סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שיעור 3: מילים, מילים

זאבה אפורה​(אחרת)
לפני 17 שנים • 26 בספט׳ 2007

Re: ל.....

זאבה אפורה​(אחרת) • 26 בספט׳ 2007
erzon כתב/ה:
כמו שהצטרפתי כך גם אנטוש...הכל תלוי בעניין.
מי שכותב ושומר את דברים עושה זאת כדי לשמר וכדאי שיכולו לקרוא את דבריו, על אחת כמה וכמה אם פירסם. לכך התגובה, אפשר לפרשה כביקורת אפשר כתגובה, למה התחברתי, זאת הנקודה שאין צורך להאריך במילים, החיבור יוצר סקרנות, אני מחובר לסקרנות, כמו עוד רבים אחרים, אבל הוא מדמה ומדמה ומדמה את המפלצת שאוכלת ואוכלת ואוכלת.....ממש שלמה ארצי (דווקא שלמה הוא לא רע), השאלה היא מה? ואם יש תגובה על זה מה טוב....אם אין אז נשאיר את זה בגדר ביקורת חרא, השאלה היתה אם _____ הבינה מה רצתה להגיד או שסתם כתבה כי היה מקום. אני מקווה שזאת תגובה ארוכה מספיק כדי לקבל ציון של ראויה, אני בספק אם אצליח להתעלות על עצמי בעתיד ולכתוב תגובות ארוכות דיו שיגודרו כתגובה טובה.


הי ארזון,
לא ביקשתי שתנטוש, אלא שתתאפק ותכבד את כללי הדיון שהוגדרו בתחילה:
תגובות מכל סוג ודיון רק אחרי הדד-ליין.
ישנה עוד אפשרות שנקיים שרשור ספציפי רק לתגובות.
אתה לא חייב להיות כותב-פעיל בשביל להשתתף, אבל כמובן לתגובתך יהיה משקל אחר לו תשתתף.
אני בטוחה שאם תלמד לקבל ולתת ביקורת ענינית תצליח גם תצליח להתעלות על עצמך בעתיד.

[בברכה וכו',

וכעת הס - הבה לא נפריע לשטף השיעור
קייסי
לפני 17 שנים • 26 בספט׳ 2007

המורה, רק עוד הפרעה קטנה בשיעור...

קייסי • 26 בספט׳ 2007
erzon כתב/ה:
כמו שהצטרפתי כך גם אנטוש


ויפה שעה אחת קודם!
זאבה אפורה​(אחרת)
לפני 17 שנים • 26 בספט׳ 2007

Re: המורה, רק עוד הפרעה קטנה בשיעור...

זאבה אפורה​(אחרת) • 26 בספט׳ 2007
קייסי כתב/ה:
erzon כתב/ה:
כמו שהצטרפתי כך גם אנטוש


ויפה שעה אחת קודם!


די, קייסי, סתמי!
גם זה מאד לא ענייני ולא מתחשב. לא בזמן ולא במקום!
קייסי
לפני 17 שנים • 26 בספט׳ 2007

טוב, המורה

קייסי • 26 בספט׳ 2007
בשבילך הכל

(למרות שדוקא הפגנתי איפוק!)
מיתוסית​(שולטת)
לפני 17 שנים • 26 בספט׳ 2007
מיתוסית​(שולטת) • 26 בספט׳ 2007
ארזון, מבחינתי אני לעולם לא ממלאת דפים סתם במילים ריקות ולכל אחת מטרה.
כן, אני יודעת מה ניסיתי להעביר, כן ניסיתי להעביר זאת בצורה מתוחכמת יחסית שאינה ניתנת בכפית אלא באמצעות אלגוריה ופואנטה בסוף.
אם לא הבנת את מטרת הסיפור, צר לי ואשמח לדעת איך לשפר. מי שקרא את הסיפור בינתיים- כן הבין אותו ואת שניסיתי להביע.

מצטערת, המורה, הייתי צריכה לענות לתלמיד icon_smile.gif

אגב, אני אשמח אם כל מי שנכנס לפה יגיב לנו ולא בהכרח צריך לכתוב גם הוא סיפור ולהשתתף. תגובות ענייניות הן טובות ואני לא חושבת שהתגובה של ארזון באה מקום רע (אם כי נשמעת מעט מתנשאת), אבל יהיה נחמד אם אכן תפרט מעט להבא.

ולשאר הכותבים- יהיה נחמד אם תדגישו את הסיפור עצמו ואת הכותרת שלו בצבע בהיר יחסת+ הדגשה על מנת להקל על הקריאה ולהבדיל את הסיפורים נשאר התגובות.

בברכה...

כחולית.
זאבה אפורה​(אחרת)
לפני 17 שנים • 26 בספט׳ 2007

שננסה?

זאבה אפורה​(אחרת) • 26 בספט׳ 2007
כחולית כתב/ה:
ארזון, מבחינתי אני לעולם לא ממלאת דפים סתם במילים ריקות ולכל אחת מטרה.
כן, אני יודעת מה ניסיתי להעביר, כן ניסיתי להעביר זאת בצורה מתוחכמת יחסית שאינה ניתנת בכפית אלא באמצעות אלגוריה ופואנטה בסוף.
אם לא הבנת את מטרת הסיפור, צר לי ואשמח לדעת איך לשפר. מי שקרא את הסיפור בינתיים- כן הבין אותו ואת שניסיתי להביע.

מצטערת, המורה, הייתי צריכה לענות לתלמיד icon_smile.gif

אגב, אני אשמח אם כל מי שנכנס לפה יגיב לנו ולא בהכרח צריך לכתוב גם הוא סיפור ולהשתתף. תגובות ענייניות הן טובות ואני לא חושבת שהתגובה של ארזון באה מקום רע (אם כי נשמעת מעט מתנשאת), אבל יהיה נחמד אם אכן תפרט מעט להבא.

ולשאר הכותבים- יהיה נחמד אם תדגישו את הסיפור עצמו ואת הכותרת שלו בצבע בהיר יחסת+ הדגשה על מנת להקל על הקריאה ולהבדיל את הסיפורים נשאר התגובות.

בברכה...

כחולית.


אם זה לא מפריע לכם, אני מקבלת ומסכימה לאפשר תגובות - עינייניות בלבד.
מטרתי היתה להמנע מגלישה לדיון שאיננו קשור ישירות לתרגיל. לשם כך יש את שרשור שעת הקבלה.
erzon​(שולט)
לפני 17 שנים • 26 בספט׳ 2007

שעור 3 : תת שעור 4

erzon​(שולט) • 26 בספט׳ 2007
אתן מורשות להמשיך בשעור...
אני נטשתי שעה אחת קודם, קיסיי.
Queeny​(מתחלפת){being}
לפני 17 שנים • 27 בספט׳ 2007

תיווך

Queeny​(מתחלפת){being} • 27 בספט׳ 2007


תיווך

אנשים שסובלים מחולשה במרידיאן הטחול נוטים לעיתים לחוות דברים באופן מתווך - למשל: לצטט שירים במקום בו הם מבקשים לומר מה הם מרגישים, לתאר סצנה מסרט כאשר הם מבקשים לתאר משהו שעבר עליהם, להקשיב למוזיקה כאשר הם מבקשים להביא עצמם לידי בכי. הם מסוגלים, לפעמים, להתרגש מסיפורו של אדם אחר אך להתייחס בביטול לסיפור הזהה-כמעט-לחלוטין שקרה להם עצמם.

את התופעה הזו ניתן להסביר בשתי דרכים. ההסבר הראשון הוא שהנטייה לתווך את הרגשות באמצעות יצירות אומנות של אחרים נובעת מחוסר-יכולת להכיל את החוויה הפנימית האמיתית, והבעת ההזדהות עם היצירה המתוארת מאפשרת לבטא את הרגשות מבלי להסגיר את מקורם. לכן אני מצטטת: "כי מרוב שאהבתי אותך לא יכולתי לומר לך. / לא יכולתי לומר לך מרוב שאהבתי אותך. / מרוב שאהבתי אותך." לכן אני מתארת איך ג'ון לנון עלה על הסולם הלבן שהציבה יוקו אונו בגלריה, וכשראה למעלה את המילה "yes", ידע שהיא האישה בשבילו. לכן אני שרה: "כן אלך / בשבילך / עד קצה העולם / יבשה וגם ים…" ובלילות אני נדחקת אליו לחוש את גופו, וכשהוא מתרחק ממני בגלל שהחום מכביד על שנינו לישון אני חובשת כובע אפרפר ומרימה אליו מבט דומע: "אבל מה יהיה עלינו?" ואני גם עונה, "We'll always have Paris".

ההסבר השני נובע מכך שאחד מתפקידיו האנרגטיים של מרידיאן הטחול הוא להחזיק את הדברים במקומם. כאשר הטחול חלש, נוצרת או גוברת נטייה לנפילות או לאיבוד שיווי-משקל. היכולת של כלי-הדם להכיל את הדם נפגעת, והדבר מתבטא בדימומים – רגישות בחניכיים, טחורים, אנמיה ודימום ב"טפטופים" לכל אורך המחזור החודשי. ביטוי נוסף הוא בסימנים כחולים הנוצרים בקלות רבה על הגוף, והזמן הממושך שחולף עד שהם נעלמים. כל אלה גורמים לרגישות יתר של הגוף ולכן לעיתים גם להימנעות מפעילות גופנית, למרות שזו יכולה לשפר מאוד את המצב.

כשכל חוויה הופכת חזקה מדי, אני נסוגה פנימה; כשכל מגע הופך סימן כחול, אני מצטמצמת מן העולם. אך כעבור זמן, דווקא כשההימנעות הופכת להרגל, והעולם הופך אַל-חושי, מתעורר בי צורך הפוך, צורך בקריעת העור הפנימי ורצון בסימנים שיישארו. הגוף מבקש לחוות את מה שהנפש אינה מאפשרת. אני מוכנה לרוץ בלי שיווי-משקל, לא אכפת לי ליפול; אני קמה, אני נוגעת, אני צועדת, אני מתחילה לאכול מסודר ולישון מספיק שעות. אני לא נמנעת ממגע-יתר, אני מאפשרת לעצמי את הכאב הכרוך באינטראקציה אנושית. אני מבטאת את עצמי במילים שלי ומפסיקה ללחוץ על הסימנים הכחולים. כל אלה הם סימנים להתחזקות אנרגית-הטחול, ולייצור ולפיזור טובים יותר של אנרגית הגוף בכלל. האשליה שרק בעת חולשה ניתן ליצור, מתפזרת ונמוגה. המילים חוזרות אלי ואין עוד ציטוטים. המקור שלי.

ריפרף
לפני 17 שנים • 28 בספט׳ 2007
ריפרף • 28 בספט׳ 2007
יומני סיני 17/9/07

ליל שיוורטרי באשרם במדבר.

פרקדן על הדשא במרפסת האוהל, נזכר שיש המון כוכבים בשמים.
לפני כמה שעות עוד חששתי שאאלץ להקים את האוהל על המדשאה החשופה לרוחות של הטרמפיאדה במצפה רמון.
שווה-ראטרי: לילה בלי ירח, חגו של שיווה, הארוטיקן והמודט, האל האהוב עלי במיתולוגיה ההודית.
נחתתי פה עם השקיעה בדיוק לטקס הסיניאסי-סלבריישן של נועה, הכרתי אותה פה בפסטיבל האחרון, היה לנו בונדינג של כמה ימים ואפילו טבענו ביחד מושג כאשר "הנכחנו" במילים חמות מכר משותף ויקר.
היום היא קיבלה שם חדש, אולי גם שייכות.
אני שומע את הצחוק שלה מאחורי האוהל.
האם אני אגיע עד סיני?
הטקס היה מאוד מיוחד. רקדנו, שרנו ועשנו מדיטציה. אקסטזה לפי המתכון המיוחד של אושו.
ועכשיו, סוף סוף שקט, רק אני החתול השחור בהמות, ורוח מדברית קרירה.


יומני סיני 18/9/07

האם לרדת לסיני בעד ונגד :

בעד: חבר ילדות רוצה להצטרף אלי
נגד: החברים באשרם רוצים שאשר
בעד: מנוחה פיזית- חופש נורמלי
נגד: באשרם הזדמנות לעבודה רוחנית
בעד: בסיני כיף, מזמן לא הייתי שם ואני מתגעגע לים

היום התחיל בסשן מדיטציית דאינמיק מתיש. זהו תרגול מודעות בשילוב ריקוד אינטנסיבי. דרך מצוינת לפתוח את היום המדברי אבל העננים שמערפלים לי את התודעה מאז הנחיתה פה עוד לא התפזרו. אני מכיר את התחושה הזאת, היא הפכה למאפיין של היום הראשון באשרם בשבילי.
הנסיון מלמד אותי שגם היא תעבור. את רוב היום עד המדיטציה של הערב העברתי במה שלאו-דזה (הטאואיסט) היה מכנה "האכלת החזירים".
אין ספק שדרושה לי גם מנוחה פיזית, יקיצות מאוחרות ובטלה. מצד שני הסביבה וכל ההקשר פה, והעבודה הרוחנית, הופכות את עבודות היומיום, שהן לא קשות מידי, לתרגול מדיטטבי.
ניקי לכתיבה
לפני 17 שנים • 28 בספט׳ 2007

Re: שיעור 3: מילים, מילים

ניקי לכתיבה • 28 בספט׳ 2007
זאבה אפורה כתב/ה:

ברוכים הבאים לשיעור מס' 3: מילים, מילים

לוותיקים ולחדשים, לכותבים ולקוראים,

לכבוד החג - בכדי שלא תתישו את עצמכם באוהלה של תורת הזאבה - מטלה קלה יחסית.

בברכת כתיבה פוריה,
בהצלחה,
וסליחה-סליחה-סליחה

זאבה



המורה זאבה, זו מטלה קלה זו? לא יפה לשקר !!!! ועוד בערב יום כיפור! מקווה בשבילך שצמת...
טוב נו... אני בכל אופן סולחת לך icon_wink.gif
ועכשיו לעניננו... לקראת בואו של הסתיו, תפס אותי דיכדוך קל וגם המוזה הלכה קצת לאיבוד.. ניסיתי לחשוב על מילים מהילדות, מהבגרות, כאלה שמאפיינות תקופות בחיי, אבל כשחשבתי מלים - הדבר הראשון שצץ בראשי היא דנה הסטלנית, מי מכם שזוכר "דנה נמה דנה קמה, דנה שיחקה לרן בקטן" חיים טובים היו לזונה. עוד אשליה שמכרו לנו כשהיינו קטנים.. אז אם אי פעם הסתקרנתם מה עלה בגורלה של דנה מאז כיתה א', קבלו את גירסת הניקי - חיים שכאלה לדנה נמה דנה קמה- מילים:

דנה נמה דנה קמה
דנה רוצה לאכול
דנה בוכה
מקבלת בקבוק וחיבוק
שקט.
דנה נמה.

דנה נמה דנה קמה
דנה הולכת לביה"ס
והמורה אומרת
"יש לך פוטנציאל אבל..."
את הפוטנציאל דנה לא שומעת,
נשאר רק "אבל"
ודנה הולכת לישון.
אכזבה.
דנה נמה.

דנה נמה דנה קמה.
דנה חשבה שמצאה אהבה.
וכשהלב שלה נגע בעננים
האהבה אמרה לה
"את באמת מקסימה אבל..."
דנה השפילה מבט, הלכה האהבה.
ודנה נכנסה עם "אבל" למיטה.
דחייה.
דנה נמה.

דנה נמה דנה קמה
והלכה למיסדר בוקר.
בצבא היא קוצרת שבחים
ומדגלת שיק, לסבו שיק, הטרו שיק, רטרו שיק
ואז בלילה כשדנה במצב מאוזן
היא נזכרת שהמורה אמרה משהו על...
מה זה היה.. פוטנ...? פוטנציא...?
ספקות (באמונות של שנים).
דנה נמה.

דנה קמה... ומאז היא רצה...
תרה אחר הפוטנציאל הלא ממומש,
מנסה לממש,
וגם כשהיא כבר מצליחה
עבורה זה אף פעם לא באמת מספיק.
רכבת הרים.
ודנה לא נמה כבר שנים....