שיעור 2: רחמים וסליחות

מתחילים ב...התחלה.
ראשונה ואמיצה לפרסם היתה גן של שושנים, ורואנדה, אחרונת המפרסמים, הגיבה לה:


תודה, רואנדה, על התייחסותך.
למרות שחזרת פעמיים על עניין האינטלקטואליזציה של הטקסט - אינני רואה היכן זה מתבטא ואינני חושבת כי הוא סותר את כתיבתה של גןשושן מן הבטן.
אם יש אחרים החושבים כמוך אשמח אם יצביעו באופן מדוייק יותר על המקומות שבהם אפקט זה בא לידי ביטוי בטקסט.
אני מקבלת את הצעתך להשמטתו של הפזמון החוזר בפעם האחרונה, אולם אציע טיפול אחר לפזמון, כזה שלא יעצור את השטף.

עוד מספר הערות לגן שושנים:
1. לא זיהיתי אף משפט מתוך "זן ואומנות אחזקת האופנוע".
2. השתמשת ביותר מידי מילים החוזרות על עצמן (למשל: חרב =6 פעמים, אבק=7 פעמים).
כדאי לגוון מעט.
3. שם הפריט המתואר איננו נזכר גם בסוף. לכן, אולי, הייתי מציעה את השם: "חצבים" לטקסט.
4. הסיום נהדר:


5. ברשותך אשכתב פסקה לדוגמא. קודם הטקסט המקורי:

בעריכת הפיסקה השמטתי בעיקר חזרות מיותרות:


6. העיקרון המנחה בקיצוץ שכזה הוא כמה ניתן לחתוך ועד כמה אפשר לזקק מבלי להחסיר דבר וחצי דבר מן הטקסט המקורי.

7. את הציטוט מן השיר העברתי לשורה אחת בכדי לא לקטוע את רצף החיבור.
זה אומנם טריק ויזואלי בלבד אבל יש לו משמעות אפקטיבית.


8. הערה אישית:
הדיסק הזה של יזהר אשדות, לא רק השיר "ריח אבק", היה דיסק העצב של יחסי עם פ', והראשון שהוא אהב בעברית. במשך שנים לאחר פרידתנו נשארו בי שרידי טעמם המריר של הזיכרונות שנושאת עימה מוסיקה זו.
תודה לך, גןשו, שהחזרת אותי לשם.

יצירתה של התבגרות מאוחרת זכתה להדהודים רבים בשיעור, ולא בכדי.

גןשושן כתבה:


גןשו חילקה את הטקסטים בחלוקה מאד ברורה.
1. נשאלת השאלה אם גם אחרים רואים באופן ברור חלוקה זו,
2. ואיזה חלוקות אחרות ניתן היה לערוך.
אני מתעכבת על עניין זה בשל התהיות לגבי אופי חלוקת הטקסטים שערכתי בשיעור מס' 1.

גןשושן הדגישה את הציטוט של התבגרות מאוחרת מפירסיג:
"אינני מבינה מה קרה."
ההדגשה שלה היא של קטע שקפץ לה לעיניים, זה שאחריו כבר אי אפשר היה, מבחינתה, להמשיך ולקרוא את היצירה בשוויון נפש.
3. אני תוהה לגבי הבחירה במשפט זה כציטוט מוביל. "אינני מבינה מה קרה" הוא משפט שיכול היה לבוא מכל מקום, ולהתאים לאינספור מקומות אחרים.
לדעתי הוא מאולץ כאן, נמצא רק מכורח התרגיל, והוא איננו נושא עימו משהו מטעמו של הטקסט המקורי.

4. אהבתי פרטים אלה מן הניתוח של גןשל ואת שאלותיה:


5. גן שושנים, הייתי מעונינת לדעת באיזה אופן השפיעה עליך יצירתה של התבגרות, ואולי אף לקרוא טקסט קצר בהשפעה זו.

6. גם קוויני העירה על טקסט זה ורשמה כי הוא זקוק לעריכה מסוימת אך היא איננה יודעת מהי.
אני מסכימה עם שתיהן כי זהו קטע קשה מאד לעריכה. בכל ניסיונותי לעריכה חשתי כי אני מקלקלת דבר ראשוני בעל שלמות פנימית.

1. וויפ,
זהו איננו שכתוב, זוהי איננה עריכה.
ממש כתבת סוף חדש ולא קצר בכלל לטקסט של קוויני, סוף שהדגש בו הוא על המשיכה בין הדוברת ל"נעלבת".
אני משערת שהכנסת את האלמנט הזה כי זה מה שאתה היית שמח לקרוא.

2. אני הייתי מחדדת אחרת את הקטע שבא לפני הסוף:
ומוסיפה / מחליפה רק מילים ספורות המודגשות כאן:

הערות נוספות בקשר לעמידה במטלות התרגיל:
3. לא זיהיתי משפט / ציטוט מ"זן ואומנות אחזקת האופנוע".

4. מקומו של החפץ, לטעמי, קצת לוקה בחסר. את נפטרת מן הסיגריה לפני הסוף. אולי תכבי אותה ממש ברגע האחרון?

5. מדוע רק 384 מילים במקום 500 כנדרש? (אינני כה קפדנית, לכל מי שהוסיף או החסיר כ- 10% פלוס-מינוס - לא הערתי).
נסי להרחיב בלי למרוח או לחזור על עצמך.

6. משפט הסיום קולע. מצוין!

הקטע של רואנדה גם הוא אישי ואם פלשי תבקש אני יכולה לנתח אבל אולי כדאי לתת לפלשי זמן נוסף עד אחרי יום הכיפורים.

לגבי עניין ההרחבה: יצא קצר ממה שנצטוויתי (ובדרך כלל אני מאוד צייתנית). האם יש הצדקה מבחינת התוכן / המבנה להרחיב את הסיפור עד למספר המילים הנדרשות? אם כן, אעשה זאת.