| זוהר צפוני |
לפני 17 שנים •
8 ביוני 2007
לא סתם עוד עבד כתב/ה: בהנחה שחוות הדעת שאת מפרסמת היא עניינית ולא משתלחת, ומתמקדת בתיאור החווייה האישית שלך ולא בהצהרות כלליות (למשל, את לא אומרת: "הם רמאים!" או "הם גנבים!", אלא כותבת: "הם הבטיחו לספק לי את המוצר תוך 7 ימי עבודה, אבל בפועל המוצר סופק לי תוך 23 ימי עבודה, ולא קיבלתי מהם כל התנצלות או פיצוי על כך"), סביר להניח שתוכלי לחסות בצילה של הגנת אמת בפרסום שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, וגם בצילה של הגנת תום הלב שבסעיף 15 לחוק. ברגע שאת נהנית מההגנות האלה, נטל ההוכחה עובר לתובע להוכיח שלא דיברת אמת או שפעלת שלא בתום לב. לדעתי, הנטייה של בתי המשפט תהיה שלא לראות בחוות דעת מהסוג שציינת הוצאת לשון הרע, משיקולים של מדיניות משפטית ומתוך רצון לעודד פורומים ואתרים כאלה, שבאים לקדם צרכנות נבונה. לסעע, אתה מכיר פס"ד שהפך את נטל הראיה? אני מגיע למסקנות הפוכות ממך כיוון שהגנת סעיף 14 לא חלה על פרסום שקרי גם כשהמפרסם פעל בתום לב ובכנות והיה בטוח ש הדברים נכונים. בעליון בפס"ד קראוס התוצאה התפכה רק בדיון הנוסף וכמעט נפסק ששני התנאים מצטברים. אני מכיר שתי תביעות לשון הרע כאשר התיאור היה רק של סיפור המעשה אבל למפרסם לא היו הוכחות לסיפור. בשני המקרים היו פשרות של התנצלות וחזרה מכל ההאשמות. פס"ד האחרון לא עוסק ישירות בלשון הרע והיפוך נטל הראיה ואי אפשר להסיק ממנו. אני חושב שעד שלא יורם הנטל של הוכחת העובדות לא תעמוד הגנת תום הלב. יש פס"ד קונקרטי בנושא הזה? |
|
|
ללא גבולות'
|
לפני 17 שנים •
8 ביוני 2007
זוהר צפוני כתב/ה: לא סתם עוד עבד כתב/ה: בהנחה שחוות הדעת שאת מפרסמת היא עניינית ולא משתלחת, ומתמקדת בתיאור החווייה האישית שלך ולא בהצהרות כלליות (למשל, את לא אומרת: "הם רמאים!" או "הם גנבים!", אלא כותבת: "הם הבטיחו לספק לי את המוצר תוך 7 ימי עבודה, אבל בפועל המוצר סופק לי תוך 23 ימי עבודה, ולא קיבלתי מהם כל התנצלות או פיצוי על כך"), סביר להניח שתוכלי לחסות בצילה של הגנת אמת בפרסום שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, וגם בצילה של הגנת תום הלב שבסעיף 15 לחוק. ברגע שאת נהנית מההגנות האלה, נטל ההוכחה עובר לתובע להוכיח שלא דיברת אמת או שפעלת שלא בתום לב. לדעתי, הנטייה של בתי המשפט תהיה שלא לראות בחוות דעת מהסוג שציינת הוצאת לשון הרע, משיקולים של מדיניות משפטית ומתוך רצון לעודד פורומים ואתרים כאלה, שבאים לקדם צרכנות נבונה. לסעע, אתה מכיר פס"ד שהפך את נטל הראיה? אני מגיע למסקנות הפוכות ממך כיוון שהגנת סעיף 14 לא חלה על פרסום שקרי גם כשהמפרסם פעל בתום לב ובכנות והיה בטוח ש הדברים נכונים. בעליון בפס"ד קראוס התוצאה התפכה רק בדיון הנוסף וכמעט נפסק ששני התנאים מצטברים. אני מכיר שתי תביעות לשון הרע כאשר התיאור היה רק של סיפור המעשה אבל למפרסם לא היו הוכחות לסיפור. בשני המקרים היו פשרות של התנצלות וחזרה מכל ההאשמות. פס"ד האחרון לא עוסק ישירות בלשון הרע והיפוך נטל הראיה ואי אפשר להסיק ממנו. אני חושב שעד שלא יורם הנטל של הוכחת העובדות לא תעמוד הגנת תום הלב. יש פס"ד קונקרטי בנושא הזה? נטל הראייה הגנת תום הלב לשון הרע פששששששש... TALK 2 ME DIRTY BABY: |
|
|
| זוהר צפוני |
לפני 17 שנים •
8 ביוני 2007
ללא גבולות כתב/ה: זוהר צפוני כתב/ה: לא סתם עוד עבד כתב/ה: בהנחה שחוות הדעת שאת מפרסמת היא עניינית ולא משתלחת, ומתמקדת בתיאור החווייה האישית שלך ולא בהצהרות כלליות (למשל, את לא אומרת: "הם רמאים!" או "הם גנבים!", אלא כותבת: "הם הבטיחו לספק לי את המוצר תוך 7 ימי עבודה, אבל בפועל המוצר סופק לי תוך 23 ימי עבודה, ולא קיבלתי מהם כל התנצלות או פיצוי על כך"), סביר להניח שתוכלי לחסות בצילה של הגנת אמת בפרסום שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, וגם בצילה של הגנת תום הלב שבסעיף 15 לחוק. ברגע שאת נהנית מההגנות האלה, נטל ההוכחה עובר לתובע להוכיח שלא דיברת אמת או שפעלת שלא בתום לב. לדעתי, הנטייה של בתי המשפט תהיה שלא לראות בחוות דעת מהסוג שציינת הוצאת לשון הרע, משיקולים של מדיניות משפטית ומתוך רצון לעודד פורומים ואתרים כאלה, שבאים לקדם צרכנות נבונה. לסעע, אתה מכיר פס"ד שהפך את נטל הראיה? אני מגיע למסקנות הפוכות ממך כיוון שהגנת סעיף 14 לא חלה על פרסום שקרי גם כשהמפרסם פעל בתום לב ובכנות והיה בטוח שהדברים נכונים. בעליון בפס"ד קראוס התוצאה התהפכה רק בדיון הנוסף וכמעט נפסק ששני התנאים מצטברים. אני מכיר שתי תביעות לשון הרע כאשר התיאור היה רק של סיפור המעשה אבל למפרסם לא היו הוכחות לסיפור. בשני המקרים היו פשרות של התנצלות וחזרה מכל ההאשמות. פס"ד האחרון לא עוסק ישירות בלשון הרע והיפוך נטל הראיה ואי אפשר להסיק ממנו. אני חושב שעד שלא יורם הנטל של הוכחת העובדות לא תעמוד הגנת תום הלב. יש פס"ד קונקרטי בנושא הזה? נטל הראייה הגנת תום הלב לשון הרע פששששששש... TALK 2 ME DIRTY BABY: 
|
|
|
| לא סתם עוד עבד |
לפני 17 שנים •
8 ביוני 2007
ראשית, מן הראוי יהיה לחזור כאן על מה שכבר כתבתי מספר פעמים בעבר: אני אומנם עו"ד, אבל אני לא עוסק בפועל בעריכת דין, אלא בביקורת פנים. אני משתדל להישאר מעודכן בחקיקה ובפסיקה בנושאים שמעניינים אותי, כשנושא לשון הרע נמנה עליהם. אולי התזכורת הזאת גם תצמצם את מספר הפניות אליי בהודעות פרטיות לייעוץ וסיוע משפטי
לגופו של עניין, כשדיברתי על נטל ההוכחה הסתמכתי על סעיף 16 לחוק, שקובע שכאשר הנתבע מוכיח שהפירסום נעשה באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפירסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפירסום בתום לב. החזקה הזאת מעבירה את הנטל אל התובע להוכיח שהפרסום נעשה בכל זאת שלא בתום לב. בשנים האחרונות יש, מטבע הדברים, יותר ויותר פסיקות הנוגעות להוצאת לשון הרע באינטרנט. עדיין קשה לדבר על מדיניות משפטית ברורה בתחום הזה, מאחר והרוב המכריע של הפסיקות הן של בתי משפט השלום, שאינן מהוות הלכה מחייבת וגם סותרות לעיתים אחת את השנייה. אני עדיין מחזיק בדעתי, שבמקרה שבו חוות הדעת שנכתבת בפורום/באתר היא עניינית ולא משתלחת, וכוללת התייחסות רק לחווייה האישית של הכותב מול העסק/החברה, הנטייה של בתי המשפט, משיקולים של מדיניות משפטית, תהיה לקבוע חזקה שהדברים נכתבו בתום לב ולהעביר את הנטל לתובע להוכיח שלא כך היה. כמובן שאין guranties וכמובן שרצוי מאוד שהדברים שאתה כותב יהיו אמת, ושתדע שאין מצב שהעסק או החברה שנגדם כתבת יוכלו להוכיח שאתה משקר. אני אשאל אותך: האם ידוע לך על פסיקה, אפילו של בימ"ש שלום, שבה מישהו כתב חוות דעת עניינית ומבוססת על חווייה אישית שלו מול עסק או חברה וחוייב בפיצויים בגין לשון הרע? בפסק הדין שהזכרתי אתמול, קי.אס.פי מחשבים נגד גיל ברלב, הנתבע הפסיד וחוייב לשלם 60,000 ש"ח פיצויים, אבל שם הוא לא הסתפק בלכתוב על החווייה האישית שלו מול התובעת, אלא הוא כתב גם משפטים כמו: "KSP פושטים רגל, זהירות!" ו- "קיבלתי תגובות מאנשים נוספים שקרו להם דברים דומים איתם" - טענה עובדתית שעולה ממנה מצג עובדתי לפיו התובעת רימתה באותו אופן לקוחות נוספים. |
|
|
| זוהר צפוני |
לפני 17 שנים •
9 ביוני 2007
לא סתם עוד עבד כתב/ה: בשנים האחרונות יש, מטבע הדברים, יותר ויותר פסיקות הנוגעות להוצאת לשון הרע באינטרנט. עדיין קשה לדבר על מדיניות משפטית ברורה בתחום הזה, מאחר והרוב המכריע של הפסיקות הן של בתי משפט השלום, שאינן מהוות הלכה מחייבת וגם סותרות לעיתים אחת את השנייה. אני עדיין מחזיק בדעתי, שבמקרה שבו חוות הדעת שנכתבת בפורום/באתר היא עניינית ולא משתלחת, וכוללת התייחסות רק לחווייה האישית של הכותב מול העסק/החברה, הנטייה של בתי המשפט, משיקולים של מדיניות משפטית, תהיה לקבוע חזקה שהדברים נכתבו בתום לב ולהעביר את הנטל לתובע להוכיח שלא כך היה. כמובן שאין guranties וכמובן שרצוי מאוד שהדברים שאתה כותב יהיו אמת, ושתדע שאין מצב שהעסק או החברה שנגדם כתבת יוכלו להוכיח שאתה משקר. אני אשאל אותך: האם ידוע לך על פסיקה, אפילו של בימ"ש שלום, שבה מישהו כתב חוות דעת עניינית ומבוססת על חווייה אישית שלו מול עסק או חברה וחוייב בפיצויים בגין לשון הרע? בפסק הדין שהזכרתי אתמול, קי.אס.פי מחשבים נגד גיל ברלב, הנתבע הפסיד וחוייב לשלם 60,000 ש"ח פיצויים, אבל שם הוא לא הסתפק בלכתוב על החווייה האישית שלו מול התובעת, אלא הוא כתב גם משפטים כמו: "KSP פושטים רגל, זהירות!" ו- "קיבלתי תגובות מאנשים נוספים שקרו להם דברים דומים איתם" - טענה עובדתית שעולה ממנה מצג עובדתי לפיו התובעת רימתה באותו אופן לקוחות נוספים. נגעת בבעיה. אני מכיר כמה תביעות שהתאור היה ענייני לחלוטין ולא משתלח והתביעה טענה שהדברים לא מדוייקים והם בבחינת לשון הרע. שני הצדדים לא רצו להסתכן וסיימו בפשרה של התנצלות. המקרים שבהם התובע ממשיך הם בד"כ המקרים שיש בהם תוספת כינויים ומסקנות. בינתיים לא ראיתי פס"ד שיתמכו בדעה כזאת או אחרת אבל ליתר ביטחון כדאי לדייק וכדאי שתהיה לפחות הוכחה חלקית לדברים. |
|
|
| Mass production |
לפני 17 שנים •
9 ביוני 2007
אז כך, קצת לעניין תביעות על פי חוק איסור לשון הרע, ועוד קצת לעניין העברת נטל הראיה בתביעות על פי חוק איסור לשון הרע.
כמעט בכל התביעות על פי חוק איסור לשון הרע, בית המשפט מחלק את הדיון לשניים, וזאת על פי החלטה מפורשת בשלב "קדם-משפט". בשלב הראשון של המשפט בודק בית המשפט האם הנתבע חייב בכלל לפצות את התובע, כלומר האם פרסם עליו דברים שנחשבים כלשון הרע. בשלב השני - לאחר שנקבע בשלב הראשון שהנתבע צריך לפצות את התובע - דן בית המשפט בשיעור הפיצויים שצריך הנתבע לשלם לתובע. הבסיס לסמכות הזו של בית המשפט - אם מישהו מתעניין בבסיס העיוני - מעוגנת בסעיף 22 (2) לחוק (שאומנם עוסק בהבאת ראיות ל"אופי הרע " של הנתבע, לאחר שנקבע שהתובע צריך לפצות את הנתבע כי פרסם לגביו פרסום שהוא לשון הרע) אך בתי המשפט גזרו ממנה את סמכותם לפיצול הדיון. הפיצול הזה אושר בבית המשפט העליון, עוד לפני למעלה משלושים שנים. (למשל, בשנת 1971 בפרשת פרידמן נ' חן ). ועכשיו להעברת נטל הראיה. ראשית, כדי להסביר למי שאינו בעניינים: כאשר אני תובע אדם מסוים במשפט אזרחי, אני צריך להביא את הראיות שלי ראשון. זה הכלל הבסיסי (המוציא מחבירו עליו הראיה וגו'). בתביעות על פי חוק איסור לשון הרע, פעמים רבות זה לא כך. למשל, מישהו מפרסם עלי משהו בלתי נחמד בעליל בכלוב וכותב עלי דברים שהם בבחינת לשון הרע, לדעתי. אני מחליט לקרוע לו ת'צורה ומגיש תביעה. אני מצרף לכתב התביעה את ההודעה או ההודעות שנכתבו עלי. הנתבע לא מכחיש שהוא כתב את הדברים, אלא טוען שיש לו הגנות למשל תום לב, או אמת דיברתי או כל הגנה אחרת שהחוק מקים לנתבע (ויש לא מעט כאילו). במקרה כזה בית המשפט מורה על העברת נטל הראיה לנתבע והוא זה שמתחיל להביא ראיות לטענותיו. ( כך זה קורה פעמים רבות, ולמי שמתעניין יכול לבדוק לדוגמה את פסק-הדין דרעי נגד גילת למשל). לאחר שהנתבע מסיים להביא את ראיותיו, עובר הנטל לתובע שיכול, אם הוא רוצה, להביא ראיות כדי להפריך את הראיות של התובע (זה קבוע בסעיף 18 לחוק). אגב, בנקודה הזו ממשיך משחק הפינג-פונג הזה (שהתחיל, כזכור בראיות הנתבע, המשיך לראיות התובע) והנתבע יכול להגיש בקשה לבית המשפט להתיר לו להביא ראיות להפריך את הראיות שהביא התובע שנועדו להפריך מלכתחילה את הראיות של הנתבע שהתחיל בדיון... כן, זה נשמע מסובך, אבל איש לא טען שמשפטים זה דבר פשוט... בעניין הזה, של העברת נטל הראיה, אני מסכים לרוב הדברים של "לא סתם עבד", חוץ מאותם דברים כגון שמאייתים Guarantiesכך. (בחיוך במובן, ברור לי שהייתה סתם השמטה של אות אחת...) ולגבי העניין הספציפי של חוות דעת צרכנית - זה לא רצוי שהדברים יהיו אמת, זו ממש חובה ברורה שהדברים יהיו נכונים ומדויקים, וחובה, פשוט חובה, לכתוב רק דברים שהכותב יכול להוכיח אותם במסמכים ו/או בראיות טובות. למשל בפסק הדין שניתן לא מזמן, והוזכר בדברים שכתבו קודמיי, קי.אס. פי נגד בר לב, הנתבע עשה כל שטות אפשרית מהבחינה המשפטית, בעניין של פרסום באינטרנט של "חוות דעת צרכנית". הוא גם לא דייק בפרטים, הוא השמיט פרטים רלבנטיים, הוא כתב דברים שהוא לא היה יכול להוכיח אותם, ואכן הוא חוייב לשלם 72,600 שקלים ( 60,000 + 12,600 הוצאות ושכ"ט עו"ד). (לא מן הנמנע שהוא יגיש ערעור, אבל נכון להיום זה המצב הבלתי-נעים שהוא מצוי בו). כרגיל, עד כאן. |
|
|
| זוהר צפוני |
לפני 17 שנים •
9 ביוני 2007
ובכן, עמיתי, על כך בדיוק דיברתי.
הדוגמא שהובאה היתה של שירות לקוחות גרוע כאשר הכותבת לא יכולה להוכיח מילה אחת מדבריה כי השיחות, אם הוקלטו, נמצאות בשירות הלקוחות. גם כאשר היא כותבת בשפה לא מתלהמת ואת העובדות בלבד, כפי שהיא רואה אותן, עלולה להיות פגיעה רצינית במוניטין של שירות הלקוחות. אני טענתי שעליה להיות זהירה וכל עוד אין לה ראיות המאששות את רוב טענותיה היא עלולה להתבע ולהדרש להוכיח את טענותיה. דיברתם על הנטל שידרש בבית המשפט. אני מסכים שיתכן שבית המשפט לא ידרוש מהכותבת להרים את מלוא הנטל ויסתפק בהוכחות חלקיות אבל השאלה היא מה הן אותן הוכחות חלקיות. לא מצאתי בפסיקה שכאשר היה תאור עובדתי, שפוגע ישירות במוניטין, בית המשפט שחרר לחלוטין את המפרסם שטען "אמת דיברתי", והשתמש בהגנת תום הלב מהוכחת דבריו. בד"כ במקרים של תאור העובדות שאני מכיר היתה פשרה אחרי הטרום דיון אבל אני צופה שאם הדיון היה מתמשך בית המשפט לא היה מוותר על ראיות מהמפרסם. ההצעה לפרסם סיפורים על שירותי לקוחות כאשר אין למפרסמת אפילו ראיה אחת לסיפור שלה עלולה, לפי עניות דעתי, להביא לפסיקת הוצאות בגין לשון הרע, גם כשהסיפור כולל רק תיאור עובדתי לא מחמיא. מבחינת מדיניות משפטית גם לסיפור עובדתי לא נכון עלולות להיות השלכות ואם ישחררו לחלוטין את הכותבים מנטל הראיה עלולות להיות בעיות בכיוון ההפוך. אני עדיין מחזיק בעצה הראשונה שלי לכותבת שלא תפרסם "עובדות" על שירותי לקוחות, גם כשהן נכונות, כאשר אין לה ראיות לחלק גדול מדבריה. |
|
|
| 009(אחר) |
לפני 17 שנים •
9 ביוני 2007
ואני ממליץ המלצה חמה להריץ את אחינו לא סתם עוד עבד לראשות לשכת עורכי הדין...........הוא כבר יעשה שם סדר
 ..............ואני לא ידעתי שאני מוקף בסוללה כבדה של פרקליטים מנוסים ומביני עניין...............
באהבה 009 |
|
|
| זוהר צפוני |
לפני 17 שנים •
9 ביוני 2007
009 כתב/ה: ואני ממליץ המלצה חמה להריץ את אחינו לא סתם עוד עבד לראשות לשכת עורכי הדין...........הוא כבר יעשה שם סדר
..............ואני לא ידעתי שאני מוקף בסוללה כבדה של פרקליטים מנוסים ומביני עניין...............
באהבה 009 אני חושב שבכלוב יש מספיק מאיתנו כדי להריץ את אחינו בבחירות הבאות עלינו לטובה עוד מעט. לפי התאורים צריך נטיות בדסמיות כדי להכנס לקן החמים של הלשכה. האהבה לא שורה במעונם. |
|
|
| Mass production |
לפני 17 שנים •
9 ביוני 2007
אני מסכים.
הסתייגות אחת; כדאי למפרסם שלא יפרסם אם אינו יכול להוכיח כל תג ותו של טענותיו. לא רק רוב טענות, אלא כל טענות. ועוד עצה קטנה למפרסם, בחינם; להפריד בצורה ברורה בין עובדה להבעת דעה. ובוודאי: כאשר הנתבע טוען אמת דיברתי - מוטל עליו הנטל להוכיח כי הדברים אכן נכונים, על פי מאזן ההסתברויות שקיים במשפט האזרחי. אין בכלל שום ספק בעניין. נ"ב - כאשר כתבתי שאני מסכים עם לא סתם עבד, לא התכוונתי שאיני מסכים איתך בכלל... בשמחות. |
|
|