Queencie(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
14 במאי 2006
בת צחוק
קול המפתח במנעול הסגיר את שובו של רוני מהעבודה. משעות הצהרים כבר בערה בי התשוקה להתעלל בו הערב. חזרתי מוקדם מהרגיל – לפניו, בהחלט מחזה נדיר עבורנו, הכנתי את הסלון לפעילות העתידית להתרחש, הזמנתי משלוח של סושי וסידרתי את השולחן לשניים. גם זה לא היה משהו מהשגרה. אבל בעצם מתי הייתה לנו שגרה?
"לכי להתקלח רונית" הוריתי לרוני מיד לאחר שנישקתי לשפתיו, מבהירה לו את מה שכבר התחוור לו מהמבט המהיר ששלח מעבר לכתפי. להפתעתי לא קראתי בעיניו את הניצוץ השובבי המגורה שנדלק בהן תמיד כשההתרגשות לקראת המצפה לו חלחלה בהכרתו. "הכל בסדר?" שאלתי בדאגה, "לא ממש יעל, המצב בעבודה מתדרדר, נראה לי שבשבוע הבא אאלץ לפטר שניים מעובדי הצוות, וכנראה הצוותים האחרים יצומצמו אף הם" ענה בקול נכאים. למען האמת מצב רוחו של רוני היה שפוף כבר מספר ימים, וקיוויתי שכמה שעות של שחרור שלו תחת ידיי ישפרו את הרגשתו. כעת לא הייתי בטוחה בכך. חשתי שהוא שקוע מידי בעצמו על מנת להתמסר בלב מלא. אלא שלא התכוונתי לוותר לו. מחשבה מהירה חלפה במוחי והציתה את דמיוני בכיוון חדש. "קדימה רונית, אין לי את כל הלילה להמתין לך, התקלחי בזריזות וחזרי בזחילה בלבושך המינימלי" הדגשתי את ציפייתי למילוי הוראתי המקורית. בדקות שבהן רונית התקלחה, הדלקתי את הנרות בפינות רצפת הסלון, סידרתי את נתחי הסושי בצלחות שטוחות, מזגתי יין אדום לכוסות גבוהות והנמכתי את התאורה בחדר. כשרונית חזרה לחדר האורחים על ארבע, לבושה בחזייה ותחתונים מתחרה אדומה, כשלראשה הפאה האדמונית ופניה מאופרות בעדינות, כבר לבשתי את שמלת הקטיפה השחורה שלי וכפכפי עקב. הבחנתי במבטה החטוף של רונית מלטף את ירכיי הגלויות, וניצוץ של גירוי מופיע לרגע בעיניה הכנועות העצובות. "מהרי סיסי יפה שלי, כמה אני צריכה לחכות לך עם הארוחה?" הצבעתי על הכסא שלמולי, מבהירה לרונית שהיום זכתה לאכול ליד השולחן. רונית טיפסה והתיישבה על הכסא כשהיא ממלמלת חלושות "תודה גבירתי". אכלנו בשתיקה. בין ביס לביס ניסיתי לעורר את האווירה בספרי לרונית על ציוד חדש שראיתי אצל חברה, על תוכניתי הזדונית להשתמש בו על ישבנה החלק, ועל הבטחתה של החברה להשאיל לי את הציוד לסוף השבוע הקרוב. רונית מלמלה מידי פעם "כן גבירתי" חלוש והיה ברור שהיא מרוחקת ממני במחשבותיה שנות אור. גם שתי כוסות היין שהשקיתי אותה לא ריפו את המתח שניכר בתנוחת צווארה וגבה. כבר שקלתי לבטל את תכניותיי לאותו ערב, אבל קול פנימי שידר לי לא לוותר. שרונית זקוקה לפורקן הזה לא פחות ממני. בשעה שרונית פינתה את הכלים מהשולחן ושטפה אותם, ארגנתי בסלון את החבלים והווים. "קדימה זנזונת" קראתי אליה "סיימי כבר, אני חמה על התחת שלך". "מיד גבירתי" קראה לעברי ומיהרה לזחול אליי, מבטה מושפל. הצבעתי אל בהונותיי, ורונית מיהרה לשקוע בליקוק מתמסר כאילו היא משקיעה בפעולתה זו את כל תסכוליה. כל עולמה התכווץ למימדי כף רגלי. אפשרתי לה להתמקד ברגליי דקות ארוכות, נהנית ממגע לשונה על עורי ובין בהונותיי, צמרמורות של עונג עוברות לאורך רגליי מנקודת המגע של לשונה ועד למרכז התענוג החבוי במפשעתי. רונית נשכבה כשגבה על השטיח הרך והחלה ללקק את סוליית כף רגלי ככלבלב ששמח לטעמו של בעליו. ליטפתי את פניה בכף רגלי השנייה וכיסיתי את פניה בשתי כפותיי. לשונה תרה ברעבתנות אחר מגע עורי, מגששת ברווח שנוצר ביניהן. החלקתי את רגלי על חזה, חיככתי אותה בחזייתה, חופרת תחתיה, ממששת בבהונותיי את פטמותיה. משם גלשתי אל תחתית בטנה, ליטפתי את אמרת תחתוניה, ממועכת את אברה הזקור תחת כף רגלי. אנחת תשוקה נפלטה מפיה שהיה צמוד לכף רגלי השנייה. כעבור דקות ארוכות של המהומים הדדים החלטתי שהגיעה השעה למזימתי. "עמדי זנזונת" הוריתי לה, "פשקי את רגלייך החטובות והבליטי את תאוותך" התרסתי בה. הבחנתי שהאור שכרגיל מאיר את עיניה כשאני מתגרה בה כך, כמעט שאינו ניכר בה. אך היא צייתה לי בהכנעה. אזקתי את ידיה ואת רגליה קשרתי אותם בחבלים אל הווים הקבועים בקיר משני צידי החדר. כעת הייתה עקודה כצלובה, כמעט ללא יכולת להזיז את אבריה. כיסיתי את עיניה במטפחת משי סגולה, תוך שאני מנשקת את שפתיה ברכות חושנית שהתחלפה במהרה לנשיקה תובענית מלאת תאווה ותשוקה. גופי התחכך בגופה מדגיש עבורה את עובדת היותה כלי חסר אונים, לשימושי. נשיכתי את שפתה התחתונה גרמה לה לפלוט גניחה. "זונתי חרמנית אני רואה" ציינתי בסיפוק. "תמיד לשירותך" ענתה, בלאקונית מסוימת. "את יותר מידי קרה ומרוחקת היום זונה!" אמרתי לה, וחשבתי בליבי בשעה שהסרתי את חזייתה והפשלתי את תחתוניה אל ירכיה הפשוקות 'אני הולכת להוציא ממך היום חיוכים בכוח! ולא רק חיוכים! אלא גם צחוקים מתגלגלים!'. רונית מלמלה התנצלות. לאחר מספר רגעים שבהם אפשרתי לה להתכנס לתוך עצמה להתרכז ולצפות למה שעתיד לבוא. התחלתי להעביר על גבה אצבעות מרפרפות, עוברת בעדינות מגבה אל מתניה ואל בטנה. הבחנתי בפטמותיה מזדקרות וטיפסתי ועליתי לעברן, חגה מעגלים הולכים וקטנים סביבן, נוגעת אך לא נוגעת בהן עצמן. אנחה נפלטה מפיה. הנחתי לה להרגיש את שבילי הצמרמורת שהותירו אצבעותיי על עורה. לקחתי בידי נוצת יונה ועברתי לאורך צידי גופה באיטיות, מטפסת ממתניה אל בית שחייה החלק. אנחה נוספת הסגירה את רגישות עורה שנעשה חידודין חידודין למגע הנוצה. טיוליי על עורה לוו בהתפתלויות גופה כמנסה לחמוק מהמגע המגרה, העדין, אך כמעט בלתי נסבל. במקביל חזרתי לרפרף באצבעותיי על גבה, יורדת אל ישבנה החלק, עוברת אל ירכיה ומטיילת לכיוון מפשעתה. מתקרבת אך לא נוגעת באברה שהגיב בצפייה מתוחה למגעי. כך המשכתי דקות ארוכות לעורר את עורה בצמרמורות עונג בלתי נסבלות, להביא את עצבי השטח שלה לערור מרבי. חיוך לא מודע היה מרוח כעת על פניה. החלפתי את הנוצה בגלגל כאב, גלגלת סיכות שבשימושה המקורי, הרפואי, משמשת לזהות תגובות תחושה עוריות. החלקתי אותו בעדינות על עורה לאורך חזה, לאורך כתפיה, במורד גבה וישבנה. גופה ניסה לחמוק ממגע הגלגלת אך ללא הועיל, מה שעורר את צחוקי המשועשע. העברתי את הגלגל באיטיות לרוחב חזה מפטמתה האחת לשנייה. ומשם במורד בטנה את אברה ועד קצהו המגורה. "אני רואה שהזונה שלי נהנית היום" הערתי בציניות מעושה. "כן גבירתי, תודה לך גבירתי" ענתה לי בקול מתפנק. חזרתי ללטף את גופה בעדינות מרפרפת, ואז, ללא כל הזהרה מוקדמת, התחלתי לדגדג אותה במתניה. ידעתי שהיא רגישה לדגדוגים וגופה אכן הגיב מיד. התפתלויותיה שעשעו אותי ועודדו אותי להמשיך ולדגדגה. הגניחות והאנחות התחלפו במהרה בצחוק מתגלגל, מדבק. המשכתי לחפור באצבעותיי בשרירי מותניה, מעוררת את התפתלויות גופה ואת צחוקה. המשכתי בדגדוגיי דקות ארוכות עד שהיא התחננה, בין פרצי צחוק בלתי נשלט, שאפסיק. "מרגישה טוב יותר זנזונת?" שאלתי ממשיכה עדיין בעינויי הדגדוג שלה. "כן ... גביר... תי" ענתה במקוטע, מנסה להשלים את המשפט הקצר בתוך צחוקה. "תו.. דה...". "בבקשה זונה שלי" אמרתי לה בחיוך מסופק, תוך שאני מתירה את כבליה, "הגיע הזמן שתמלאי את ייעודך, ותענגי אותי" הוספתי כשאני מלטפת את חזה. "בשמחה גבירתי" ענתה בהתלהבות. הגעתי אל פטמותיה שהיו עדיין מגורות וזקורות, תפסתי אותן ומשכתי אותה בהן לעברי, מצמידה את גופה אל גופי לנשיקה מלאת תשוקה. |
|
|
Morticia
|
לפני 18 שנים •
16 במאי 2006
וואו וואו וואו!
מי שמתלהב מכמה זיקוקים לכבוד ל"ג בעומר, כנראה פספס את מטר ההשפרצות שמדווחים לי עליו בעקבות הסיפור הלוהט הזה. קווינסי, יפה לך, אני מאוד מחבבת את היסודיות שלך, עושה רושם שאת בהחלט יודעת לייצר אווירה. מורטישה 
|
|
|
theslv(נשלט)
|
לפני 18 שנים •
18 במאי 2006
כרגיל קווינסי....
וואו!!! |
|
|
The Shield(שולט)
|
לפני 18 שנים •
20 במאי 2006
קווינסי את גדולה.
נהדר. |
|
|
| ויטו אנדוליני |
לפני 18 שנים •
21 במאי 2006
פשוט תענוג קווינסי
|
|
|
גבר גורב גרב
|
לפני 18 שנים •
21 במאי 2006
אני מבין שהתשובות לסיפור צריכות להיות מורכבות משלושה מילים- תענוג, קווינסי, פשוט.
קויינסי פשוט תענוג. פשוט תענוג קווינסי. האמת קווינסי תענוג. |
|
|
tch(נשלט)
|
לפני 18 שנים •
21 במאי 2006
סיפור לשעת לילה מאוחרת...
אהבתי,יפה.
|
|
|
| Minnet |
לפני 18 שנים •
21 במאי 2006
הכתיבה שלך
וואוו, את יודעת להעביר סיפור.
כתיבה יפה. Marinnet |
|
|
|
יואב39
|
לפני 18 שנים •
27 במאי 2006
אוווו...קווינסי
(ללכת בעיקבותיך וללקט את הפירורים... )
|
|
|
נוריתE
|
לפני 18 שנים •
27 במאי 2006
זה, בהחלט שונה
אבל עדיין כל מילה. יואו. |
|
|