ניטפיקינג(נשלטת){מאסטרמיינד}
|
לפני 17 שנים •
5 ביוני 2006
בטבעת זו
בטבעת זו, המעטרת את אצבעי הרביעית, קשרנו את חיינו.
כשהתחתנו, היינו זוג ונילי לחלוטין. הוא אהב אותי, ואני אהבתי אותו. לא הייתי מסוגלת לחשוב על לאהוב אחר, היה לי כל מה שרציתי. ככל שהזמן חלף גיליתי דברים על עצמי, דברים שנמנמו בתת מודע שלי. התת מודע הזה אולי שקט, אבל נבזי – הוא תוקף כשלא מצפים לכך, ועושה את הכניסה שלו לתודעה ברעש המתבקש. ומה קורה כשבחורה מגלה על עצמה דברים שנוגעים לה בנקודה הכי פנימית בבטן, זו שאחראית על התאווה, התשוקה, הערגה? הבחורה הסבירה, שזו לצורך העניין אני, בוחרת להתעלם ממנה, שהרי הטבעת, הו הטבעת הנטועה על האצבע מזכירה לה תמיד מה קרה שם מתחת לחופה, והגבר הזה שישן לידה במיטה – היא הרי אוהבת אותו, והוא אוהב אותה, והמחשבות המטופשות האלה, חסרות התוחלת, חסרות הבושה – כולן צריכות להיעלם. אבל הן לא נעלמות. להיפך. הן רבות ופורצות, מתגלגלות ותופסות נפח, משתנות ומתפתחות, עד שהן מתייצבות מלוא קומתן, שכבר תופסת את מרבית קומתי. כבר אי אפשר להדחיק אותן, כי אי אפשר להפריד בינן ובין מחשבות אחרות – אפשר להפסיק לרצות את כל מה שהן מייצגות, אבל חייבים להפסיק לרצות הכל, תוך כדי. והבעל, זה שאני אוהבת אותו הוא אוהב אותי, פתאום נראה כעומד ביני ובין הדברים להם אני זקוקה, לא כי הוא השתנה. אני השתניתי. והמחשבות משנות פאזה. פתאום הן לא "בשביל מה אני צריכה את זה", אלא "איך אני יכולה להשיג את זה". ידעתי שאני לא יכולה אפילו לבקש מבעלי לקחת בזה חלק, כי אני לא רוצה פליקים והצלפות ממישהו שהבדס"מ לא זורם לו בדם, לא רציתי לדחוף אותו למקום שאינו טבעי לו, להפוך אותו למשהו שהוא לא. לא רציתי לשחק, רציתי את העניין עצמו. תוך כדי, הקשר עם בעלי נע בין אהבה גדולה לאדם שהוא כולו טוב ואהבה וחיבוקים, לבין כעס על כך שאני נאלצת לוותר על משהו כל כך משמעותי עבורי, משהו שאני מגדירה את עצמי על פיו. לא רציתי להתגרש. לא רציתי לחיות בחוסר. רציתי, כל כך רציתי. אני חושבת שזו היתה הנקודה בה ידעתי מה אני צריכה לעשות, נקודה שאולי אחרים לא יסכימו איתה או יטענו שהיא חסרת אחריות ו/או אגואיסטית, אבל זו הנקודה שלי. (לshoshana. אל תוותרי על עצמך) |
|
|
אושה{אוש}
|
לפני 17 שנים •
5 ביוני 2006
אני מסרבת להיכנע לפסימיות
"הוא לא השתנה" "אני השתנתי"
כמה נכון. זה קורה המון - לאו דווקא בהעדפות המינייות. מה קורה שאחד מבני הזוג חוזר בתשובה/בשאלה? מחליט שהוא רוחני, נוטש את העבודה ורוצה לעבור למצפה בגליל? מחליט לרוץ לכנסת ולהשקיע את כל כולו בקריירה? אנשים משתנים. וגם אני השתנתי ואני מסרבת לחשובמה יקרה אם הוא לא ישתנה יחד איתי. אין דבר החשוב לי בחיים מהנישואים שלי.הנישואים המאושרים שלי, טפו טפו טפו. אני כולי תקווה שאו שאני "ארגע" או שהוא ישתנה. ואם לא? אולי יסכים לפרגן לי.כי לעשות דברים מאחורי הגב שלו אני לא מסוגלת. הוא יכול לקרוא כל מילה שאני כותבת כאן. אין ביניינו סודות (אל תנפצו לי את האשליה, בבקשה!) |
|
|
Whip(שולט)
|
לפני 17 שנים •
5 ביוני 2006
Re: אני מסרבת להיכנע לפסימיות אושה כתב/ה: זה קורה המון - לאו דווקא בהעדפות המינייות. מה קורה שאחד מבני הזוג חוזר בתשובה/בשאלה? מחליט שהוא רוחני, נוטש את העבודה ורוצה לעבור למצפה בגליל? מחליט לרוץ לכנסת ולהשקיע את כל כולו בקריירה? מה קורה? לפעמים בן הזוג השני מתגמש ומתאים את עצמו לשינוי, ולפעמים זה גורם לקרע... אושה כתב/ה: אין דבר החשוב לי בחיים מהנישואים שלי. אני מקוה בשביל שכן: את - את יותר חשובה מהנישואים שלך. אושה כתב/ה: אני כולי תקווה שאו שאני "ארגע" או שהוא ישתנה. ז.א. שאני אדחיק או שהוא יעשה את עצמו. וכך כן תהיו מרוצים? פירגון הדדי. זה מה שיכול לפתור את המצוקה. אם הוא באמת אוהב אותך, תדברו דןגרי ואמיתי וכנה ותגיעו להבנות - מה את עושה עם דום, בידיעת בן זוגך. אם תעשי דברים שהוא לא רוצה\מוכן\יכול לעשות, זה פחות ייסכן אותו. אם תמשיכי להרעיף עליו אהבה, אם לא תדברי על 'ההשלמה' בפניו, אולי זה יעבור בשקט יחסי. בעברית: אל תעשי סקס רגיל עם הדום. קשירות, נרות והצלפות, כן. סקס רגיל - רק עם בעלך, ושיידע שזה כך. בהצלחה. |
|
|
|
כלובי
|
לפני 17 שנים •
5 ביוני 2006
זה אחד השרשורים
הכי מרגשים הכי מעניינים והכי חשובים שהתפרסמו כאן לדעתי.
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
5 ביוני 2006
Re: אני מסרבת להיכנע לפסימיות אושה כתב/ה: "הוא לא השתנה" "אני השתנתי"
כמה נכון. זה קורה המון - לאו דווקא בהעדפות המינייות. מה קורה שאחד מבני הזוג חוזר בתשובה/בשאלה? מחליט שהוא רוחני, נוטש את העבודה ורוצה לעבור למצפה בגליל? מחליט לרוץ לכנסת ולהשקיע את כל כולו בקריירה? אנשים משתנים. וגם אני השתנתי ואני מסרבת לחשובמה יקרה אם הוא לא ישתנה יחד איתי. אין דבר החשוב לי בחיים מהנישואים שלי.הנישואים המאושרים שלי, טפו טפו טפו. אני כולי תקווה שאו שאני "ארגע" או שהוא ישתנה. ואם לא? אולי יסכים לפרגן לי.כי לעשות דברים מאחורי הגב שלו אני לא מסוגלת. הוא יכול לקרוא כל מילה שאני כותבת כאן. אין ביניינו סודות (אל תנפצו לי את האשליה, בבקשה!) ____________________________________________________________ הייתכן, ולו לרגע, שה''שינוי '' היה שם כל הזמן ורק ביקש להתגלות ? הייתכן שרק היה צריך טריגר או תיזמון..? ואולי, דווקא העובדה שהוא יכול לקרוא כל מילה שאת כותבת כאן, תייטיב איתך ואיתו? תגרום לו להבין אותך? לקרוא אותך מעבר, תרתי משמע? לחפור קצת בתוך עצמו? ולחפש גם בך? הנישואים שלך מאושרים ואין שום סיבה שבעולם לפרק אותם. את רוצה שהוא יקרא, שהוא יידע, זה זועק מכל אות כתובה שלך. למה את לא פונה אליו ומדברת איתו? זה האיש שלך. האיש שבחרת לחיות איתו. עיזבי את השינויים, הם אכן קורים כל הזמן, אלו החיים. מה עם אלו שהיו שם כל הזמן, בתוכך, שביקשו להצמיח כנפיים? ומי אמר שאי אפשר לעשות זאת בתוך הזוגיות? תנסי..? את מתארת חיי נישואין טובים, טובים עד כדי כך שאת משתוקקת אי שם, בתוכך, שהוא יקרא, ויידע, אז תעקפי את הפחד, דברי עם האיש לו בחרת להינשא. |
|
|
|
אושה{אוש}
|
לפני 17 שנים •
5 ביוני 2006
או כמה שאנחנו מדברים!
אני מדברת ומדברת ונותנת לו לקרוא
והוא מפרגן , באמת. אתמול התחלתי בלוג וישר סיפרתי לו. הוא קרא והתרגש. אני מעודדת אותו לקרוא, להקשיב, לדבר והוא עושה כמיטב יכולתו. קשה לו עדין. מבחינתו מדובר רק בסקס, בחרמנות. "אני לא יכול כל יום". אבל לא מדובר רק בסקס, אני חושבת שמזה הוא חושש. האם השתנתי? אולי באמת לא. אולי זה היה בי כל הזמן. אז איך לא ידעתי? איך תמיד חיפשתי את הבחורים הנחמדים, הבישנים, העדינים, החנונים? והתחתנתי עם הבחור הנחמד ביותר שמצאתי. אף אחד לא דומיננטי לחלוטין בנישואים שלנו. כל אחד אחראי בתחומו. אני אוהבת לקבוע איך יראה הבית, מה נקנה, איפה נתחתן. אבל שאותו בחור נחמד טוב מדבר עלי בקול השלו והמאים, נותן לי הוראות ועושה בי ובגופי כרצונו אני מרגישה הכי קובעת, הכי מחליטה נראה לי שקוראים לזה שליטה מלמטה (עד כמה שהצלחתי להבין את המונח) אני משתוקקת שיחליטו בשבילי, שישלטו בי. אולי עם קצת סבלנות זה עוד יקרה. מקווה שיקרה עם בעלי. (והיות ואתה בטח קורא את זה אז אני מקווה שזה לא נחשב לעוד נדנוד מצידי....  )
|
|
|
scarlettempress{L}
|
לפני 17 שנים •
8 ביוני 2006
מאז שאני נמצאת באתר הזה, מעולם לא הצלחתי להבין איך אנשים נשואים מצליחים לנהל מערכת יחסים בדס"מית נפרדת מחוץ לנישואים. הסתכלתי על כל העניין בעין שיפוטית. האמת, גם עכשיו אני לא מצליחה להבין. אבל אני מנסה, מאוד. כי אני לא יודעת מה אני הייתי עושה אם הייתי מגלה את הנטיות הבדס"מיות שלי אחרי שבחרתי לחיות עם האישה שלי... ואם הייתי מגלה שאין שום סיכוי שהיא תתחבר לזה ותתן לי את מה שאני צריכה. נורא קל לשפוט מהמקום שלי... אז אני מנסה, ממש מנסה שלא.
אבל מה מרגיש הצד השני? הרי בדס"מ זה משהו כל כך גדול. זה לא רק כמה הצלפות וסטירות. יש שם כל כך הרבה רגש. וכן, סקס. סקס עם עוצמות שלא קיימות בסקס הונילי שלנו. אז אולי אפשר לאהוב שני אנשים בצורה אחרת, לנהל שתי מערכות יחסים נפרדות שבשתיהן יש אהבה מסוגים שונים. אבל אותי מעניין איך חי עם זה אותו בן זוג ונילי שאיתו קשרנו את חיינו לפני שגילינו את הבדס"מ... מונוגמיה היא גם ככה מספיק מסובכת, ואחרי שההתאהבות הראשונית דועכת צריך המון כדי שהאהבה תחזיק מעמד לאורך שנים. ואם יש כזה חסך וכזה דיכוי עצמי... שום דבר טוב בטוח לא יהיה שם. ברור לי כמה הסיטואציה הזאת רגישה ומסובכת ולרוב אני שומרת את המחשבות שלי לעצמי. אף אחד לא חייב דין וחשבון לאף אחד ובכל מקרה אני מקווה שכולנו נהיה שלמים עם מה שאנחנו ונמצא את הדרך הטובה ביותר לחיות את חיינו. |
|
|
|
scarlettempress{L}
|
לפני 17 שנים •
8 ביוני 2006
ועוד דבר:
ראש השבט כתב: "האם מישהו יכול לבחור את מינו? להיות הומוסקסואל לסבית או כל העדפה אחרת?" העניין הוא, שמי שמגלה שהוא הומו, לא יכול בכוח להיות עם אישה. האם אתה אומר שעל אותו משקל מי שיש לו נטיות בדס"מיות לא יכול להיות עם ונילי?... |
|
|
עינבר
|
לפני 17 שנים •
8 ביוני 2006
Re: או כמה שאנחנו מדברים! אושה כתב/ה: האם השתנתי? אולי באמת לא. אולי זה היה בי כל הזמן.
אז איך לא ידעתי? איך תמיד חיפשתי את הבחורים הנחמדים, הבישנים, העדינים, החנונים?והתחתנתי עם הבחור הנחמד ביותר שמצאתי. איך יכולת לדעת? נחשפת לעולם הזה לפני נישואיך? באמת? להיות סאבית אינה משעותה להיות אישה חלשה, פאסיבית שאוהבת ארסים. סאביות יכולה להיות אישה חזקה ודומיננטית, דום יכול להיות חנון ועדין נפש. להיות סאבית פירושה להיות ביוק מה שאת מתארת. אושה כתב/ה: אף אחד לא דומיננטי לחלוטין בנישואים (בחיים) שלנו. כל אחד אחראי בתחומו. אני אוהבת לקבוע איך יראה הבית, מה נקנה, איפה נתחתן. אבל שאותו בחור נחמד טוב מדבר עלי בקול השלו והמאים, נותן לי הוראות ועושה בי ובגופי כרצונו ... אני משתוקקת שיחליטו בשבילי, שישלטו בי. יש סאביות שהתמזל מזלן לגלות שהן רווקות ולחפש את זה מראש. אבל בנתיים תשמרי על האופטימיות... אושה כתב/ה: אולי עם קצת סבלנות זה עוד יקרה. מקווה שיקרה עם בעלי.
גם אני מקווה בשבילך, שיהיה לך בהצלחה. |
|
|
|
אושה{אוש}
|
לפני 17 שנים •
8 ביוני 2006
תודה
לפני שהתחתנתי לא ידעתי כלום מהחיים שלי
בעלי היה הראשון שלי לא יכולתי לדעת שפנטזיות שהיו לי בתור נערה קשורות לבדס"מ לא ידעתי בכלל מה זה מה היה קורה אם הייתי מגלה בעודי רווקה אינני יודעת תמיד חשבתי שבעלי מושלם בשבילי סיר ומכסה אפילו לא היה קלישאה עבורנו. אבל אז גיליתי והוא הסכים להתנסות הו לא נמשך אל זה כמוני אבל הוא אוהב אותי ומנסה לרצות אותי האם זה פייר כלפיו? אם הוא לחלוטין לא היה בעניין אז באמת הייתי עושה לנו עוול גדול. אבל הוא כן, לא בדברים אקסטרימים, לא לגמרי אבל כן במידה מספקת. מה צופן העתיד אינני יודעת. עברו רק שלושה חודשים. עוד המון דברים איינני יודעת ולא התנסתי בהם. מה שיהיה יהיה. |
|
|