Lolita(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
27 בדצמ׳ 2003
חטא או חסד...?
אחת השאלות היותר מסקרנות , ואני מניחה שלא רק אותי , היא – איך הגעת לכאן .
בוורסיה כזו או אחרת , השאלה הזו מתישהו תזרק לחלל האוויר ואני חושבת שזו שאלה לגיטימית אולי מספקת את הצורך שקיים כמעט בכולם , הצורך בהבנה ובקבלה. לפעמים לא ניתן לשים את האצבע במדויק על הסיבה האמיתית , אולם במהלכה של ההכרות היא צפה ועולה. יצא לי לגלות שלא מעט בחורות כנועות < כמובן שלא כולן> מצאו את דרכן לכאן כאילו הייתה כרוניקה בלתי נמנעת . אני מדברת על נשים שחוו התעללות פיזית או מנטאלית ממושכת או נקודתית בשלב קודם בחייהן. באיזשהו מקום אני יכולה להבין את המשיכה שלהן לבדסמ , אם כל חייהן התייחסו אליהן כאל שפחות / משרתות , אם בזה הסתכם הייעוד שלהן בחיים , ייתכן שהוטמעו בהן אינסטינקטים של "לשרת" ו"להכנע" , וזה מה שהן ימשיכו לחפש . נשים שעברו התעללות מינית , אולי יחפשו "לשחזר" את הסיטואציה ב"תנאים מבוקרים" - מתוך רצון שלהן , ומול גבר שהן בוטחות בו וסומכות עליו , כדי לסגור מעגל , להתגבר על הטראומה ולצאת חזקות ומחושלות . אלו רק תהיות , אין לי מושג אם זה באמת הכיוון. באיזשהו מקום העובדה הזו דיי מטרידה , מה יעשו דום או דומית כשיוודע להם העניין , הרי לא ניתן להתעלם מהקשר בין הדברים. האם הדום או הדומית הפוטנציאלים של אותה אישה יעשו עימה חסד כשיקחו אותה אליהם ? האם לא יהוו חוליה נוספת באותה כרוניקה רעילה ? האם ההסכמה היא באמת הסכמה ולא איזושהי כפייה של החיים ? ? |
|
|
Tame
|
לפני 20 שנים •
27 בדצמ׳ 2003
סוד הוא לדעת שכל הדברים שאנחנו עושים הם בעצם כפייה של החיים, פתרונות ופיתוח של מערכת משוואות קוסמיות.
לנו לא נותר אלא לדלג בין המשוואות דרך ה"משתנה" היחיד שהוא הרצון האמיתי שלנו.. (לא מדובר ברצון כגון - אני רוצה אוכל, אני רוצה כסף, אני רוצה הערכה.. אלו גם תוצאות של המשוואה) בכל מקרה אני לא חושב שההחלטה של "האם הסאב צריך להיות סאב או לא" זו החלטה של הדום... לדעתי טוב יעשה הדום אם יבחר בסאב המתאים לו, מתוך רצונו שלו, ולא ינסה להחליט מיהו ה"סאב הלגיטימי" ומי לא.. הדבר נכון גם לגבי בחירתו של הסאב את הדום (אל לסאב לנסות ולחשוב "במי אולי מנסה הדום להתנקם" או "מה הוא מנסה להוכיח לעצמו" - אלא לבחור בדום המתאים לו ושעונה על צרכיו) אם הקשר מתברר כהרסני לאחד הצדדים (או לשניהם) אז יש לנסות ולהבין מאין נובע הדבר, אז אולי יהיה זה כדאי לפנות לאותן טראומות (במידה וקיימות בכלל, לא התייחסנו לעובדה שהדבר לא נכון לגבי הרוב) ולנסות לפתור אותן. לפעמים הבדסמ עצמו יכול לשמש כתרופה לבעיה.. לפעמים נדרשת התערבותו של פסיכולוג.. נ.ב אין רצון יכול להתקיים בלי שיהיה לו המילוי ראשית - משמע, אני לא יודע אם אני רוצה חומוס עד שלא טעמתי חומוס, כמו כן אני גם לא יודע אם אני רוצה להישלט אלא אם טעמתי שליטה... יתכן והחוייה ה"טראומתית" אפילו "עזרה" לסאב מאחר והיא פתחה בפניו עולמות חדשים... בין אם הוא התגבר על הטראומה או לא... זה כבר עניין פרטי שלו ולא של הדום. זה הופך להיות עניינו של הדום רק לאחר הענקת הקולר. |
|
|
אליאס(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
28 בדצמ׳ 2003
זו שאלה רצינית.
אנשים נוטים להקל ראש או לנער את "הבעיה" מעליהם. לדום/ית יש גם יש אחריות כלפי סאב/ית שעברם אינו "נקי" והכניסה שלהם לעולם הבדס"מ נובעת מסיבות אלו או אחרות שאינן מתאימות לתבניות שיצרה הקהילה או מתנגשת בדעה הרווחת. כמובן שכל מה שכתבתי פה הוא צמצום של משהו גדול יותר, היותר והתנאים כרגע בעבודה לא מאפשרים לי להרחיב, אנסה לענות על שאלה זו בערב.
|
|
|
DOM Perignon(שולט)
|
לפני 20 שנים •
29 בדצמ׳ 2003
BDSM בהחלט פותח פתח לתקן פגיעות ישנות שאדם נפגע. עצם הנכונות לגעת בכאב, וגם אם הנגיעה היא רק בכאב של העור, מהכאב שבחוץ מגיעים אל הכאב שבפנים. והנגיעה הזו בכאב במחיצתו של אדם שהנלשט/ת יכול/ה לסמוך עליו בהחלט נותנת מקום לתקן חוויות כואבות מהעבר.
אני יכול להעיד על עצמי שלא אקבל כשפחה אישה שמבקשת את שליטתי משום שהיא במקום של חולשה. אדם הנמצא בנקודת חולשה ממילא אינו יכול ללכת בדרך שאני רוצה להתוות. BDSM הוא מקום לאנשים חזקים. ולכן אקח רק מי שבוחרת להתמסר לי מתוך הכרה בערכה ובחוזקה. כשולט, לא אקח אישה חלשה או כזו שנמצאת בנקודת חולשה בחייה. ולו הייתי נשלט, לא הייתי מתמסר בידי דום שבא ממקום של חולשה. DOM Perignon. |
|
|
|
Tame
|
לפני 20 שנים •
31 בדצמ׳ 2003
אנחנו כחברה נוטים לתעב חולשה ולהתרחק ממנה...
אי אפשר לומר מה מתאים ומה לא מתאים לבנאדם אחר.. אני חושב שגם לחלשים יש לגיטימציה להתנסות בבדסמ, מי יודע.. אולי זה יחשל אותם... בכל אופן עצם החולשה יכולה לפגוע בתפקוד שלהם כסאב/דומים.. אבל בשביל זה אמורה להיות קיימת הקהילה.. בשביל לתמוך... לפעמים זה לא מספיק.. לפעמים זה מסוכן... לפעמים זה דווקא נחמד.. אי אפשר לומר ש"אנחנו"="החזקים" יכולים להחליט לחלשים איך להתנהג או במה להתנסות.. אם היינו באמת חזקים לא היינו מרשים לאדם שצריך עזרה בחייו להמשיך בלעדיה.. וזה תקף לא רק לבדסמ אלא לכל קהילה... (חבל שקהילות מעטות כל כך מיישמות את האידיאה הזו) |
|
|
Ulver
|
לפני 20 שנים •
1 בינו׳ 2004
נושא טוב וחשוב
ודום שלוקח מישהי כזו ובמקום לעזור לה מנתב אותה לאפיק שפחתי הוא פשוט עוד חולייה במסע ההרס העצוב שלה.
והוא גם נושא באחריות לא קטנה. |
|
|
|
אליאס(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
1 בינו׳ 2004
הממ.
חשבתי על הנושא מספר ימים וכיוון שלא רציתי לשלוף תשובה מהמותן או שבכלל ציפיתי שהת'רד הזה יתפתח מעצמו ופשוט "אתפוס טרמפ" על תגובה של מישהו אחר וכך אקל על עצמי התמהמהתי, ברם כל ציפיותיי עלו בתוהו. מכאן נגזרים שני דברים: או שקיימת אדישות לבעיה או שקיימת רתיעה מהבעיה ואנשים לא רוצים לגעת בה, שזה לגיטימי אך מכעיס, כאילו אומרים לעצמם שאם לא מדברים על הבעיה ניתן לדחוק אותה לפינה אפלה ולקוות שהחושך יסתיר אותה מספיק טוב.
האם חסד או חטא? שאלה קשה ללא ספק. כאחת שדוגלת בשיח רציני מקדים לכל פגישה עם עבד פוטנציאלי, מעניין אותי למה הוא פה, כלומר פה בפנטזית הבדס"מ, פה ולמה דווקא פה כשיש אלטרנטיבות, פה בגובה הקרקע עם אופציה להתעלות רוחנית ונפשית כלפי מעלה. מתוך הדברות עם אנשים (עבדים/שפחות) נגלים נתונים מדאיגים ושוב מתעוררת שאלה: על מי מוטלת האחריות על אותם עבדים/שפחות? כילדה שגדלה עם אם מודעת, תמיד כשהייתה לי בעיה, ידעתי למי לגשת, בפני מי לפתוח את הלב, אצל מי אקבל אוזן קשבת ובעיקר ממי אקבל עצות אינטלגנטיות שמבוססות על ידע, נסיון, רצינות ואכפתיות ואכן, אליה פניתי תמיד. כשאמי התקשתה לתת לי מענה על שאלות מסוימות היא תמיד ויתרה על האגו (שאמא רוסיה לא תדע הכל על הכל? שערוריה) והפנתה אותי לאנשי מקצוע, הרי לשם כך בדיוק הם נועדו, לתת מענה כשהורינו נותרים מחוסרי מענה. החיים מובילים אותך לפרשות דרכים שמתוכן עליך לבחור את הנתיב עליו תפסע. קל וחומר שזו צומת מרובת דרכים דבר המקשה על הבחירה. יש עתים שהבחירה אינה ניתנת שכן יש מסלול אחד שאני מכירה ובה אני פוסעת בבטחה, מה שמוכר הוא תמיד טוב יותר, זו המציאות היומיומית שלי אליה אני מורגלת, אז למה לשנות? שוב שאלה טובה. כיוון שזו שאלת ספירלה, השאלה הקמאית על חטא וחסד, במהלך תשובתי אעלה, מן הסתם, שאלות נוספות כך שאם מישהו במהלך הקריאה מאבד סבלנותו (וזו תהא תגובה ארוכה), הוא בהחלט רשאי לראותו משוחרר. כשחברתי חזרה מפאריס לפני חודשיים ואמרה לי "פאריס היא העיר הכי יפה בעולם" כשעיניה מזוגגות מאושר, מזוודתה עמוסה בבגדי יוקרה וחיוך דשן התקבע על שפתיה, כל שנותר לי הוא לחייך. כיוון שאני מכירה אותה כל כך טוב ומכירה היטב את ההצהרות שלה, ידעתי בוודאות שבביקור המתוכנן בקיץ הבא באיטליה, היא תחזור עם אותן המסקנות על פירנצה, לפני כן זו היתה פראג ולפני כן בודפשט, אז ההצהרות הנן ריטואל? ברור שלא. חברתי, בניגוד לחברה אחרת, כבר בקרה בתשע ערים מדהימות ברחבי אירופה ומתוך התשע היא יכולה לבחור את ה-אחת שהיא היפה ביותר בעינה. החברה האחרת בקרה עשרים פעמים לפחות בסיני וזהו, מבחינתה אין כמו הסייטסה של סיני והאווירה של ישראל. הבסיס הנו עבד/שפחה שבעברם עברו התעללות זו או אחרת, לא נעמוד כרגע על סוג ההתעללות כי הן רבות ומגוונות החל מאונס, התעללות נפשית וכלה בהשפלה, סירוס מנטלי ועוד. מה על דום/ית לעשות כאשר נודע לו על העבר של העבד/שפחה והאם באמת יש לדום/ית כלים לעזור, לטפל ולרפא את הבעיה? מבחינות רבות לדום יש תכונות של אמא (תצחקו, לא אכפת לי) לפחות אמא שלי. יש לו יכולת מאד גבוהה להקשיב, לזהות את הבעיה ובמרבית הפעמים אפילו לתת פתרון טוב עד טוב מאד. יש לו יכולת להבין את שורש הבעיה, לחקור אותה עד שייצא עשן ולהוביל את העבד/שפחה למקום שבו טוב לו להיות, אף דום לא ייקח למסע עבד/שפחה שלא מוכן נפשית למסע אלא יתאים על פי אופי העבד/שפחה את המסע כדי שכל הצדדים יצאו מרוצים על פי אינטואיציה, שיחות מקדימות וסשן פתיחה שבודק את נקודת הבראשית. היות ולמסע יש קצב, נשמה, הסתגלות ורצון להתקדם – כל האלמנטים הללו ישתכללו בתכנון המסע שהדום יעביר לעבד/שפחה. אבל, דום הוא לא אלוהים וגם לא איש מקצוע. גם אם לדום יש תכונות של מנהיג (ורוב הדומים הינם אנשים אחראים, אינטלגנטים, רציניים ואכפתיים) אין לו כלים לטפל בבעיה. עם כל הרצון הטוב לעזור, למעט אוזן קשבת וכתף תומכת (ואני חלילה לא מזלזלת, זה בהחלט הרבה) יש מקום לתת את הדעת ולהפנות את העבד/שפחה לטיפול מקצועי בידי איש מקצוע. דום שלא יעשה זאת, יוביל עבד/שפחה שמגיע ממקום של חולשה פנימה לתוך כאוס אדיר, לתוך מברך שספק אם ידע איך לצאת ממנו. גם בדס"מ הוא בחירה, ממש כמו כל דבר אחר בו אדם ניצב בפרשת דרכים ועליו לבחור את הנתיב עליו יפסע. הבחירה נובעת מתוך הכרת המציאות הקיימת, מתוך הגיון, חוזק וחוסן. עבד/שפחה שכל חייהם נשלטו ולא מכירים מציאות אחרת ובוחרים להמשיך להשלט בלי לדעת שקיימים סוגים אחרים של מערכות יחסים, בוחרים בדרך הקלה, המוכרת, למה להם להתמודד עם מה שאינו מוכר, עם מסע שסופו לא ידוע? אני לא מותחת בקורת, אם כך משתמע מדבריי, אני מחדדת את הבעיה ויש פה בעיה. שוב נשאלת שאלה, על מי נופלת האחריות על אותם עבד/שפחה? - על הדום המגלה ב"תשאול" את הבעיה. לדעתי, מחובתו, לאחר שנתן לבו, אוזנו וכתפו לעבד/שפחה להפנותם לאיש מקצוע ולא לנסות לגלם את אלוהים. - על העבד/שפחה לאחר שהציגו בפניהם את הראי והראו להם שניתן לטפל בבעיה. האם זה קל? לא. הערות: - מסכימה עם כל מלה של דום פריגנון. - ההודעה נוסחה בלשון זכר מטעמי נוחות. |
|
|
red-cell(מזוכיסט)
|
לפני 20 שנים •
3 בינו׳ 2004
שאלה חשובה מאוד
אני מתחבט בה כבר שנים, מאז שמצאתי את עצמי נמשך לבדס"מ. לצערי אין לי תשובה (לגבי עצמי כמובן), לא נאנסתי, לא חוויתי ילדות עשוקה אלא להפך, לא היכו אותי, ולא שום דבר אחר. לשמחתי אני מגיע לבדס"מ מכיוון נקי לגמרי, אבל לפעמים מטרידה אותי השאלה הזאת ובמיוחד ההשלכות שלה לגבי הבחירות שלי את בנות זוגי או שאלת השאלות שמטרידה אותי כרגע: מלכה או ונילה ? |
|
|
|
אליאס(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
3 בינו׳ 2004
תלוי מדוע אתה מתחבט.
אם בגלל ההצע הנמוך והלא מציאה לרוב - אז לך על ונילה (-:
אבל אם זו פשרה, זה לא שווה את זה. אולי במקום לשלב ידיים ולדבוק באמונות שלך, רצל (משהו בסגנון "מעולם לא פניתי לשולטת, אני ממתין שהיא תפנה אלי") הגיע הזמן לעשות משהו בנדון? |
|
|
|
red-cell(מזוכיסט)
|
לפני 20 שנים •
3 בינו׳ 2004
אין מה להגיד את צודקת
ואני אכן שוקל לשנות את דרכי הנלוזה. |
|
|