הטלפנית 5 - אורחת בדרך

הטלפנית 5 - אורחת בדרך

Belisana​(שולטת) • 28 באוג׳ 2007

לורי שומעת על חברה מסתורית שעומדת להתארח בביתי ומקבלת הוראות ברורות. בדרך היא לומדת שיעור קצר בנימוסים והליכות וגם - הידעתם שהחיפזון מהשטן?

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=12764

והנה זה גם כאן

Belisana​(שולטת) • 29 באוג׳ 2007

(לעצלניות שעוד לא חינכו אותן להתאמץ ולהכנס ללינקים).

ישבנה של לורי עלה וירד בקצב ההצלפות שלי. היד שלי התחממה יחד עם ישבנה. חום פוגש חום -פוגש חום- מעלה חום. הרגשתי שהנשמה שלי עולה בלהבות מרב רצון לחדור לתוכה, לפשק את ישבניה, להזיז את החוט האדום, המיותר, של החוטיני שקניתי לה ולהחדיר את אצבעי לתוכה, לכבוש אותה לראשונה. אבל כמה שהתשוקה בערה בי, ידעתי שעוד לא הגיע הזמן. סבתא שלי, שהיתה אשה חכמה ודומית דגולה, אמרה לי פעם שהחיפזון מהשטן ושלאשה חכמה יש סבלנות של בדואי, אז נשמתי נשימה עמוקה, אימצתי לעצמי מחשבה של בדואית במקום של בת שטן והתחלתי ללטף את ישבניה של לורי בעדינות וברכות.

"זהו מתוקה קטנה, נדמה לי שהבנת את המסר ושמעתה תדעי למרוח לק כיאות. עכשיו לכי להביא קרם מהשידה ליד המיטה שלי וחזרי מהר", ציוויתי. לורי מהרה להרים את שמלתה, לנגב בידה את פניה שטופי הדמעות והזיעה והחלה לצעוד לכיוון החדר. "מה שכחת, לורי?", שאלתי. היא הביטה בי המומה, לא מבינה למה אני מצפה. "כך הולכים בלי להודות לגבירתך על שהיא מחנכת אותך?", שאלתי, מבלי להניד שריר בפניי והיא הביטה בי מבויישת, מושפלת מבט וענתה: "תודה גבירתי שאת מחנכת אותי". אחזתי בידה, משכתי אותה אליי, ליטפתי את פניה הרטובים באצבעי, הרמתי את סנטרה וכיוונתי את עיניה לשלי ולחשתי "ילדה טובה". ידי נשלחה לישבנה ונתנה לה ספנק נוסף, כשאמרתי מחייכת "עכשיו את משוחררת להביא את הקרם".

לורי חזרה עם קרם גוף ריחני ולחיים סמוקות. ציוויתי עליה לשכב שוב על ברכיי, הרמתי את שמלתה והתחלתי לעסות את הקרם בעדינות על ישבנה, מלחששת לה מילות הרגעה: "את רואה מתוקה שלי? גבירתך דואגת לרכוש שלה, שלא יפגם. אני מטפלת בישבן שלך כי הוא שלי מהיום. גם הוא נמצא כאן לשרת אותי, אבל את יודעת מתי אקח אותו קטנטונת? רק כשתבקשי ולורי? תהיי בטוחה שאת עומדת לבקש. אבל עכשיו יש לך עבודה לסיים, היום באה אליי אורחת ואני רוצה שהבית יבריק לקראתה. זאת אורחת חשובה מאד עבורי ואני מצפה שתהיי משרתת טובה ומלצרית מצטיינת ונקיינית דגולה. הבית צריך להיות מצוחצח. כשהיא תגיע את תפתחי את הדלת בבגדי המשרתת שלך והבגדים הזנותיים מהעור השחור מתחת. את תשאלי אותה מה היא רוצה לשתות ותכניסי אותה לסלון. רק אז תבואי לקרוא לי ותשאלי מה אני רוצה. אחר כך התפקיד שלך יהיה להגיש את השתייה ולבסוף, את גם תהיי שולחן ההגשה וכדאי מאד שלא תזוזי, כי אחרת אאלץ להעניש אותך ליד חברתי וזה יהיה מאד כואב, לורי. אני מבטיחה".

שוב פגשתי את המבט הספק נדהם ספק משתוקק שלה. פתאם שמתי לב כמה מעט אנחנו מכירות וכמה אני חושקת בה כבר, לקחת אותה למיטתי, לבצע בה את כל המעשים שעולים בדעתי, לקשור אותה, להצליף בה, להכאיב לפיטמותיה, לבעול את כל החורים שלה, לגרום לה לבכות מכאב ולילל מעונג. לא יאומן. אני מתחילה לפתח רגשות לילדונת. סילקתי את המחשבה מראשי והלכתי לבחור לי בגדים לכבוד בואה של נירית.

***
את נירית הכרתי בגיל 20. אני הייתי חיילת לפני שחרור והיא בדיוק הועברה לבסיס שלנו וקיבלה את המיטה הסמוכה לשלי. שתינו היינו מ"כיות בנים והתפקיד נמשך מצאת החמה עד צאת הנשמה.
הם אהבו לבחון אותנו ואנחנו היינו נהנות להשיב להם כגמולם ולראות אותם יוצאים כשידם על התחתונה, בכל פעם מחדש. ערב אחד הם החליטו להביך אותנו וחיכו לנו במסדר הלילה בתחתונים בלבד. לקחתי את נירית לצד ואמרתי: "תני לי לטפל בזה". היא הנהנה בחיוך. המשכנו במסדר כרגיל וממש לפני שיצאנו מהחדר, סובבתי את ראשי ואמרתי: "אגב, ממה שאני רואה לכם בתחתונים, אין לכם הרבה במה להתגאות, עדיף שתתלבשו בפעם הבאה". יצאנו מהחדר צוחקות ומרוצות מעצמנו ובחיבה של בנות בגיל הצבא, התגלגלנו מצחוק והתחבקנו בשמחה. חזרנו לחדרנו והמשכנו למה שנראה היה כשיגרת יומנו - רחצה משותפת, נעימים בגב, פיטפוטים ושינה, אבל לא כך היה הפעם.

פתאם במקלחת שמתי לב לגופה של נירית, לשדיה הזקופים ולפיטמותיה הגדולות, החומות. כשהיא ביקשה שאסבן את גבה, עשיתי זאת בשמחה, בתנועות מעגליות, ארוכות וחושניות. אף פעם קודם לכן לא התחלתי עם אשה, אבל באותו הרגע החלטתי שנירית תהיה שלי. העברתי את הסבון קדימה והתחלתי לסבן את הפיטמות. היא לא גילתה התנגדות והחלה להתפתל. נשמתי עמוקות, מחורמנת מהתנועות שלה ובעדינות התחלתי להתקדם אל בין רגליה. עיסיתי את הסבון על ערוותה ואז התחלתי להחדיר אותו אל בין רגליה. היא הסתובבה, גונחת, מלטפת אותי. תפסתי את שיערה הרטוב, הצמדתי אותה אליי והורדתי את שפתיי אל שפתייה, מנשקת אותה בנשיקה ארוכה ורטובה. האצבעות שלי פעלו כמו מעצמן, כשחדרו אל בין שפתי ערוותה והחלו מעסות את הדגדגן שלה באיטיות, בתנועות מעגליות. הרטיבות שלה התערבבה בטיפות המים, זלגתי גם אני נטפי תשוקה.

היא היתה קרובה ואני הייתי אני. "רוצה לגמור?", לחשתי. והיא ענתה "כן, בבקשה", מנסה להחזיק את עצמה עומדת ובקושי מצליחה. "מה את מוכנה לעשות כדי שאתן לך?", המשכתי ללחוש. "הכל", ענתה. השכבתי אותה בעדינות במקלחת, נשכבתי הפוכה על גופה, הכוס שלי מעל פיה, אצבעותיי בכוס שלה. "תלקקי טוב ותקבלי", אמרתי צוחקת ולפתע הרגשתי את לשונה עמוק בתוכי. בקושי הצלחתי להמשיך לדפוק אותה באצבעותיי כשהיא ממשיכה ללקק אותי ולמזלי היא גמרה שנייה לפניי.

אחר כך היינו צמודות. בילינו יחד, אכלנו יחד, פיקדנו יחד ובלילות עינגנו זו את זו לבד או עם שותף מזדמן שבחרנו יחד למשימה. אחד כזה שיספיק לענג את שתינו. כשהשתחררתי נסעתי לטיול ארוך והקשר ניתק.

לפני שבוע יצאתי לפגישת עבודה ונדהמתי כשהפגישה היתה איתה. נירית עשתה חייל והפכה לסמנכ"לית כוח אדם בחברה גדולה וללקוחה של החברה שלנו. חמש דקות מהפגישה שלנו הוקדשו לעבודה, כי כמה היא היתה כבר מסוגלת להתווכח איתי. אחר כך הקדשנו את הזמן לעידכונים. היא גרושה, שני ילדים, כמה מאהבים והסבירה בתסכול שהיא כבר לא מתרגשת משום דבר. הזמנתי אותה לביתי להיום והבטחתי לה שהיא עומדת להתרגש. נפרדנו בנשיקה ידידותית על הלחי, יודעות שמצפה לנו הרבה יותר. היא לא יודעת מה אני מתכננת לה, אבל היא תדע. גם לורי תדע...