה יותר פתוח בכל מה שקשור ל-BDSM.

טל
ענתית
לפני 18 שנים • 4 בינו׳ 2006

נקרעתי מצחוק

ענתית • 4 בינו׳ 2006
וגם מתחושת הזדהות עמוקה

לפני כמה חודשים ביקשתי מאבא שלי שיסדר לי את הארון, המדפים נפלו וכל העסק היה רעוע למדי, אבל חשבתי לתומי שאני אקבל התרעה על תחילת ה"עבודות" ואוכל לפנות את הארון מכמה צעצועים....
אבל אבא שלי אדם בעל יוזמה ועצמאות, יום אחד כשבא לבקר את הנכד שלו, התלבש על הארון וחיזק את הטעון חיזוק.... ואת המדפים על תכולתם פיזר על המיטה.
אוי
כן כן, כל הצעצועים שלי נחשפו: חבלים, הדילדו המכונה "מפלצת" (ומסיבה טובה), אזיקים, ויברטור, באט פלאג... שזה לא נשמע הרבה כשמדובר באנשי הכלוב....
אבל אני חושבת שאבא שלי חטף את השוק שלו, ואני כבר לא ילדה, וכבר לא גרה בבית יותר מ 20 שנה...
מה עשיתי?
התפדחתי עמוקות
והחלטתי לעשות את הדבר הכי נכון לשנינו
פשוט להתעלם מזה לחלוטין, זה לא קרה וזהו!!!
icon_smile.gif
יש מצבים שרק הדחקה/הכחשה רצינית תעזור
Truth Seeker
לפני 18 שנים • 4 בינו׳ 2006
Truth Seeker • 4 בינו׳ 2006
טוב לדעת שאני לא לבד icon_smile.gif

לפחות המבוכה שלהם מונעת מהם לשאול שאלות מיותרות ולהוסיף למבוכה שלנו...

מעניין איזה תירוץ אני אתן אם אי-פעם יתגלה הקיין האהוב שאני שומר בארון icon_twisted.gif
nerissa​(אחרת)
לפני 18 שנים • 4 בינו׳ 2006
nerissa​(אחרת) • 4 בינו׳ 2006
אני עומדת לגלות עד כמה אני אמא רעה. icon_redface.gif

אצלי זה היה עם הבן שלי.

היתה פעם אחת שהגדולה ראתה את הפוקט שלי באחת המגירות. שאלה מה זה - אמרתי לה שזה מכשיר עיסוי. וזהו. עבר ונשכח.. עד ש..

אחרי חגיגות לילה ארוכות, שכחתי את הפוקט רוקט מתחת לכרית. בדרך כלל אורזים את כל הציוד ודוחפים הכי למעלה, הכי עמוק בארון הבגדים.
התפספס לי הפוקט.

הלכנו לעבודה, הילדים מגיעים הביתה מבית הספר, הבן שלי עולה על המיטה שלנו ומדליק טלויזיה.
משהו הפריע לו לשכב בנוח.
הוא מצא את הפוקט.

בקיצור, אני חוזרת בערב הביתה וככה בשביל הגישה אני פוגשת את השכנה שלי, בקושי נושמת מרוב צחוק.
לקח לה קצת זמן להצליח לחבר אותיות למילים למשפטים ברורים ולספר לי.

בצהריים, היא שמעה זעקות אימה. היא יצאה החוצה וראתה את אחת הבנות שלי רצה ובורחת מגלעד. הילדה רצה והתחבאה מאחורי השכנה כשהיא צועקת:" גלעד רוצה לזמזם אותי עם המכשיר עיסוי של אמא!"

והשכנה שלנו לרגע לא הבינה עד שראתה את גלעד רץ עם מבט זדוני בעיניים, ביד אחת מחזיק את החלק העליון של הפוקט, ביד השניה מסובב את החלק התחתון בקצב של "בזזז..בזזזז..בזזזז"

אני רק מודה לאל שהם לא מצאו את הדילדו..

ומה עם השכנה? כבר הייתי צריכה להציג בפניה את כל המלאי. אי אפשר היה לעמוד בפני הסקרנות שלה icon_lol.gif
פסיכו לוג​(שולט)
לפני 18 שנים • 4 בינו׳ 2006
פסיכו לוג​(שולט) • 4 בינו׳ 2006
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אווויר חחחחחחחחחחחמצןןןןןן אני מת......

סליחה, לא יכולתי.....
Truth Seeker
לפני 18 שנים • 4 בינו׳ 2006
Truth Seeker • 4 בינו׳ 2006
icon_lol.gif
מעניין כמה זמן יקח עד שהם יבינו...
אני בטוח שהשכנה די מרוצה מהעניין. אחרי הכל בטח נתת לה שיעור מאלף icon_wink.gif
DEVIL EYES
לפני 18 שנים • 5 בינו׳ 2006

לא מובן לי...

DEVIL EYES • 5 בינו׳ 2006
עשית ערב משחקים עם בחורה, צילמת
למה לא פיתחת ביום שלמחרת את התמונות?

ויותר מזה, למה לעזאזל נתת את התמונות לפיתוח להורים שלך?

how stupid is that ?

תמיד תקח את הריזיקה של המקרה הגרוע ביותר, אם דסקרטיות חשובה לך

או שקונית מצלמה דיגיטלית
או שמוסרים לחנות פיתוח, שם אתה לא חייב לאף אחד הסברים

בקשר לשאר התגובות שנכתבו -

איך אבא אמר לי- שאתה מסיים לעבוד עם כלי עבודה, תחזיר אותו מקומו בארגז.
נבט{marlena}
לפני 18 שנים • 5 בינו׳ 2006

Re: נקרעתי מצחוק

נבט{marlena} • 5 בינו׳ 2006
תמימה כתב/ה:

מה עשיתי?
התפדחתי עמוקות
והחלטתי לעשות את הדבר הכי נכון לשנינו
פשוט להתעלם מזה לחלוטין, זה לא קרה וזהו!!!
icon_smile.gif
יש מצבים שרק הדחקה/הכחשה רצינית תעזור


מה שנקרא אצלנו - לעשות את הדבר הפולני icon_biggrin.gif
Truth Seeker
לפני 18 שנים • 5 בינו׳ 2006
Truth Seeker • 5 בינו׳ 2006
איכשהו המוטיב הפולני תמיד חוזר על עצמו ברגעים כאלה... icon_exclaim.gif