שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שיעור 1: מה רואים בכלוב?

זאבה אפורה​(אחרת)
לפני 17 שנים • 28 באוג׳ 2007

על הראייה

זאבה אפורה​(אחרת) • 28 באוג׳ 2007
הנושא הבא שיטופל הוא: מה רואים?
לא בשוק, לא בכלוב, לא ציפור ולא עוף (ולא דוגמנית)
אלא פשוט: "מה רואים?" (במילים אחרות: "על הראייה")

מפאת המיגרנה המעוורת אשמח אם מישהו מן המשתתפים ירים את הכפפה ויסכם לנו קטגוריה זו שלה תרמו וויפ, ריף, הילדה ופרלין.

אז מה רואים?
rose garden
לפני 17 שנים • 28 באוג׳ 2007

Re: מה רואים בכלוב? שפחות ועבדים

rose garden • 28 באוג׳ 2007
זאבה אפורה כתב/ה:
גן-שושנה,
מה שמצא חן בעיני הם הפתיחה והסיום, המעבר מפתוחה לסגורה, והחזרה על המשפט "היא שוכבת ללא תנועה", שנותן קצב ותוקף לסיום. אינני יודעת אם יש טעם לערוך את החלק האמצעי. אני מציעה להחליפו בטקסט אחר. ותני כותרת מקורית (ראי דוגמא).


rose garden כתב/ה:
מה רואים בכלוב.

כותרת זמנית לדוגמא:
"ללא תנועה"


דלת הכלוב פתוחה,
היא שוכבת ללא תנועה.

זר מביט מבעד לסורג,
היא נושאת מבט מודאג.
מבטה נשלח רק לשניה,
אם הדלת עדיין פתוחה...
מדדה לאיטה לעבר הדלת..
יד נשלחת ובטריקה היא נסגרת...

דלת הכלוב סגורה,
היא שוכבת ללא תנועה.


המבקרת שאלה
האם זה כל מה שקרה?

התשובה היתה שתיקה


גן של שושנים.
מעולם לא הבטחתי לך גן של שושנים...


(התשובה היתה שתיקה מיותרת וכן קלישאת השושנים!)

שעורי בית:
לשמור את הפתיחה והסיום, ואת כל החלק האמצעי להחליף בטקסט לגמרי אחר.


אני מתענגת מהקטעים ומהעריכה שלכם.
כל קטע גולמי מביא כמה דברים והעריכה עדינה אבל זורקת אותו למקום קצת שונה ולפעמים מפתיע.
הרגשתי את אקורד הסיום לאוירת החופש בלי הדאגה אצל ריפרף והשינוי בעריכה הביא למקום זהה אבל מודגש וקודר יותר,
אהבתי את עץ חג המולד הזוהר שנעשה לכתיבה של פרלין,
ההליכה למקום אחר ושונה אצל צ'יטה,
אהבתי את המקומות הראשונים ואת השינויים המינוריים. שאפו למורה זאבה.

בקטע שלי היה הומאז' ליואל הופמן.
הכתיבה של הופמן נאיביות וילדותית אבל הוא יודע שהקורא מבוגר, מכיר את סיפורו האישי ויכול לעשות את ההקשים המתאימים.

בחרתי במכוון בהומאז' בסגנון נאיבי אבל בקטעי ההתחלה והסיום ישנו רמז מודגש וקודר, יותר מבוגר מהאמצע שהיה הומאז/ נאיבי וילדותי להופמן.
הקטע האמצעי נבחר במכוון כדי שיהיה בעל צליל נאיבי אבל בשורה האחרונה היה דיסוננס בצליל אבל עדיין ניסיתי לשמור על הנאיביות של ההומאז'.

המסגרת חזרה לקורא הבוגר ולהומאז' להופמן אבל בשתי שורות החתימה היה שוב הומאז' להופמן שהכתיבה יכולה להיות אישית אבל יכולה להיות לא אישית. שתיקה..
"גן של שושנים" הוא הניק ולא "גן שושנה".
"מעולם לא הבטחתי גן של שושנים" היה הסבר לניק אבל סגר מעגל שהתיחס לקטע.

אם צריך להסביר הרבה כנראה שהקטע לא מספיק טוב.

"גן של שושנים" שמתענגת על הקטעים במקור ועל הכתיבה של המורה זאבה ולא מכירה חוגים לכתיבה יצירתית.
אני זוכרת את שיעורי הבית. אקח את קטע האמצע למקום אחר.
קייסי
לפני 17 שנים • 28 באוג׳ 2007

המורה זהבה היקרה! (נכתב על בריסטול חרוך בקצוות כקלף עתיק)

קייסי • 28 באוג׳ 2007
אני רואה שהשוחד המיני שהצעתי עלה יפה הפעם - והתענגתי קשות על המקום הראשון.
גם אני רוצה להודות לך על המאמץ שהשקעת פה - ברובו המכריע של הזמן מאוד מאוד לטעמי.
גן שושנה? אם תחשבי על זה קצת תראי שגם כאן עבדה יפה העורכת זהבה, שהפיקה כינוי מתוק בהרבה מגן של שושנים המעט משומש.

ולשיעורי הבית שלי:

הכותרת היא "תבנית נוף מולדתה", או לחילופין "קורים". מה שתגידי.

אני דוקא אהבתי את האבסורד שבעשרות הנקניקים, אבל את העורכת, אז אני מורידה.

לגבי המשפט האחרון, ממילא זו היתה טעות שלא ידעתי איך לתקן אחרי ששלחתי.
המילה "מהספה" מיותרת במשפט האחרון, שצריך להיות: "אם רק אצליח לנתק את הקורים". ממילא הכוונה היא לקשרים המרעילים והבלתי פתורים שלה לאם הביקורתית והארסית. קורי השומן התפורים לספה הם רק מניפסטציה של חבל הטבור הרגשי הזה שלא נחתך כהלכה.
זאבה אפורה​(אחרת)
לפני 17 שנים • 28 באוג׳ 2007

רגע, אז מה בעצם רואים?

זאבה אפורה​(אחרת) • 28 באוג׳ 2007
ראשית תודה לגןשל ולקייסונה על הערותיהן והסבריהן המועילים. קייסי, מן השוחד המיני שלך נשארתי עם סימנים סגולים. רשמי לפנייך כי בשביל אפקט העתיקות לא מספיק לשרוף את השוליים, ויש להכתים את הבריסטול בתמצית תה. אני מקבלת את "קורים" שלך ככותרת, מחזירה את עשרות הנקניקים האבסורדיים לפוג'י הקטנה, וזורקת את הספה לקיבינימט.

"היה עליך לכתוב כל מה שרואים"
המשפט האחרון בטקסט מעביר אותנו לדיון בדבר הראייה.
מספר כותבים תרמו לנו תובנות, בראשם וויפ.
(כדי שלא תהיו במתח: בקטגוריה זו במקום הראשון: וויפ, במקום השני: פרלין, מדלית ארד לריפרף וצל"ש המורה לשושו).

וויפ,
השמטתי את הפרולוג שלך על מה שרואים בכלוב. לעומת עיסוקך הרציני והמפורט בדיון על הראייה, הסיומת לגבי הכלוב יוצאת ידי חובה, חלשה, כללית וסתמית, עומדת בניגוד להתבוננותך המעמיקה, ומחלישה את כל הקטע שכתבת, גם משום שהוא הופך פתאום לתשובות סדורות לשאלותי במקום לטקסט הומוגני הנסוב סביב נושא יחיד. ביטלתי את הרווחים כדי למתן את המימד הפואטי ועל ידי כך העברתי את הטקסט למרחב הכתיבה הביקורתית. ההדגשות בבולד הן שלי. שימו לב:

Whip כתב/ה:
היה עליך לכתוב כל מה שרואים... אכן משפט מורכב. "כל מה שרואים". מי הם אלה שרואים? המונגולואיד, שמתבונן בדגים? הדגים, שרואים לא רואים את פנים הגיגית? או שמא הילד, שרואה את כל התמונה מהצד - אך רק את הסצינה הזאת, ובוודאי שלא את כל השוק?

התיאור שתאר הילד, שכשלעצמו הוא יפה ומתאים לילד בכיתה גימל, מעולם לא יכול היה לכסות את הכל: את איכות הבד של החולצה הלבנה, הכתם הזעיר שעליו, רסק העגבניות שמרכיב את הרסק, גרעיני העגבניה הקצוצים שבו, וכן הלאה מטה ומטה ומטה, בספירלה אינסופית של סקאלות ומימדים... וכל זה על כתם זעיר אחד, על חולצה אחת, של איש אחד, בשוק שלם.

לעולם אי אפשר לכתוב "כל מה שרואים", אלא רק מה שאתה רואה, ומתוכו - על מה אתה בוחר לספר. תגובת המורה היא קצרת סבלנות, ממבט ראשון, אך באה ללמד את הילד פרספקטיבה מהי, ריכוז מהו, וללמדו להבחין בפרטים, קטנים כגדולים...ולסנן את הלא חשוב. כבר עתה הוא עושה זאת, אך מבלי להיות מודע. כשיהיה מודע לכך, יבחין בעוד פרטים, בעוד התרחשויות - או אז - מה שייכתב יהיה מרכז העיניינים, בעיני הילד, ולא רק מה ששם ליבו אליו במקרה, באותו רגע. האם היא רוצה את כל הפירוט? היא לא, אך התעמקות בתשובתה מלמדת אותו, וזאת כל הכוונה. כי כתיבה יפה אפשרית וקלה, אם שפתך עשירה דיה, וגם אם לאו - גם שפה דלה תספיק, אך עין בוחנת...היא דבר נדיר.

עניין זה מזכיר לי את הבושידו, קוד ההתנהגות של הסמוראים. משמעותו של הבושידו היא כי אתה נדרש לחיות את חייך, אך בכוונה גמורה. לעשות כל דבר מתוך כוונה אמיתית, תוך שימת לב לפרטים. לעלה הנופל מחוץ לבודו, לבוהק החרב בטרם קרב, לעיקול צוואר הגיישה באור הירח.

נקודתה של המורה מזכירה לי שיעור חשוב על החיים, על ההתרכזות בהם ועל חשיבות כל רגע, כל שניה. שיעור שחשוב להזכירו לכולם מדי פעם.


זאת ועוד:
וויפ מאיר באור שונה את הערתה של המורה. במקום בו ראיתי אטימות, חוסר אמפטיה, חוסר פירגון וצרות-לב, והתקוממתי נגד כישורי ההוראה של הבת-זונה, בבחינת "אלה פניה של מערכת החינוך", בא וויפ ומגלה לי את החיובי שבהוראתה. ההתעמקות בהערתה מלמדת אותנו להתבונן מחדש, ובכך גדולתה. הטקסט של וויפ יוביל אותנו לשיעור מספר 2: "מה רואים?" (התכוננו לקריאת טקסט ארוך, יחסית).
תודה, וויפ.
זאבה אפורה​(אחרת)
לפני 17 שנים • 28 באוג׳ 2007

על הראיה מן הזווית הממתקית

זאבה אפורה​(אחרת) • 28 באוג׳ 2007
מדלית הכסף בקטגוריה זו הולכת לפרלין, על שום הזווית המיוחדת והמקורית בראייתה. רוב הכותבים התמקדו בגובה העיניים, או ברווח שבין העין לרצפה. במקום לתאר מה רואים מתוך הכלוב ומה רואים מחוצה לו, בחרה ממתקית להתרומם מעלה ולצפות בכלוב ממעוף הציפור.

פרלין,
השמטתי פה ושם, בעיקר את המילה "שם". במקרה שלך הכותרת "מה רואים בכלוב - מתאימה. אבל נסי לאתגר את עצמך במתן כותרת אחרת, או כותרת-משנה.
פרלין כתב/ה:

מה רואים בכלוב?
מה לא רואים בכלוב!
רואים נשים שהכאב כפף אותן לסימן שאלה,
וגברים שאבדו לעצמם.
רואים גברים ונשים שחוזרים ונטווים זה בזו ונפרדים שוב ושוב.
אם מסתכלים מלמעלה, זה נראה כמו ריקוד שורות מסובך.
רואים את הרצונות האפלים של הנפש, וגם את האורות הזוהרים של הרצון.
מלמעלה, זה נראה קצת כמו עץ חג המולד.
רואים, לא, בעצם שומעים, את הזמזום העצבני של התשוקה.
רואים את התחלופה המהירה של מושאיה.



כמו כן שמחתי על הרחבת השאלה, לא רק מה שרואים, אלא גם מה ששומעים: "את הזמזום העצבני של התשוקה". גם זאת חווה פרלין מאותו מרחק, שהרי איננה מתארת גניחות, שתיקות ומלל. כמו ממעוף הציפור גם חוש השמע קולט תמונה כללית רוחשת, ואת הרעש הלבן המייצג אותה בכל עת.
זאבה אפורה​(אחרת)
לפני 17 שנים • 28 באוג׳ 2007

מה רואים? לא רואים כלום!

זאבה אפורה​(אחרת) • 28 באוג׳ 2007
ריפרף הענוג השביעני נחת מרובה. בדיון על מה שרואים הביא לנו ריף את הזווית המיוחדת של מה לא רואים, או מה רואים בכלום. ריף ראה ציפור ירוקה על עץ ירוק. לטענתו "איש לא יבחין בציפור הירוקה". אבל הוא, ריף, הבחין בה. איש לא יבחין בציפור הירוקה, בתולעים הירוקות, גם לא בנחש הירוק. כל שרשרת המזון העתירה הזו, כל החיים והמוות השוקקים בעץ הירוק, האם הם בכלל שם? האם ריף באמת הבחין בהם?

(ההשמטות הקלות, התיקונימצ'יקים וההבלטות בבולד - שלי)


ריפרף כתב/ה:

מה רואים בכלום?


בכלום רואים ציפור ,לציפור נוצות ירוקות,
עיניה של הציפור ירוקות גם הן.
הציפור הירוקה מתעייפת ומתישבת על ענף של עץ ירוק,
היא עוצמת את עינה ונעלמת,
נספגת בעץ, נטמעת בו.
טוב לה שם.
איש לא יבחין בציפור הירוקה.

רק במיצמוצה מופיע מעגל לבן, צץ ונעלם.

הציפור בונה קן ירוק בין ענפי העץ
וניזונה מתולעים ירוקות שזוחלות עלי עלים.
הציפור מצאה את העץ שלה,
היא כבר לא תעוף בין העננים המפוזרים בשמים.

הנחש הירוק ישן שנת ישרים על ענף סמוך,
ואנחנו לא רואים כלום.


הטקסט של ריף, מעבר לכך שאתגר אותי, הובילנו לדיון (בע"פ). ריף טען שההגבלה לתיאור מה שרואים מקצצת בכנפי הדמיון. אני סבורה אחרת. כאשר ניתנה האפשרות לדאות על כנפי הדמיון, להתפזר לכל מקום, בחרו רוב המשתתפים לראות את אותו פלח צר של המציאות (כלובים, ציפורים, דלתות נסגרות ונפתחות, שפחות ועבדים, וכו'). לעומת זאת כאשר אנשים התבוננו היטב, גם אם בעיני רוחם, הם הפיקו זוויות חדשות ומרעננות הרבה יותר מן המציאות הקונקרטית.
imagionation is over estimated


נקודה ירוקה על רקע ירוק, רואים רק ירוק. ואולי גם זה לא, כי בעדר צבע אחר כרפרנס - איך נדע האם זהו ירוק? אז "אנחנו לא רואים כלום". כמו לבן על לבן (של דן תורן) אז אי אפשר אז..., כמו הציורים של אד ריינהארט (בעיקר שחור על שחור), כמו יצירתו של ג'ון קייג' (תשע דקות של שקט).
כל כך זן. כמו מחיאת כף יד אחת ביער שבו לא רואים אם העץ נופל.
שטוף את קערת האורז שלך, ריף. הבאת לי בומבה ישר לצ'אקרה של הלב.
זאבה אפורה​(אחרת)
לפני 17 שנים • 28 באוג׳ 2007

מה רואים? נחש ירוק על ענף

זאבה אפורה​(אחרת) • 28 באוג׳ 2007
המורה זאבה מפריזה:


<הנחששש
הירוק
ישששן שששנת ישששרים על ענף סססמוך.
ששש... הססס...
אין נחש.
תסתכל,
אין
כאן
כלום
<
זאבה אפורה​(אחרת)
לפני 17 שנים • 28 באוג׳ 2007

מה רואים בכלוב? קשה לראות!

זאבה אפורה​(אחרת) • 28 באוג׳ 2007
צל"ש המורה בקטגורית "על הראייה" מגיע למלכת הכיתה (לשעבר!) הלא היא שושו.
שושו עומדת במעגל ומביטה סביבה. היא מביאה לנו מספר זוויות, אפשר לומר אפקטים. אופנים של ראייה. תמונת הראייה יכולה להיות שלמה, או מקוטעת וגזורה. היא יכולה להיות חדה, או מטושטשת. היא יכולה להופיע בצבעי טכניקולור, או בשחור לבן, בסילואט או בנגטיב, או מבעד לצלופן אדום (כמו בחדר חושך. ומעניין מה יצא בפיתוח).
אפשר להתבונן בכל מיני אופנים, ובכל פעם לראות משהו אחר. או לא לראותו כלל, בגלל כיסוי העיניים. אז מה רואים? לפעמים רואים רחוק - רואים שקוף, לפעמים רואים מטושטש, לפעמים לא רואים כלום.

עוד מספר מילים על כתיבה צורנית.
כתיבה צורנית היא טכניקה, צורת ביטוי ויזואלית, בה יש קשר הדוק בין מה שנראה ומה שנקרא. הקשר יכול להיות ישיר (כמו הצעתי לכוסית של פלאשי), מנוגד (כמו בפוסט הקודם שלי בהשראת הנחש הירוק של ריף. אני אומרת: אין כאן כלום, אבל מציירת במילים את הנחש) או מרמז (כמו עץ חג המולד ששתלתי לפרלין).

לפעמים כותבים נמשכים להתנסויות בכתיבה צורנית, ואם טרם התנסתם בה - כדאי לכם, זה כייף. מאידך אני נוטה לבחון כל מקרה כזה לגופו, וכפי שעשיתי במקרה של שושו, לבטל תחילה את כל האפקט הצורני ולבחון האם הטקסט עובד בזכות עצמו או שכל ייחודו בצורתו המדליקה. שושו מטיבה לכתוב, ואין ספק שהטקסט שלה שלם וזורם גם מבלי הטריק. בשלב השני אני בודקת האם התעלול משווה ערך מוסף לטקסט. במקרה שלפנינו אין בכך צורך. אבל כנהנתנית אינני נשענת רק על הצורך. יחי המותרות!
ראיתי פה בריכת-שחייה ומסלולים, ושושו ניווטה אותי באשר למסלול הנכון לשחייה/לקריאת הטקסט. שחיתי בבריכה, התפלשתי במים הצלולים, הכלור צרב את עיני. היה קשה לראות. כמו צלופן כחול. תודה לשושו על טבילתנו בבריכתה.



אני עומדת בכלוב ומביטה סביבי. אני מושיטה את ידי לחברה שלי. חברה שלי שואלת: "מה את רואה?"
- "אני רואה עולם."

- "העולם מקוטע לך בין הסורגים, כמו הגוף של שוליית הקוסם הגזורה?"
- "לא, הוא מטושטש לי כמו מבעד לצלופן אדום שקוף."

- "ובפנים מה?"
- "אותו עולם, רק בנגטיב: במקום שחור על גבי לבן, לבן על גבי שחור."

- "למה? בגלל הרקע של הדף?"
- "לא. בגלל הכיסוי לעיניים."

- "למה לך כיסוי?"
- "כדי שאוכל לראות יותר טוב."

- "קוצר ראייה?"
- "... ואורך רוח"

- "אינך מואסת בו לפעמים?"
- "מואסת. לפעמים. יש עדיין עולם בחוץ?"

- "צאי וראי".


בקרוב.




ולפני שנקנח את הקטגוריה בניתוח של הטקסט של הילדה אני נכנסת לבגד-הים המתפורר וקופפצת לשחיית ערבית בחוף בוגרשוב. הפסקת-מלח. מי מצטרף?
ניקי לכתיבה
לפני 17 שנים • 28 באוג׳ 2007

מה רואים בכלוב

ניקי לכתיבה • 28 באוג׳ 2007
בכלוב רואים
"שיעור בכתיבה יוצרת"
ובסוף מגלים שזה
שיעור בסבלנות!(*)

*. אין באמור לעיל לומר לך:
"גברת, תזיזי ת'תחת שלך, כמה זמן לוקח לך? יוון עולה בלהבות והחושים הפולנים/פרנואידים שלי אומרים שזה גם בדרך אלינו ואת לוקחת את הזמן, מיגרנה.... הפסקת מלח.... כאילו אין פה אנשים שתוהים, מה? למה בחריגים? גם תקעת אותי בחריגים וגם מתמהמהת, הלו!"
חס וחלילה, חס ושלום, זו ממש לא היתה כוונתי. אני, תלמידה חרוצה, בסה"כ מתרגלת icon_rolleyes.gif .

בברכת "אה-הוווווווווווווווווווו",
ניקי שכבר רואה אותך בעיני רוחה לוקחת את ה"טופס" שלה ומעבירה אותו לסוף הרשימה.
אבל מה אני עשיתי המורה?
ללא גבולות'
לפני 17 שנים • 28 באוג׳ 2007

ביקורת

ללא גבולות' • 28 באוג׳ 2007
המלך הוא ערום ?

ואולי ציפיותי היו גבוהות יתר על המידה
אולי טעיתי כשציפיתי לסוג של תובנה, התקדמות, עניין...
מאידך
בוודאי שלא ציפיתי לכאוס בזעיר אנפין
הביקורת קצת מבולגנת
חסר לי סדר
וגם ביקורת יותר עניינית ומועילה
כי אם התכנסנו כאן רק בשביל שכל אחד סתם ישפוך
אז כנראה פיספסתי את הכוונה

אולי אני נאיבית אבל היתה לי ציפייה שונה

מצד שני מי כמוך יודעת לקבל ביקורת
ואני בטוחה שתייעלי אותה למקומות נכונים icon_smile.gif


אני עדיין בתקווה לשיפור

ע"ע
המנהלת רשמה לך מינוס אבל
כמו שנאמר
את פוטנציאל לא ממומש...
יאלללה...לממש.icon_smile.gif

וכן, הפרסום האחרון היה שיפור , כן ירבו