ד"ר דניאל וטלמן

פעם פרח​(נשלטת) • 24 באפר׳ 2006

אולי אלה האנשים שהדוקטור הנכבד זכה להכיר במסגרת הטיפולים:
אנשים שלא נותנים ומקבלים חיבה ואהבה, נשיקה וליטוף במסגרת הסשן
אנשים שנקודת השקפתם על סשן היא ויתור אבסולוטי על גבולות

זה מסביר למה הם ניגשו לטיפול...

המכשפה בג'ינס​(מתחלפת) • 24 באפר׳ 2006

עוד מקרה אבוד של מעולה באקדמיה גרוע בפרקטיקה. האיש יושב לו באולימפוס האקדמיה ועושה עצמו חוכמולוג בפרקטיקה.
אם הוא קיבל או נתן ספאנק בחיים שלו, אני צנצנת.

בירדי • 5 במאי 2006

אני מקווה שלא אכפת לך שאני תמיד "נטפל" דווקא אליך בתגובה שלי. הסיבה היא שבאופן צפוי, הדעות כאן מאוד חד-גוניות, כל אחד אומר פחות או יותר אותם דברים, לכולם "צרם" אותו משפט, ואתה תמיד יודע לנסח דברים כפשוטם.

קצת באיחור, יש לי כמה דברים לומר:

א. על סמך מה אתה כותב, שהוא לא מכיר לעומק את התופעה? אתה הרי לא יודע את זה בוודאות. הוא אמר בכתבה שרבים ממטופליו הם אנשים העוסקים ביחסי מין סאדומזוכיסטיים, וגם הציטטות שלו שהבאת הן קביעות כשרות.

האם לא ייתכן שהוא גם מחזיק בדעה שונה משלך, וגם מכיר את העניין לעומק? או שכל מי שמכיר את העניין מוכרח לחשוב בדיוק כמוך? אתה צריך להיות סובלני יותר, וכך גם שאר המגיבים, גם בדברים שצורם יותר לשמוע. לכתוב ככה סתם שהוא לא מכיר לעומק את התופעה, זה לפגום בלגיטימיות של דבריו בצורה לא הוגנת ולא עניינית.

מעכשיו זה תגובה לכולם, לא רק לזאלופון.

ב. חלאס כבר עם עניין ההומוסקסואליות. אתם כל הזמן מתלוננים שמשווים את הבדס"מ לפדופיליה, ואז נותנים את הטיעון הקבוע: "פעם חשבו שגם ההומואים סוטים, אז שיפסיקו לחשוב שאנחנו סוטים". סאדומזוכיזם הוא לא פדופיליה - וגם לא הומוסקסואליות. צריך לבחון את התופעה לגופה. מה שמביא אותנו לסעיף הבא.

ג. כן, קווינסי, סאדומזוכיזם היא סטייה, פאראפיליה. כך אני חושב, וכך חושבים הרבה אנשים שמכירים את העניין לעומק. אם יש בריאות פיסית מוחלטת, יכולה להיות גם בריאות נפשית מוחלטת. ואם יש מחלות קטנות ולא מזיקות כמו הצטננות, יכולות להיות גם סטיות קטנות ולא מזיקות כמו זו שאנו עוסקים בה.

לפי תפיסות פסיכולוגיות רבות ומנומקות, כמעט כמו זו של זאלופון, כפי שלהצטננות יש גורם, חיידק כלשהו, כך גם לסטייה שלנו יש גורם שבדרך כלל אנחנו לא מודעים לו. זה יכול להיות אלף ואחד דברים, החל מתקיפה מינית, דרך התנהגות בעייתית של הורים ומבנה משפחתי, וכלה ביחסי גומלין עם סמכות כלשהי או פשוט תשתית חברתית שמעודדת סאדיזם (ההיסטוריה ראתה לא מעט כאלה חברות).

ועכשיו נשאלת השאלה, סו פאקינג וואט? אז מה אם הפסיכיאטריה תופסת את הסאזומזוכיזם כסטייה? למה זה צורם, בעצם? כואב לכם לשמוע שאתם עושים משהו לא בריא? אני בטוח שיש פה הרבה מעשנים, שנהנים מכמה סיגריות (או כמה קופסאות) ביום, בזמן שהם יודעים שזה לא בריא. שזה עושה נזק. זה מה שכיף בלהיות אדם, הבחירה היא שלנו (רוב הזמן) גם כשמדובר בדברים לא בריאים, גם כשמדובר בסטיות.

גולשי הכלוב מאוד רוצים שהחברה תקבל אותם כבני אדם שווים, אבל במקום לומר "קבלו אותנו למרות הסטייה שלנו" (וזו, לדעתי, צריכה להיות הדרישה) - הסיסמה השגורה על מקלדותיכם היא "אנחנו לא סוטים, אנחנו אנשים נורמליים עם נטייה שונה". ומה עם האנשים שהם לא נורמליים? ומה עם האנשים שיש להם באמת בעיה והם סוטים? אותם אפשר להשאיר בחוץ. יש בזה מן האירוניה, שדווקא בדרישה לסובלנות, אתם מנציחים את הגישה לא סובלנית כלפי אנשים עם פאראפיליות. כי אנחנו לא סוטים. הם סוטים. אנחנו לא. אז תקבלו אותנו.

ג. כחולית, עניין ההסכמה לא שייך לדיון הפילוסופי והפסיכולוגי על בדס"מ. הוא שייך רק לדיון מעשי וחוקי, וצריך להבדיל בין השניים. בפורום הדיון הוא לרוב פסיכולוגי, אז הגיע הזמן שתשתחררי כבר מהטיעון הזה.

אם את מקבלת סיפוק מהענקת כאב, יש בך יצרים סאדיסטיים. נקודה. אין כאן על מה להתווכח ולהתפתל ולנסות להגדיר מושגים מחדש. ההסכמה רק מאפשרת לך, מבחינה נורמטיבית, לבטא את הסטייה הזאת במסגרת מקובלת, במסגרת המוסכמות והחוק. וזה אולי קצת קשה לשמוע, אבל זו האמת: אין הבדל מהותי, בסטייה עצמה, בין אדם שעושה את זה בלי הסכמה, לבין אדם שעושה את זה עם הסכמה. היסוד הנפשי הוא אותו יסוד - סאדיזם. ההבדל שבכל זאת ישנו בין שתי הדוגמאות האלה, הוא שהאחד לא כפוף למוסר ולנורמות החברתיות, ולכן גם יואשם בבית משפט ויורחק מהחברה, והשני כן, ולכן עושה בדס"מ בהסכמה בד' אמותיו.

אני מזכיר לך כאן, להבדיל, סיפור אמיתי שנכתב עליו גם בפורומים האלה, על הגבר הגרמני שפגש גבר אחר באינטרנט, ובהסכמתו, המתועדת, הרג אותו ובישל אותו. אדם אחד רצה להרוג אדם אחד, והרגיש טוב יותר עם עצמו בגלל שהיתה הסכמה. מה ההבדל המהותי בינו לבין סתם רוצח? נימוס ותו לא.

ברור שרוב האנשים כאן לא מסוכנים, אבל כמעט כולם מזוכיסטים, או סאדיסטים. רק מנומסים. מתורבתים.

התעייפתי.

אולי אמשיך לכתוב אחר כך.

אחת הטענות היתה שיש לד"ר הטיה

צ'יקיטה • 5 במאי 2006

אחת הטענות היתה שיש לד"ר הנכבד הטייה כי הוא פוגש רק את האנשים שמרגישים בבעיות בתפקוד שנגרמות להם.
יש ציטוט נוסף שלו בכתבת המשך

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3245552,00.html

"בסקס סאדו-מזוכיסטי אין חיבה, אין נשיקות, אין ליטוף, אין רחמים. יש שולט ונשלט. יש נכבל וכובל. יש הרבה הכפפת משמעת, הצלפות, כוויות, שעווה חמה, סגירת הפה בכדור, כבילת ידיים ורגליים ותלייה. לעיתים נדירות זה מסתיים באלימות עד מוות. כשהסוף קטלני, לא מדובר בכוונה תחילה לרצח אלא ב'תאונת עבודה'".

באופן קטגורי הוא אומר ש"אין חיבה, אין ליטוף, אין רחמים."
אני לא מכירה הרבה אנשים בבדסמ כי אני חדשה אבל הזוגות שאני מכירה והציגו לי את התחום כולם אוהבים ומראים את אהבתם.
קביעה קטגורית כזאת מעמידה בספק חלק מדבריו כי אנחנו יודעים שרוב הנמצאים פה אוהבים את הצד השני.

אני לא יודעת מה המקור למשיכה לתחום אבל אני לא בטוחה שרוב הנמצאים בו הם סאדיסטים או מזוכיסטים כמו שכתבת.
חשבתי גם על כמה הסברים אלטרנטיביים אבל האם נערכו מחקרים שאנחנו יכולים לבדוק שיתמכו בתאוריות שלו?

The Shield​(שולט) • 5 במאי 2006

ביל אני מסכים עם כל מילה שלך. אני באמת חושב שהדבר החשוב בכתבה שהבדסמ מוצג שם כדרך חיים לגיטימית שאינה מזיקה לאיש. כתיבה אקדמית וחשיבה אקדמית כמו של ד"ר מיטלמן תמיד חייבת להיות ביקורתית ספקנית ולהראות דעות מנוגדות של הנושא לא מדובר כאן באיש מהקהילה ואין זאת כתבת תעמולה והסברה בעד בדסמ. יש כאן התייחסות אקדמית ביקורתית וגם אם חלק מהדברים שנכתבו שם צורמים לנו. הכתבה נותנת לנו לגיטמיות ואין בה דעות קדומות והיא נוגעת בנושא הבדסמ שמרתיע אנשים רבים בצורה עניינית. אתם צריכים להבין אדם מהיישוב ששומע את המילה בדסמ מגיב בבהלה בחלחלה ובתיעוב. הכתבה הזאת יכולה לעזור לשינוי הדימויי הזה. תכנסו לטוקבקים שבy-net ותבינו איך אנשים רואים אותנו ולמה הכתבה הזאת חשובה לנו

מיתוסית​(שולטת) • 5 במאי 2006

הוא מומחה אולי לסטיות של אנשים שמפריעים לחייהם התקינים.
זה מה שהוא מכיר.


זו הסיבה, להערכתי, שמרביתם המוחץ של המאמרים והמחקרים שנערכו עוד מימיי פרויד על סאדו מאזוכיסטים, נערכו על מטופלים לא בריאים שהבדסמ מפריע לחייהם התקינים.
חשבו על זה כך: למה אדם הולך לפסיכולוג או פסיכיאטר?
כי יש לו בעיות שהוא לא מצליח לפתור לבד.
כי הוא צריך עזרה.

אדם כמונו שנהנה מהבדסמ בצורה טובה ותקינה שמפרה אותו, לא ירגיש צורך לפנות לפסיכולוג או סקסולוג או וואט אוור ולכן הפסיכולוגים לא מכירים את החלק הזה של האנשים שמתעסקים בבדסמ.

בדיוק כמו שפסיכולוג נפגש כל היום עם אנשים שיש להם בעיות, סטיות, הפרעות נפשיות ומחלות נפש, עשוי היה לחשוב שכל בני האדם מתוסבכים, אלא שלמזלו הוא מכיר מחייו האישיים הרבה אנשים בריאים שהם אינם כמו מטופליו, אבל יש להניח שהוא אינו מכיר חבר שהוא בדסמי ואין לו בעיות, בכל אופן לא שונות משאר האנשים הונילים.

ההבהרה של הד"ר

Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 6 במאי 2006

זוהי ההבהרה שהד"ר פרסם באתר YNET:

"
ברצוני להבהיר כמה נקודות והבדלים מהותיים בינהם:1)מעשה או פגיעה שיש בה סאדיזם שנעשה ללא הסכמה של הצד השני, מעשה הנכפה על קורבן, זה עברה פלילית וסטייה מבחינת בריאות הנפש. 2) התנהגות או מחשבות ו/או דחפים סאדיסטיים מזוכיסטיים שיש בהם הסכמה אך יוצרים מצוקה רגשית,בושה, והעדר קבלה של בן/ת הזוג של אותו אדם עם הדחפים והנטיות או האהבות מסוג זה. אנשים אלו מגיעים לטיפול כדי לברר כיצד ניתן לחיות טוב יותר ,עם פחות קונפליקטים בזוגיות שלהם או עם עצמם והעולם.כיצד לממש את נטייתם והעדפות המיניות שלהם מבלי להרגיש מועקה עם עצמם או בן זוגם שאינו בהכרך בעל העדפות דומות לשלהם. ולרו הטיפול עוזר לאותם זוגות או יחידים להרגיש ולקבל טוב יותר את משיכתם והעדפתם המינית.הרמה האחרונה 3)מדובר באנשים בוגרים עם העדפות ואהבות מיניות שונות מרוב האוכלוסיה, וזה בסדר גמור ומשקף את מיגוון הצבעים השונים והמורכבויות של מיניות האדם. כל זמן שהתנהגות מינית כל שהיא נעשת בהסכמה חופשית מלאה בין אנשים בוגרים, הכל בסדר נכון חוקי ומוסרי.
אם אנשים בוגרים שנהנים ממין סדומזוכיסטי בהסכמה, נפגעו מדברי או הרגישו שאני מתייג אותם, אני מתנצל. זכותו של כל אדם, אשה או גבר לתת ביטוי למיניותם בכל דרך הגורמת להם אושר הנאה וסיפוק כל זמן שההתנהגות נעשת בהסכמה הדדית בין אנשים בוגרים.
בברכה,
ד"ר דניאל וטלמן

"

הד"ר גם בוחר להתעלם מהביקורת שמושמעת בקהיליה הפסיכיאטרית על הקטיגוריה של הפארפאיליות ב-DSM - ניתן לקרוא עליה כאן (ואף לבקש עותק מהמאמר) - http://www.ipce.info/library_3/files/moser_kleinpl.htm

בירדי • 6 במאי 2006

דאן קאפ יקר,

למה לשלוח אנשים למאמר אקדמי מסורבל, כשאתה יכול להפנות אותם לספר ידידותי פרטי עטו של אותו מחבר מעט הזוי, "כבול לחופש" .

http://www.amazon.com/gp/product/0826410472/103-1573570-8810214?v=glance&n=283155

שם הוא מלכתחילה מציג את הבדס"מ כמסע של חופש, אהבה והתרגשות.

אז כן, בארצות הברית אפשר לשמוע כמעט כל דעה, גם באקדמיה (אפילו שאת התואר שלו - בסקסולוגיה - הוא קיבל במרכז לחקר המיניות, מה שלטעמי מצביע על דיסציפלינה קצת צרה ומצומצמת). אבל אני הייתי מציע לא להפוך כל דעה ל"ביקורת המושמעת בקהיליה הפסיכיאטרית", אפילו שהיא משחקת לטובתך ולטובת הקמפיין שלך לליטוף מצפונם של שוכני האתר ולטשטוש הגדרות שעשויות להטריד את מנוחתם.

דבר שני, בכלל לא כדאי גם להסתכל על הפסיכיאטריה האמריקאית ועל הDSM שלה כאל תורה מסיני. זו אותה פסיכיאטריה שמחלקת תרופות בלי חשבון מתוך רצון קיצוני ועז לשייף ולנרמל את בני האדם, להפוך אותם למתאימים. לפעמים נדמה לי שבעיני האמריקאים, כל עוד אתה יכול להגיש את הקפה שלך ללקוחות בסטרבאקס בלי לעשות בעיות - אתה שפוי, ולא משנה אילו בעלי חיים אתה דוחף לרקטום שלך בזמנך החופשי. גישה שבאה לשרת כמובן מבנה חברתי של יצרנים וצרכנים, ולא של בני אדם. אנחנו עוד לא אמריקה. למזלנו.

אם תבדוק את הרזומה של הד"ר בשרשור הזה

Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 6 במאי 2006

תגלה ברזומה שלו גם את אותו מרכז לחקר מיניות האדם...

אז מי מוטה ולאן?