| Tuff(שולט) |
לפני 17 שנים •
20 בדצמ׳ 2006
Re: תרד
===
|
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
20 בדצמ׳ 2006
אני אל חשבתי על זה בצורה הזאת מבחינה מודעת וישירה.
דווקא חשבתי על דוגמה אחרת בבדסמ, דוגמה מאוד בסיסית שיש כמעט לכל מי שבבדסמ. הנשלט: כאב לא אמור להיות דבר נעים, השפלה לא אמורה להיות נעימה, אז איך אני אוהב את זה ומתחבר לזה? השולט: אני אדם טוב ומוסרי, אז איך זה שאני מםיק הנאה מלהכאיב ולהשפיל אדם אחר? מה זה עושה ממני? ואצל כולנו כמובן: החברה אומרת שזה לא בסדר, סוטה, לא מוסרי אבל מצד שני יש לי דחף לזה ורצון לזה. אז חלקנו מנסים להיגמל ולברוח וחלקנו מנסים להשלים עם זה ולשכנע את עצמו שה"ונילים לא מבינים כלום" ו"אם זה בהסכמה אז הכל טוב..." 
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 17 שנים •
20 בדצמ׳ 2006
כחולית כתב/ה: אני אל חשבתי על זה בצורה הזאת מבחינה מודעת וישירה.
דווקא חשבתי על דוגמה אחרת בבדסמ, דוגמה מאוד בסיסית שיש כמעט לכל מי שבבדסמ. הנשלט: כאב לא אמור להיות דבר נעים, השפלה לא אמורה להיות נעימה, אז איך אני אוהב את זה ומתחבר לזה? השולט: אני אדם טוב ומוסרי, אז איך זה שאני מםיק הנאה מלהכאיב ולהשפיל אדם אחר? מה זה עושה ממני? ואצל כולנו כמובן: החברה אומרת שזה לא בסדר, סוטה, לא מוסרי אבל מצד שני יש לי דחף לזה ורצון לזה. אז חלקנו מנסים להיגמל ולברוח וחלקנו מנסים להשלים עם זה ולשכנע את עצמו שה"ונילים לא מבינים כלום" ו"אם זה בהסכמה אז הכל טוב..." לא חושב שזה ממש עונה להגדרה של דיסוננס. דיסוננס הוא פחות תהליכי, פחות מודע ופחות מנומק. מה שתיארת נראה לי יותר עניין של התחבטויות והתלבטויות פנימיות, שקשורות לקונפורמיות, הבשלה וגיבוש עצמי. |
|
|
מקבי(מתחלף)
|
לפני 17 שנים •
20 בדצמ׳ 2006
בנאדם צריך לחיות עם עצמו איכשהו. לא צריך ללכת רחוק עד כדי בדסמ או מחקרים על 'דיסוננס קוגנטיבי' (שהרי דיסוננס הוא מושג במוזיקה). לא חסרים מצבים בחיים בהם אנחנו משכנעים את עצמנו (רציונליזציה, למשל, שבה אנו נותנים מימד הגיוני לדברים בלתי-הגיוניים שעשינו) כדי להמשיך ולהסתכל על עצמנו בראי (או בעיניי רוחנו). לא פשוט להגיד "עשיתי כך וכך, וזה לא מתאים לי, פעם הבאה זה לא יקרה" או "התנהגתי בטיפשות, ואין לי תירוץ".
כמו המשל של איזופוס (איזה יווני חכם ומשועמם שחי לפני כ-3000 שנה) שמספר על השועל שרוצה להיכנס לכרם, ולא מצליח לקפוץ מעל לגדר ובסוף אומר "נו, ענבים זה בכלל לא טעים בכל מקרה". כמו שאנחנו נפרדים (או נזרקים) מבן-זוג, ומנסים להראות לעצמנו כמה שהוא או היא לא היו מתאימים לנו... קשה להגיד "לא היה את מי שהיא הייתה צריכה" או "דפקתי את היחסים\לא עשיתי מספיק כדי להציל אותם". החיים לא פשוטים, בסך-הכל. 
|
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 17 שנים •
20 בדצמ׳ 2006
מקבי כתב/ה: בנאדם צריך לחיות עם עצמו איכשהו. לא צריך ללכת רחוק עד כדי בדסמ או מחקרים על 'דיסוננס קוגנטיבי' (שהרי דיסוננס הוא מושג במוזיקה). לא חסרים מצבים בחיים בהם אנחנו משכנעים את עצמנו (רציונליזציה, למשל, שבה אנו נותנים מימד הגיוני לדברים בלתי-הגיוניים שעשינו) כדי להמשיך ולהסתכל על עצמנו בראי (או בעיניי רוחנו). לא פשוט להגיד "עשיתי כך וכך, וזה לא מתאים לי, פעם הבאה זה לא יקרה" או "התנהגתי בטיפשות, ואין לי תירוץ".
כמו המשל של איזופוס (איזה יווני חכם ומשועמם שחי לפני כ-3000 שנה) שמספר על השועל שרוצה להיכנס לכרם, ולא מצליח לקפוץ מעל לגדר ובסוף אומר "נו, ענבים זה בכלל לא טעים בכל מקרה". כמו שאנחנו נפרדים (או נזרקים) מבן-זוג, ומנסים להראות לעצמנו כמה שהוא או היא לא היו מתאימים לנו... קשה להגיד "לא היה את מי שהיא הייתה צריכה" או "דפקתי את היחסים\לא עשיתי מספיק כדי להציל אותם". החיים לא פשוטים, בסך-הכל. ברציונליזציה אנחנו לאו דווקא נותנים מימד הגיוני לדברים לא הגיוניים, אלא יותר נותנים הסבר שמתאים לנו ונוח לנו לחיות איתו ("לא גנבתי מהילד היתום הזה את עשרת השקלים האחרונים שלו כי בא לי לקנות פלאפל ואני חרא של בן אדם, אלא כי אני מאמין שזה יחשל אותו ויתרום לו בטווח הרחוק"). יש קווים מקבילים לדיסוננס קוגניטיבי (אכן, זה השם המלא, אבל כשאנשים שאינם מוזיקאים מדברים על "דיסוננס" לבדו הם לא מתכוונים לתופעות ווקאליות), בייחוד בכך ששני המנגנונים מסייעים לאדם לחיות עם עצמו, כפי שציינת. אבל זה לא בדיוק אותו דבר. מה שנכון, אנחנו משתמשים בכל מיני מנגנונים כאלה, לא רק דיסוננס, בהרבה מצבים בחיים, לא רק בדסמ. לא חייבים ללכת דווקא לדיסוננס ודווקא לבדסמ, אבל אם אפשר והם מסבירי פנים, אז למה לא
|
|
|
דולצינאה
|
לפני 17 שנים •
20 בדצמ׳ 2006
במסגרת הסנדלר שהולך יחף.
במסגרת הסנדלר שהולך יחף אני יכולה לראות את עצמי עם "מר מושלם" הבדסמי השולט בדיסוננס קוגנטיבי.
אני יודעת מה קורה. הדוגמאות דומות לזאלופון. כפי שאוליב כתב הידע לא עוזר בהחלטה. הוא מפריע. מעצבן לדעת מה קורה ומה המלכוד. Catch22 בבדסמ. הנטיה הבדסמית היא שמתיחת הגבולות מגרה אבל הדיסוננס קיים. "מר מושלם" מתחיל בכמה בקשות קטנות ולא חשובות והסאבית ד. לא רוצה לריב. היא מצייתת. מר מושלם מעלה את הדרישות. סאבית ד. מתחילה להתעצבן בפנים => יתחיל דיסוננס. היא לא רוצה לבצע אבל היא כבר השקיעה ובצעה את הפקודות הקודמות הפחות חשובות והיא עומדת להרגיז את "מר מושלם". הוא מתעקש על הציות. היא צריכה להסביר לעצמה מה הסיבה שבצעה את הפקודות הקודמות ולהחליט מה לעשות. יש כמה אפשרויות למשל לא לבצע ולקבל "עונש" אבל נניח שסאבית ד. לא בראש של "עונש". => היא מחליטה לבצע ויוצרת אצלה דיסוננס קוגנטיבי. היא לא רצתה לבצע וביצעה. כדי לפתור את הדיסוננס היא משכנעת את עצמה שההחלטה היתה טובה יותר ממה שחשבה לפני שהחליטה אבל אני חושבת שרק אצל בדסמים יתעורר משהו מיני כתוצאה מההחלטה. המחקרים על הדיסוננס הקוגנטיבי בדקו הרגשה לפני ההחלטה ואחרי ההחלטה. הדיסוננס הקוגניטבי חייב להופיע בכל מתיחת גבולות בבדסמ. |
|
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
20 בדצמ׳ 2006
זאלופון כתב/ה: מקבי כתב/ה: בנאדם צריך לחיות עם עצמו איכשהו. לא צריך ללכת רחוק עד כדי בדסמ או מחקרים על 'דיסוננס קוגנטיבי' (שהרי דיסוננס הוא מושג במוזיקה). לא חסרים מצבים בחיים בהם אנחנו משכנעים את עצמנו (רציונליזציה, למשל, שבה אנו נותנים מימד הגיוני לדברים בלתי-הגיוניים שעשינו) כדי להמשיך ולהסתכל על עצמנו בראי (או בעיניי רוחנו). לא פשוט להגיד "עשיתי כך וכך, וזה לא מתאים לי, פעם הבאה זה לא יקרה" או "התנהגתי בטיפשות, ואין לי תירוץ".
כמו המשל של איזופוס (איזה יווני חכם ומשועמם שחי לפני כ-3000 שנה) שמספר על השועל שרוצה להיכנס לכרם, ולא מצליח לקפוץ מעל לגדר ובסוף אומר "נו, ענבים זה בכלל לא טעים בכל מקרה". כמו שאנחנו נפרדים (או נזרקים) מבן-זוג, ומנסים להראות לעצמנו כמה שהוא או היא לא היו מתאימים לנו... קשה להגיד "לא היה את מי שהיא הייתה צריכה" או "דפקתי את היחסים\לא עשיתי מספיק כדי להציל אותם". החיים לא פשוטים, בסך-הכל. ברציונליזציה אנחנו לאו דווקא נותנים מימד הגיוני לדברים לא הגיוניים, אלא יותר נותנים הסבר שמתאים לנו ונוח לנו לחיות איתו ("לא גנבתי מהילד היתום הזה את עשרת השקלים האחרונים שלו כי בא לי לקנות פלאפל ואני חרא של בן אדם, אלא כי אני מאמין שזה יחשל אותו ויתרום לו בטווח הרחוק"). יש קווים מקבילים לדיסוננס קוגניטיבי (אכן, זה השם המלא, אבל כשאנשים שאינם מוזיקאים מדברים על "דיסוננס" לבדו הם לא מתכוונים לתופעות ווקאליות), בייחוד בכך ששני המנגנונים מסייעים לאדם לחיות עם עצמו, כפי שציינת. אבל זה לא בדיוק אותו דבר. מה שנכון, אנחנו משתמשים בכל מיני מנגנונים כאלה, לא רק דיסוננס, בהרבה מצבים בחיים, לא רק בדסמ. לא חייבים ללכת דווקא לדיסוננס ודווקא לבדסמ, אבל אם אפשר והם מסבירי פנים, אז למה לא מממ... יש בזה משהו. מצד שני, לא בהכרח שכל ההתלבטויות האלה אכן מודעות. למשל, מאזוכיסט על פי פרויד הוא אדם שלא יודע לנתב את התוקפנות שלו עקב חרדת סירוס כלפי האחר כמו שעושה הסאדיסט, כלומר יודע, אבל האני העליון שלו לא נותן לו לעשות זאת ואז הוא מפנה את יצר התוקפנות כלפי עצמו...
|
|
|
|
דולצינאה
|
לפני 17 שנים •
20 בדצמ׳ 2006
מקבי כתב/ה: בנאדם צריך לחיות עם עצמו איכשהו. לא צריך ללכת רחוק עד כדי בדסמ או מחקרים על 'דיסוננס קוגנטיבי' (שהרי דיסוננס הוא מושג במוזיקה). לא חסרים מצבים בחיים בהם אנחנו משכנעים את עצמנו (רציונליזציה, למשל, שבה אנו נותנים מימד הגיוני לדברים בלתי-הגיוניים שעשינו) כדי להמשיך ולהסתכל על עצמנו בראי (או בעיניי רוחנו). לא פשוט להגיד "עשיתי כך וכך, וזה לא מתאים לי, פעם הבאה זה לא יקרה" או "התנהגתי בטיפשות, ואין לי תירוץ".
כמו המשל של איזופוס (איזה יווני חכם ומשועמם שחי לפני כ-3000 שנה) שמספר על השועל שרוצה להיכנס לכרם, ולא מצליח לקפוץ מעל לגדר ובסוף אומר "נו, ענבים זה בכלל לא טעים בכל מקרה". כמו שאנחנו נפרדים (או נזרקים) מבן-זוג, ומנסים להראות לעצמנו כמה שהוא או היא לא היו מתאימים לנו... קשה להגיד "לא היה את מי שהיא הייתה צריכה" או "דפקתי את היחסים\לא עשיתי מספיק כדי להציל אותם". החיים לא פשוטים, בסך-הכל. כשמדברים על דיסוננס קוגניטיבי מדברים על שינוי עמדות כתוצאה מהפעולה אחרי החלטה. הדוגמאות של מקבי יכולות להיות דיסוננס קוגנטיבי אם לפני ההחלטה היתה התלבטות קשה ואחריה העמדה השתנתה כתוצאה מהבחירה. אם לפני שהשועל נכנס לכרם הוא לא ידע מה טעם הענבים וכשיצא הוא החליט שהם טעימים לא היה שינוי בעמדה הקודמת. דיסוננס קוגנטיבי מראה על שינוי עמדה ולכן במתיחת גבולות בבדס"מ הוא קיים. המיוחד בבדסמ הוא שהדיסוננס וההחלטה הם בהקשר מיני ומביאים לריגוש מיני. |
|
|
צ'יטה(שולט)
|
לפני 17 שנים •
21 בדצמ׳ 2006
ואני, בכלל חושב, שיודע, שדיסוננס זה בכלל, לקוח מפיסיקה של תופעות גליות, כשנוצר גל עומד.
|
|
|
James Bondage(מתחלף)
|
לפני 17 שנים •
21 בדצמ׳ 2006
רסוננס, צ'יטה, מה שקרוי בעברית "תהודה". האם לדיסוננס יש שם עברי ?
|
|
|