ביאליק, בעיבוד חופשי

James Bondage​(מתחלף) • 13 בספט׳ 2006

http://benyehuda.org/bialik/

למרבה השמחה (?) ביאליק מת כבר 72 שנה, מה שאומר שזכויות היוצרים שלו פגו לפני שנתיים, ויצירותיו הן כעת נחלת הכלל.

וחוץ מזה, פארודיה ו/או סאטירה נחשבות שימוש הוגן ברוב העולם, כך שגם אם לנכדים של ביאליק היו איזשהן זכויות, כפי הנראה לא הייתה בעיה. (אבל .. אני לא עורך דין, ולא בטוח מה המצב בארץ. בארה"ב, אחד מבין סאטירה ופארודיה מוגדר שימוש הוגן והשני לא. עכשיו לכו תריבו על סמנטיקה)

Pretty Bitchy • 13 בספט׳ 2006

ובכן, "זכות ההורות" הגיעה לישראל מהמשפט הצרפתי ושם נהוג שגם עם פקיעת זכויות היוצרים של בעלי זכויות היוצרים הזכות לא לפגום ביצירה והזכות הקנויה לתת קרדיט לא פוקעות.
לכאורה, אם מה שאמרת נכון, מותר לכל אחד לקחת את יצירתו של ביאליק ולומר שהוא כתב אותה כי זכויות היוצרים פקעו ולא היא..
רוב עורכי הדין טענו ש"זכות ההורות", שהגיעה למשפט האנגלי מהמשפט הצרפתי, ממשיכה להתקיים.
ידוע לי שהיו דיונים בארץ אם צריך להגביל את "זכות ההורות" ולשנות את החוק.
ההפרה בפגיעה כזאת היא לא קניינית אלא של הזכות הזאת שהזכרתי.

ההגנה שיכולה להיות היא בדיוק זאת שהזכרתי וגם אתה הזכרת.
האם היצירה החדשה יכולה להחשב כפרודיה בעלת ערך ובית המשפט בודק את "היצירה החדשה" ופוסק מה דעתו.
בישראל היו כמה מקרים שבית המשפט לא קבל את הזכות להשתמש ביצירה של אחרים לצורך פרודיה לעומת ארה"ב ששם בית המשפט יותר ליברלי.

כך למשל, אמנם על פי חוק אחר, שינוי תחילת ההמנון שאיימי כתבה בבלוג במקום "כל עוד בלבב פנימה" כל עוד במקום אחר פנימה" כנראה בארה"ב היה עובר כזכות לומר שההמנון לא מקודש ובישראל אני לא בטוחה מה תהיה הפסיקה.
גם מבחינת הפרודיה בארה"ב יותר סביר שללעוג לשירים מפורסמים יהיה מוגן אבל בישראל אני לא בטוחה.

אמרתי שיש הגנה ואני לא בטוחה מה תהיה פסיקת בית המשפט.
במקרים הקודמים כאשר הוא דחה את הטענה של פרודיה אולי בארה"ב היא היתה מתקבלת.
אמרתי שאם מפסידים משלמים הרבה כסף ואם מקבלים את הטענה משלמים רק לעורך הדין.

כתבתי שדווקא במקרה של ביאליק יש פחות סיכויים שיגיעו לכלוב.
יכמה יוצרים אחרים ידועים בכך שהם או יורשיהם תמיד תובעים.

James Bondage​(מתחלף) • 13 בספט׳ 2006

פקיעתן של זכויות היוצרים אינן נותנות את הזכות לשקר, וזה הדבר שהייתי עושה לו הייתי טוען שאני כתבתי שיר של ביאליק. נדמה לי שקוראים לזה "מצג שווא" בשפה משפטית.

אבל, כן, חוקי בהחלט לעשות כל דבר עם השיר, כולל למכור עותקים שלו, לשנות כל מילה שלישית, ולרדת עליו. המטרה המקורית של זכויות יוצרים היא לאזן בין המוטיביציה של היוצר לפרסם (לדוגמא, אפשרות ליצירת ערך כספי ליצירה) לבין זכות הציבור ככלל לכל דבר שלא נאסר ספציפית.

לפי אמנת ברן, "זכות הורות" פוקעת ביחד עם פקיעת זכויות היוצרים. למיטב הבנתי (ושוב, אני לא עורך דין) בהעדר חוק ישראלי ספציפי בנושא (למיטב ידיעתי אין), הנוהג הוא זה של אמנת ברן, כלומר, זכות ההורות כן פוקעת.

וגם לו זכות ההורות לא פקעה, יכול לתבוע רק נפגע ישיר; לא נראה לי שביאליק יקום מקברו לצורך הזה. וע"פ החוק הישראלי, ניתן לקבל פיצוי על נזק מוכח - מה שיהיה קשה מכיוון שבהעדר זכות קניינית ביצירה לא יתכן נזק אלא תדמיתי/פרסומי ליוצר שלא יכול לתבוע.

ובכל מקרה זה לא רלוונטי, כיווון שאיימי לא לקחה קרדיט על המילים של ביאליק.

נ.ב. Pretty Bitch, לא מצאתי בגוגל אף פסיקה או דיון בנושא יצירה שזכות היוצרים בה פגו -- רק כאלה שבהן זכויות היוצרים שנפגעו שרירות וקיימות (לעוד הרבה שנים). יש לך מצביעים ?

Pretty Bitchy • 13 בספט׳ 2006

ובכן בדיוק לפי אמנת ברן יש שתי פרשנויות לנושא "זכות ההורות".
הפרשנות הצרפתית היא ש"זכות ההורות" לא פגה יחד עם פקיעת שאר הזכויות.
הזכות לעוות את היצירה או לטעון שהיא שלך היא בדיוק "זכות ההורות" הצרפתית מאמנת ברן.
"מצג שווא" כלפי מי ומה הנזק שנגרם? "מצג שווא" אינו מושג של זכויות יוצרים כאשר יש דין ספיציפי. דין ספיציפי גובר על דין כללי.

עד שהמקרה לא יעלה לבית משפט השאלה מה הוא יחליט היא שאלה שאין לה תשובה ברורה.
בצרפת הם מחמירים בנושא "זכות ההורות" ויש שם תביעות.
בישראל תובעים זכו בשלושה מקרים שבהם שילמו להם הרבה כסף אבל הם היו בתוך תקופת זכות היוצרים.
כתבתי שהסיכוי שמישהו מאלה שמתעניינים בביאליק יקרא בכלוב הוא לא גדול אבל רשמתי שכללית יש סיכון במקרים שמשנים יצירות.
המבחן האמיתי בבית משפט יהיה כשמישהו ירצה לתבוע.
כתבתי על יוצרת שהיתה רגישה לכבוד יצירותיה וגם יורשיה ראו בכך צואה אמנותית.
אם אתה רוצה לנסות את בית המשפט הישראלי נסה לשנות כל מילה שלישית ביצירות שלה ולשלוח ליורשיה עותק. יש סיכוי גבוה שהם יתבעו.

לא מצאת פסיקות כאשר זכויות היוצרים פקעו כי בד"כ לא תובעים אבל אם אתה יודע צרפתית תוכל למצוא חומר.
המרצים שלי מצאו חומר רב בצרפתית.

Mary Jane • 14 בספט׳ 2006

לקחת את אחד השירים היפים והמרגשים ועשית בו שפטים. לא ראוי.

המלט • 14 בספט׳ 2006

"זכות ההורות" הינה היבט אחד של "הזכות המוסרית" כפי שזו מופיעה בסעיף 4(א) של פקודת זכות
יוצרים. ההיבט השני הינו "הזכות לשלמות", הבאה להבטיח את זכותו של היוצר למנוע מכל אדם
אחר לשנות, לסלף, לפגום או לעשות כל פעולה שמפחיתה את ערכה של היצירה.
לפחות במקור אחד נראה כי הפסיקה מצמצמת את "זכות ההורות" להזכרת השם בלבד - כפי
שעולה מדברי השופט טירקל בפרשת המגילות הגנוזות (אייזנמן נ' קימרון ע"א 2790/93):


"פירסומה של יצירה בלי ששמו של מחברה ייקרא עליה "בהיקף ובמידה המקובלים"
הוא פגיעה בזכותו המוסרית של המחבר". ההיבטים העיקריים של זכות זו הם "זכות ההורות" - הזכות
להיות מוכר כמחבר היצירה. ו"הזכות לשלמות" – זכותו של המחבר שלא יפגעו ביצירתו ולא יבצעו
בה שינויים וסילופים".

במקרה שלנו כאן עם ביאליק, כיון שאיימי ציינה את שמו באופן בולט וברור, לא
נראה שיש פגיעה ממשית ב"זכות להורות", אלא אם בכלל יש פגיעה, אז ב"זכות לשלמות".



יש גם כאלה שאומרים במפורש כי הזכויות המוסריות, היינו הזכות להורות והזכות לשלמות,
קיימות במשך אותה תקופה שבה קיימות זכויות היוצרים הכלכליות. למשל, עו"ד מאיר דהאן,
המתמחה בדיני קנין רוחני, כותב כך בספרו 'קנין רוחני', וגם פרופסור גדעון פרחומובסקי,
המרצה על דיני קניין וזכויות יוצרים באוניברסיטת בר-אילן, כותב כך במפורש בסקירה שכתב
על זכויות יוצרים שמסתובבת ברשת. בנוסף לכך, כאשר המחוקק בחר להוסיף את
סעיף 4(א) לפקודת זכות יוצרים ב 1981 בעקבות הכתוב באמנת ברן, הוא לא שינה את סעיף 5
המגביל את משך חיי זכויות היוצרים, (שבעים שנה מהאחד בינואר בשנה שלאחר פטירת היוצר)
ולכן הפרשנות של עו"ד דהאן ופרופ' פרחומובסקי הינה מאד
סבירה. אפילו סעיף 6(ב) של אמנת ברן, הדן במשך חיי הזכויות המוסריות שפורטו שם
בסעיף 6(א), מגביל את משך חיי זכויות אלה.

לפיכך, נראה כי לפי הדין בישראל, כל זכויות היוצרים של ביאליק פקעו לפני שנתיים. אנו יודעים
זאת בוודאות לגבי הזכויות הכלכליות והחומריות, שאם לא כן פרוייקט בן-יהודה לא היה יכול להעלות
את כל שירי ביאליק על הרשת, ובהיעדר אבחנה מפורשת בחוק בין זכויות מוסריות לזכויות חומריות
כלכליות לענין משך תחולתן, ונוכח דעתם של המלומדים הנ"ל שציטטתי, נראה לומר כי
גם הזכויות המוסריות של ביאליק פקעו לפני שנתיים, ומי שרוצה יכול לטעון שהוא כתב את קן
לציפור, ואיימי יכולה לעוות, לקלקל ולהרוס את שירו הנפלא של ביאליק כאוות נפשה.

פנטזיה על נושא רומנטי

ראובן • 14 בספט׳ 2006

לכל הטוענים שלום,

ראשית, אם ביאליק היה רואה את ההתלהמות הזו, להערכתי הוא היה מחייך בנעימות ומלטף את צמתה הזהובה של איימי. זכרו כי מדובר באדם שהיה ידוע בחוש ההומור שלו, בניגוד לכמה מהאושיות כאן.

למשל, ביאליק אהב לגשת לקיוסק העתיק בתחילת רחוב לילינבלום, ולומר למוכרת החיננית משפט כגון: "גזזיני ואגרשך, עדיפיני במיליך". במילים פשוטות יותר, ביאליק אמר לה: "תני לי בבקשה כוס גזוז ואתן לך גרוש, אחר כך תחזירי לי עודף של כמה מיל".

היום, עם כל הפוליטיקלי קורקט המחורבן, ודאי היו מאשימים את המשורר הלאומי בהצעה מגונה על משפט שכזה.

מבחינת העשייה הספרותית: מה שאיימי עשתה מכונה 'פנטזיה על נושא רומנטי', וזו צורה די מקובלת של שיח תרבותי-לשוני. מעניין אם היו תובעים את אדוארד פיצג'רלד על מה שהוא עשה לרובעיאת של עומר כייאם... אבל אני נסחף.

מבחינת הטכניקה הספרותית: איימי השתדלה לשמור על עולם התוכן, ולא חסכה מאמץ על מנת לשמור על המשקל והמצלול של השיר. מנסיוני ככותב מקצועי, זו מלאכה לא פשוטה.

מבחינת זכויות יוצרים, וכאן הקופירייטר שבי מדבר, ובכן: לא רק שפקעו זכויות היוצרים, ולך תדבר על הורות במדינה שבה מעמד הקניין הרוחני הוא כה רעוע, אלא שזו תביעה קנטרנית, במיוחד לאור היקף החשיפה המוגבל של הפורום דנן. לכך נוסיף את המלאכה ההגונה שהיוצרת השקיעה בשכתוב, כלומר, התוצאה מכבדת את בעליה ומתכתבת היטב עם היצירה המקורית.

לפיכך, Pretty Bitchy יקרה וכל קופצי הפופיק ושוטי ה-PMS: סביר להניח שתביעה בנושא כזה הייתה נפסלת על הסף על ידי כל שופט בר-דעת, ועל התובעים היו משיתים הוצאות משפט.

איימי יקרה, אם יורשה לי, יש לי הצעה לפרוייקט הבא בסגנון זה: מדוע שלא תשכתבי את ההמנון הלאומי? גם ככה כולו כיסופים וערגה, רק צריך שם קצת Pezaz (ובינינו, מי שהולך לקפוץ ולהגיד שזו גניבה והשחתה של סמל לאומי, אציין שהמלודיה של ההמנון שלנו 'שאולה' באופן גס ובוטה מיצירה הנקראת 'סימפוניית הצעצועים')

כל עשייה ספרותית היא טובה, במיוחד כזו הפורצת מוסכמות ומביאה לשיח תרבותי חדש.

sssssss • 14 בספט׳ 2006

איימי, אולי תחדשי גם את "צנח לו זלזל"

נמש • 14 בספט׳ 2006

קַח שִׁירִים, וְאַל תִּקְרָא
עֲשֵׂה אַלִּימוּת בַּסֵּפֶר הַזֶּה
יְרַק עָלָיו, מְעַךְ אוֹתוֹ
בְּעַט אוֹתוֹ, צְבֹט אוֹתוֹ

זְרֹק אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה לַיָּם
לִרְאוֹת אִם הוּא יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת
שִׂים אוֹתוֹ עַל אֵשׁ הַגַּז
לִרְאוֹת אִם הוּא עָמִיד בָּאֵשׁ
מַסְמֵר אוֹתוֹ, נַסֵּר אוֹתוֹ
לִרְאוֹת אִם יֵשׁ לוֹ הִתְנַגְּדוּת

הַסֵּפֶר הַזֶּה הוּא סְמַרְטוּט שֶׁל נְיָר
וְאוֹתִיּוֹת כְּמוֹ זְבוּבִים, וְאִלּוּ אַתָּה
סְמַרְטוּט בָּשָׂר, אוֹכֵל עָפָר וְזָב דָּמִים
בּוֹהֶה עָלָיו נִים-וְלֹא-נִים

[מתוך "קח", מאת מאיר ויזילטיר]

.

מאסטר מיינד​(שולט) • 14 בספט׳ 2006

[נמחק]