שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שיעור 1: מה רואים בכלוב?

rose garden
לפני 17 שנים • 22 באוג׳ 2007
rose garden • 22 באוג׳ 2007
מה רואים בכלוב.

דלת הכלוב פתוחה,
היא שוכבת ללא תנועה.

זר מביט מבעד לסורג,
היא נושאת מבט מודאג.
מבטה נשלח רק לשניה,
אם הדלת עדיין פתוחה...
מדדה לאיטה לעבר הדלת..
יד נשלחת ובטריקה היא נסגרת...

דלת הכלוב סגורה,
היא שוכבת ללא תנועה.


המבקרת שאלה
האם זה כל מה שקרה?
התשובה היתה שתיקה..


גן של שושנים.
מעולם לא הבטחתי לך גן של שושנים...
זאבה אפורה​(אחרת)
לפני 17 שנים • 22 באוג׳ 2007

תלמידה סוררת כתבה

זאבה אפורה​(אחרת) • 22 באוג׳ 2007
גם הודעה זאת התקבלה בפרטי:
"מורתי,
פתחתי ניק חדש שלי למטרות כתיבה בלבד.
אנא פרסמי זאת במקומי.
היי עדינה..
תודה,
חצילה.



מסננת התירוצים לא עזרה לי בחיים
בתוך החורים תמיד נתקעו מספר הגיגים.
מה לי ולכתיבה?
נכשל ב"מגן" ואף לא שפת אם .
אתגר או איום? זאת לא אדע,
אולי פשוט אמסור את עצמי לבדיקה.

עומדת במרכז הכלוב חבולה לבושה.
וסביבי שמות צהובים ואפורים.
להתפשט או להתבודד?

הרי כולם כאן כה יפים ונועזים.

אז מה הם מחפשים?
זאבה אפורה​(אחרת)
לפני 17 שנים • 22 באוג׳ 2007

Re: תלמידה סוררת כתבה

זאבה אפורה​(אחרת) • 22 באוג׳ 2007
זאבה אפורה כתב/ה:
גם הודעה זאת התקבלה בפרטי:
"מורתי,
פתחתי ניק חדש שלי למטרות כתיבה בלבד.
אנא פרסמי זאת במקומי.
והיי עדינה...
תודה,
חצילה.



מסננת התירוצים לא עזרה לי בחיים
בתוך החורים תמיד נתקעו מספר הגיגים.
מה לי ולכתיבה?
נכשל ב"מגן" ואף לא שפת אם .
אתגר או איום? זאת לא אדע,
אולי פשוט אמסור את עצמי לבדיקה.

עומדת במרכז הכלוב חבולה לבושה.
וסביבי שמות צהובים ואפורים.
להתפשט או להתבודד?

הרי כולם כאן כה יפים ונועזים.

אז מה הם מחפשים?
flashback{ג"ו}
לפני 17 שנים • 22 באוג׳ 2007

על החיים ועל המוות!

flashback{ג"ו} • 22 באוג׳ 2007
שביל הגישה לכלוב הזה הפך כמעט יער עם הצמחים המוזנחים שגדלו פרא,
וגם הפנס מאיר רק בקושי, אבל לעיתים נזרקת מעט בהירות
בין הסורגים ולרגע ברור מה שקורה
שם זו יכולה להיות גם תיבה היא כולאת את התצורה המקורית שלה
פשוטה
כל מה שהגיע איתה והיא לא שמה לב
ששמטה או שאולי שמה לב ששמטה או
אולי ירדו מן הכותרות בעסקאות ממולחות
אולי למען הרגלים
ובכל פעם שעולה מעט האור
ניתן לראות בקושי את מה שרצתה הרוח
אבל הגוף לקח עד שלא נשאר לה מקום יותר
חובות אבודים שנשכחו
מתי שהוא בקילומטרים של שנותיה
עולם מקביל
אחר
בתולי יותר
נשכח או שנזנח
בתהומות נשיה
בית לתלתלי אבק
ולכמיהה לא מוסברת.




זה לא ציפורים שכלואות ורוצות לחופשי.
סלחו לי על הפואטיקה בשקל.
פרלין​(נשלטת){ש}
לפני 17 שנים • 22 באוג׳ 2007

קטע זה נכתב תחת השפעתו המשתקת של התקף מרירות מלובן.

פרלין​(נשלטת){ש} • 22 באוג׳ 2007
מה רואים בכלוב?
מה לא רואים בכלוב!
רואים שם נשים שהכאב כפף אותן לסימן שאלה,
וגברים שאבדו לעצמם.
רואים שם גברים ונשים שחוזרים ונטווים זה בזו ונפרדים שוב ושוב.
אם מסתכלים מלמעלה, זה נראה כמו ריקוד שורות מסובך.
רואים את הרצונות האפלים של הנפש, אבל גם את האורות הזוהרים של הרצון.
מלמעלה, זה נראה קצת כמו עץ חג המולד.
רואים, לא, בעצם שומעים, את הזמזום העצבני של התשוקה.
רואים את התחלופה המהירה של מושאיה.

ובעצם, זו אותה שאלה: מה רואים בשוק ומה רואים בכלוב. את הסחר, את טובות ההנאה, את הקריצה הגסה, את החיוך המחליא. את הסחר הפשוט בחלומות ובבשר.
צ'יטה​(שולט)
לפני 17 שנים • 23 באוג׳ 2007
צ'יטה​(שולט) • 23 באוג׳ 2007
כתיבה יוצרת

שיחה, רעיונות וחלומות נשגבים.

הי(ת)ה לנו ביקור(ת) של המורה, מאלף, גם עם תף וגם בלי. אחת כזו, איך לומר, זאבה לגמרי לא אפורה.
השיחה נסובה, לכתיבה ספרותית, ולתרגילים של הנפש והנשמה.
שאלתי אותה, איך אני כותב לדעתה ?
ענתה לי, מלא תשוקה, אבל לגמרי לא ספרותי.

תמיד שנאתי את המורה לספרות, הפעם לא.

קראתי פה מספר כותבים מוכשרים, ומבלי לדעת לפרוט למה ואיך, ברור לי ההבדל. הם כותבים יפה, הרבה יותר יפה. זה לא שהעברית שלי קלוקלת, זה לא שאין לי מה לומר, זה רק שהם יודעים לומר את שלהם, באופן כל כך מקסים, שלי אין בו מושג, או חפץ.

אין לי חפץ ? ... אולי כן ?
חשבתי לעצמי, אולי הכללים הללו, היבשים, הטכניקה המושלמת, עלולים לפגוע בתשוקה ?
בעצם, אני לא חושב ככה, לא באמת. הרי גם בכדי לצייר, צריך ללמוד כיצד לצבוע על בד. עדיין, כל כך הרבה דרגות של חופש, למה צריך להרגיש שם כלוא ?

עולם מוזר,
איך אמר ידידי, (על שיחות מסנג'ר), שיחה בעצימות נמוכה. הכה אותי בתדהמה. בעצם הרי, השיחה פה בעצימות כל כך גבוהה.

***

מוכרים פה בבדסם, רעיון כל כך מוזר, עם ניגודיות כל כך קשה.

עושים שימוש כל כך תמוה,

בכאב, כדי להרגיש הנאה,
בעיוורון, כדי לראות,
בהשפלה כדי לחוש גאווה,
בהכנעה, כדי להיות זקופים,
בריתוק, כדי להיות חופשים,
עוצרים חושים, כדי לחוש ריגושים.

ברגישות, לא בכדי לפגוע,
בחלומות, כדי לחיות במציאות,
ברעב לקבל, כזה עצום ורב, כדי לקחת,
בצורך לתת, כדי לקבל בכלל, מי ישמע.

כדי לבוא מטוב, עושים פה כל כך הרבה רע,
עיסוק באפל, כדי לראות בהיר נורא,
מורחים את הבד בשחור, כדי לראות לבן.

***

כתבתי יותר מדי, לא רק הפעם. קורא שוב ושוב, הטקסט נראה לי כל כך מבולבל. לבטח שוב אני לא ספרותי.
מה תגיד המורה ? מה יגידו ?
למה זה חשוב בעצם, מה יגידו ?
בטח שחשוב, שהרי אחרת, למה אני כותב בכלל ?

אומרים, שאם כמה וכמה אנשים אומרים לך שאתה שיכור, לך לישון.
אני לא שיכור.

הפעם, ולא רק, זה לא אני המבולבל, זה רק נראה ככה.

***

כל כך הרבה דרגות של חופש, למה צריך להרגיש שם בכלוב ?
זהו שבכלל לא צריך, זה רק המסר שהתבלבל לו, פה ושם.
דובדבן
לפני 17 שנים • 23 באוג׳ 2007

רואים מודעות: שפחות להשכרה.

דובדבן • 23 באוג׳ 2007
ומבינים שזה כנראה לא פה.
הוא​(שולט)
לפני 17 שנים • 23 באוג׳ 2007

מה רואים בה

הוא​(שולט) • 23 באוג׳ 2007
3 וחצי , מקיץ, חוסר שקט, ארגזי קרטון מוכנים, אבק, הרבה אבק, זיפים שלא גולחו, תשישות,
הטרמוסטט של המזגן קופץ, נעים לי, ציפיה לבאות , בטחון, חופש, פסטורליה,
ילדים מאושרים, יחסי שליטה עשירים, לא, לא עושר-חיי נוחות , שאיפות עשן ולאושר,
כל קשר הוא תחנה בחיים, השווארמה השביעה והקפה הערבי היה מצוין ,
ארטיק בטעם לימון סיים את זה, תקופה חדשה , שינוי גם לי לא רק לה, אני יותר מנוסה בזה,
היא עושה אותי יותר מאושר מהרגיל, תוהה איך יראו חיי בעתיד

מנקודת הזמן הנוכחית
צ'יטה​(שולט)
לפני 17 שנים • 23 באוג׳ 2007

מנסה לתקן שגיאות

צ'יטה​(שולט) • 23 באוג׳ 2007
כתיבה יוצרת

שיחה, רעיונות וחלומות נשגבים.

***

הי(ת)ה לנו ביקור(ת) של המורה, מאלף, גם עם תף וגם בלי. אחת כזו, איך לומר, זאבה לגמרי לא אפורה.
השיחה נסובה, לכתיבה ספרותית, ולתרגילים של הנפש והנשמה.
שאלתי אותה, איך אני כותב לדעתה ?
ענתה לי, מלא תשוקה, אבל לגמרי לא ספרותי.

תמיד שנאתי את המורה לספרות, הפעם לא.

קראתי פה מספר כותבים מוכשרים, ומבלי לדעת לפרוט למה ואיך, ברור לי ההבדל. הם כותבים יפה, הרבה יותר יפה. זה לא שהעברית שלי קלוקלת, זה לא שאין לי מה לומר, זה רק שהם יודעים לומר את שלהם, באופן כל כך מקסים, שלי אין בו מושג, או חפץ.

אין לי חפץ ? ... אולי כן ?
חשבתי לעצמי, אולי הכללים הללו, היבשים, הטכניקה המושלמת, עלולים לפגוע בתשוקה ?
בעצם, אני לא חושב ככה, לא באמת. הרי גם בכדי לצייר, צריך ללמוד כיצד לצבוע על בד. עדיין, כל כך הרבה דרגות של חופש, למה צריך להרגיש שם כלוא ?

עולם מוזר,
איך אמר ידידי, (על שיחות מסנג'ר), שיחה בעצימות נמוכה. הכה אותי בתדהמה. בעצם הרי, השיחה פה בעצימות כל כך גבוהה.

***

מוכרים פה בבדסם, רעיון כל כך מוזר, עם ניגודיות כל כך קשה.

עושים שימוש כל כך תמוה,

בכאב, כדי להרגיש הנאה,
בעיוורון, כדי לראות,
בהשפלה, כדי לחוש גאווה,
בהכנעה, כדי להיות זקופים,
בריתוק, כדי להיות חופשים,
עוצרים חושים, כדי לחוש ריגושים.

ברגישות, לא בכדי לפגוע,
בחלומות, כדי לחיות במציאות,
ברעב לקבל, כזה עצום ורב, כדי לקחת,
בצורך לתת, כדי לקבל בכלל, מי ישמע.

כדי לבוא מטוב, עושים פה כל כך הרבה רע,
עיסוק באפל, כדי לראות בהיר נורא,
מורחים את הבד בשחור, כדי לראות לבן.

***

כתבתי יותר מדי, לא רק הפעם, לא רק כאן. קורא שוב ושוב, הטקסט נראה לי כל כך מבולבל. לבטח שוב אני לא ספרותי.
מה תגיד המורה ? מה יגידו ?
למה זה חשוב בעצם, מה יגידו ?
בטח שחשוב, שהרי אחרת, למה אני כותב בכלל ?

אומרים, שאם כמה וכמה אנשים אומרים לך שאתה שיכור, לך לישון.
אני לא שיכור.

הפעם, ולא רק, זה לא אני המבולבל, זה רק נראה ככה.

***

כל כך הרבה דרגות של חופש, למה צריך להרגיש שם בכלוב ?
זהו שבכלל לא צריך, זה רק המסר שהתבלבל לו, פה ושם.
DARLING
לפני 17 שנים • 23 באוג׳ 2007

לא סגורה על זה שהבנתי...., אבל שיהייה.

DARLING • 23 באוג׳ 2007
[B]מה רואים בהמון[

ראיתי אהבה בהמון

זוג ועוד זוג עיניים

נשמות גדולות מתחברות

איש ואישה מצליבים מבטים

אהבה טהורה שלי