הסאדיסט הרומנטי
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
Re: האתגר האולטימטיבי זאבה אפורה כתב/ה: אחרון חביב, הסדיסט הרומנ(ט)י.
הסאדיסט הרומנטי כתב/ה: רצון בין יכולת לציפייה, כבלים של צרכים, אמת, שקר ואשליה, מגדלים רעועים, על סף קריסה, מחשבה נבובה, מעגלית וחמקנית, דרך החוצה, דרך לנשום, בין פסים בוהקים ונייר עיתון, ידית קטנה, ודלת של אור. בקצה בקצה לתוכי יש מקור. סדיסט רומני, כמעט כתבתי לך מה שרשמתי לדרלינג. אני לא יודעת אם זה טוב מאד או לא טוב בכלל. בכל אופן זה בלתי ניתן לעריכה, מבחינתי. אין כאן מה לשכתב. אולי זה גאוני? אולי זה מה ששירה אמורה לעשות? הרבה דברים אהבתי. דימויים כמו "כבלים של צרכים", אנלוגיות כמו "מגדלים רעועים על סף קריסה", את העיסוק ב"מחשבה מעגלית וחמקנית" ובמיוחד את השורות: "בין פסים בוהקים ונייר עיתון, ידית קטנה, ודלת של אור". אלא מה, אין לי מושג מה זה אומר, רק מה זה מרגיש. זה מרגיש כמו כלוב, שלא נכנס בתוך קטגורית הכלובים האחרים. בדומה לכלוב של קייסי, הסורגים הם כבלים של צרכים. המחשבה המעגלית היא הכלוב ממנו אתה מנסה להחלץ. התוכי שלך לא מרגיש לי כמו שאר הציפורים. קודם כל הוא תוכי. לא סתם ציפור. ודבר שני, מה זאת אומרת "בקצה בקצה לתוכי יש מקור"? מה מייצג התוכי, הפורץ את גבולות שפתו על ידי חיקוי של מילים חדשות, ולמה הדגש על המקור? הכלי שבעזרתו התוכי מתקשר וגם מנקר? ולמה הוא "בקצה בקצה"? מרחיק את הפיתרון? אני לא מבינה את נייר העתון, וגם לא מצאתי כותרת מתאימה. אולי: "התוכי". אבל לא, זה לא לעניין. מאחר והכתיבה היא "דרך החוצה, דרך לנשום", הכרחי שתמשיך. אבל איך בדיוק - לא אדע. אצפה שמישהו ירים את הכפפה וינתח את יצירתך במקומי. אוקיי, זה אומר שאין לי שיעורים? חוץ מזה צא לי לאכזב, פולני, כול כך הרבה דורות שלדעתי היה דוב קוטב מתי שהוא במשפחה. |
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
Re: שונה אבל לא משונה
מזל טוב ל"הוא" ול"היא". מגיע לכם.[/quote]
תודה זאבה |
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
סיכום שיעור מס' 1
משתתפי הסדנא (וצופים אלמונים),
לאחר שסיימתי לעבור על הטקסטים מגיע התור שלכם. לפני שנתחיל בשיעור מס' 2 מוטב שנפצח בדיון משמעותי על הכתיבה, העריכה, הביקורת. עלינו לנסות להגדיר את מסגרת הסדנא, מה אנו רוצים ממנה, מהן ציפיותינו, האם מדובר רק בטריגר לכתיבה? מה זה טוב? וכו'. שאלות ותהיות רבות אותן העלתי במהלך בדיקת שעורי הבית. אני חשה מעט עייפות לאחר המאמץ הרב שהשקעתי, ויתכן כי גם אתם כבר קצרי סבלנות ורוצים להמשיך הלאה, אך ההתעכבות הזו כאן חשובה לכולנו. לא אגיב בעתיד לטקסטים של כותבים שלא יגישו שעורי בית. ואם כבר בשיעורי בית עסקינן, אז הרי לכם: שיעורי בית*
לבחירתך אחת משתי המשימות: 1. בחר אחד מן הקטעים הטובים לדעתך, משהו שהתחברת אליו, והסבר לנו מדוע הוא טוב. ככה ננסה להגדיר לעצמנו כתיבה טובה מהי . לאחר ההסבר כתוב טקסט חדש, בבחינת מחווה קצרה ברוח הטקסט שהשפיע עליך, אך בכל סגנון שתבחר. חייב להיות קשר ישיר וגלוי ממבט ראשון בין הטקסט המקורי לבין תגובתך. 2. כתוב על איזו תובנה בקשר לכתיבה שהפקת משיעור 1, מן הניתוח והתגובה ליצירתך או לכתיבתם של אחרים. אולי איזה טיפ, טריק, טכניקה, כיוון חשיבה וכו'. בחר אחת מן הביקורות או התגובות שלי, שיש לך הערה חיובית או שלילית לגביה, ותן לי ביקורת כמורה (כן, חוץ מחוסר סדר. בזאת כבר דובר ועל כך כבר יש לי תירוץ). לאחר ההסבר כתוב טקסט חדש, בבחינת מחווה קצרה לביקורת שבחרת להתייחס אליה. נא הקפידו בכל הטקסטים על תשובה מעניינת והומוגנית, כמיקשה אחת ולא כתשובות סדורות לסדרת שאלות. זכרו לתת כותרת מקורית בתוך הפרסום, ולא רק כנושא לפוסט. *חוץ מאשר למי שקיבל שעורי בית ספציפיים, אותם יפרסם כאן (למשל ריף: "מה רואים בכלום" אך ללא מילים), או קבל במפורש פטור מהם. להתראות בשיעור מס' 2 |
|
|
ללא גבולות'
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
ישששש
יש לי פטור משעורי בית
|
|
|
rose garden
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
שיעורי הבית בתרגיל 1.
שיעורי הבית לתרגיל 1.
היו שני תרגילים בשיעורי הבית 1. טקסט שבחרנו ומחווה לטקסט שבחרנו. 2. ביקורת על הביקורת ומחווה לבחירה. אני מתחילה בראשון ואח"כ אצרף שני. שתי ציפורים במכה אחת. הבחירה שלי יחד עם שיעורי הבית המיוחדים וההערה שלך.
התחברתי לכמה טקסטים אבל בחרתי רק אחד ושילבתי את שיעורי הבית שביקשת ממני יחד עם השיעור החדש. הבחירה בטקסט של קייסי מכמה סיבות: א. התמונה מכניסה לאוירה המעיקה והביזארית . ב. בקריאה שניה יש אבחנות פסיכולוגיות נוספות ובחירת המילים מוקפדת ויפה. המילה "קורים" ו"ניתוק" והדימויים לחבל הטבור שלא ראיתי בקריאה ראשונה הובנו בקריאה שניה. הטקסט לא זקוק להסברים אבל הם מוסיפים לו עומק. המקום הראשון של הכלוביים הטקסט של קייסי נותן אגרוף בבטן. קורים היא שוקלת 259 קילו. הבשר שלה תפור לספה הישנה בקורים של שומן שנקרש. הקורים נמתחים כמו תחבושת אלסטית כשהיא מתרוממת בגניחה לדלת המקרר שלה. המקרר, כפות למראשות הספה בסורגי נזילות ודליפות שקפאו, כנטיפים וזקיפים במערה קדמונית, נפתח בחריקה. נקניקים נושרים כפתותי שלג על הר נקניקי השומן של בטנה. תמונת הטבע הזו אינה דוממת כלל. היא מרימה זרוע עבה, שולה נקניקים מצלע ההר ומטילה אותם לבולען שבפניה המבהיקות ממאמץ. אמא שלה נכנסת לסלון בביתה בלי לדפוק, רזה ומטופחת. היא מביטה בפרי בטנה, הר הפוג'יאמה האנושי הזה, ששורטט ביד אמן קליגרפיה יפני מהגהינום, ונדה בראשה בתיעוב. "מחר דיאטה", מפליט ההר חירחור נוגה, "אם רק אצליח לנתק את הקורים". הקשר למטלה שלי כמעט שלא זקוק להסברים. זאת תמונת הראי של הבעיה המקבילה-האנורקסיה. ה"טיפול" אכזרי ומעוות כמעט כמו בתיאור של קייסי אבל לוקח הכל צעד אחד קדימה. האם הכלוב הוא כלוב אמיתי? ללא תנועה דלת הכלוב סגורה היא שוכבת ללא תנועה מצונפת בפינה קערית האוכל לידה לאט היא שולחת יד מהססת נוטלת רקיק אחד .........לועסת היא מרגישה גוש עולה בגרונה שולחת יד לשקית ........ מקיאה היא מביטה ביאוש בערימה: היא לא תוכל לאכול את כולה היא שומעת צעדים מתקרבים הרעשים באוזניה הולמים "עד שלא תסיימי לאכול!" מבטה נשלח לדלת כמו ציפור פצועה הדלת עדיין פתוחה לפתע היא שומעת טריקה דלת הכלוב סגורה היא שוכבת ללא תנועה |
|
|
|
rose garden
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
מממ..
השיעור היה לבחור רק אחת מהמשימות.
אני חושבת שסיימתי את שיעורי הבית לתרגיל 1. 
יש צורך בעריכה של הטקסט? יש הערות? אין לי את הספר: זן ואמנות אחזקת האופנוע. הטקסטים השלמים יובאו בפוסט של שיעור 2? |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
31 באוג׳ 2007
הערות לגן של שושנים
גןשל,
בזכות ההחלפה של החלק האמצעי וההשראה מקייסי הטקסט שלך קופץ מדרגה. הייתי מורידה לפעמים את המילה "היא" ונשארת עם: "לאט שולחת יד", "מרגישה גוש עולה בגרונה", "מביטה ביאוש בערימה". כמו כן הייתי מחליפה את הסדר בין המילים: "הרעשים באוזניה הולמים " והופכת ל- "הרעשים הולמים באוזניה". אמנם זה פחות מתחרז אבל גם פחות פומפוזי ונמלץ, כי זה מחזיר אותנו לגובה העינים ולא מדבר לנו מעל הראש. גןשל, כעת את פטורה משעורי בית (עד השיעור הבא) לכולם: לשיעור 2 אין צורך להשיג את הספרים, אביא אותם סרוקים בג'ייפג. |
|
|
אלישבע(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
31 באוג׳ 2007
שיעורי הבית שלי- לאחר תיקוני המורה
מאחורי הכלאים
היא הרי יודעת כל כך טוב על בתי כלא, מכירה אותם מקרוב. כל חייה היא נמצאת בכלא, חיה בו בשלווה, סתם חיים, לא נדירים או מיוחדים, חיים אפורים. זה לא כלא מפואר, סתם כלא, עלוב כמוה, אפרורי ומלוכלך. היא מביטה כל יום על אנשים אחרים, אנשים צבעוניים, שחיים את החופש (. נקודה) מביטה בהם בקנאה. כל יום היא קמה בבוקר, כי צריך, ומשום שצריך היא הולכת לישון, ובין לבין מבצעת מטלות, פעילויות ריקות מתוכן וחסרות טעם. היא חיה בעצם רק מחלומות על החופש להיות נשמה חופשית, מרגישה, משמעותית(. נקודה) חיה בבית עם ילדים מקיר אל קיר, וחולמת להיות אמא תרזה שתשאיר את חותמה על העולם. אולי חיי נדודים בעולם הגדול הם המרגשים, או חיי שליחות בעזרה לנזקקים(. נקודה) דמיינו את חייה האפורים, שהצבע היחיד בהם הוא צבע החלומות, ושהטעם היחיד הוא טעם החופש. ראו בנפשכם, איך עוברת היא בקושי מיום ליום רק בעזרת חלומותיה. איך יום-יום היא יושבת מול הטלוויזיה, בוהה וחולמת, ומדמיינת כיצד היא כובשת את העולם הגדול, משאירה את חייה העלובים והמחניקים כנקודה קטנה מאחוריה, שלבסוף נעלמת, והופכת לזיכרון רחוק. ואז, יום אחד זה קורה, ההזדמנות ניתנת(. נקודה) אומרים לה: הנה יקירה, הנה לפניך האפשרות לממש את כל חלומותיך. לכי ממשי את עצמך, לכי ואל תחזרי (לפחות לא עד שיהיה לך דוקטורט, בעל מפרגן ושלושה ילדים בלונדינים). קבעי בעצמך את מסלול חייך, ולא תהיי שוב מובלת. היא בוחנת בדקדוק את הדרך שלפניה, את ההזדמנויות ואת הסכנות, היא כמעט כבר מרגישה, כמעט טועמת את טעם החופש, המימוש וההצלחה בפיה. היא מתכננת כיצד תכבוש את חלומה(. נקודה) שנייה אחת לפני שהיא יוצאת לדרך, כשהיא עודנה בפנים, (פסיק) היא סוגרת את הדלת הפתוחה לפניה. החופש הנשקף בינות לסורגי הכלוב הוא יפה, חסר סכנות ומגבלות, ואין בו קושי או מחסור, ועל כן החופש המציאותי, זה שמחוץ לכלא, לעולם לא יוכל לו. היא הרי יודעת הכל על בתי כלא, מכירה אותם מקרוב. היא מכירה את בתי הכלא שלה טוב מכולם לא רק משום שהיא גרה בהם, אלא מפני שהיא תכננה בקפידה ובנתה בעצמה את כולם. |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
31 באוג׳ 2007
ללא התיקונים
אלישבע-מה-נחמדת,
התכוונתי שתפרסמי ללא התיקונים באדום (והמילה "נקודה"). הם מפריעים לשטף הקריאה. |
|
|
| Lin l |
לפני 17 שנים •
31 באוג׳ 2007
ש.ב. תרגיל 1
בחרתי בקטע של קייסי
המילים שלה יוצרות תמונה, ממש יכולתי לראות את האישה ומפלי השומן שלה, הקורים שנמתחים על הספה, המקרר מעלה עובש... הרגשתי את המבט של אמא שלה דוקר לי את הגב. בעיני הקטע מראה שהכלוב לפעמים הוא בעצם אנחנו, הגוף שלנו, החולשות שלנו ולא מה שמסביב ולזה התחברתי. קטע משלי בסגנון: מחסום אני האמיתית תמצית של חופש כלואה בתוך קווים מוכרים כלא בשר גוף מוכאב ומוגבל שנוא מעט ממני משתקף במבט מסתנן בקול נחתם בין המילים האם אפשר לאחוז בגוף הזה ולראות אותי קשה לעבור את מחסום הבשר אני יודעת * כתבתי את הקטע הזה בעבר והוא נראה לי מאוד מתאים לפה |
|
|