שיעור 3: מילים, מילים

הנה הנה הנה

זאבה אפורה​(אחרת) • 3 באוק׳ 2007

המורה הגיעה. שקט בכיתה.


לפני שאני מתנפלת על המילים שלכם, לוקחת את הזמן לקרוא שוב את הכל. לנסח את המשימות האישיות לכל אחד ואחת.
עכשיו תורי, אז...
סבלנות.




המורה זאבה

rose garden • 3 באוק׳ 2007

גמעתי את המלים בשקיקה אבל מיד אחרי החג אני טסה לתקופה קצרה.

זאבה, כדאי להוציא אותי מסבב שיעורי הבית של התרגיל.

חג שמח.

אחרי החגים

זאבה אפורה​(אחרת) • 3 באוק׳ 2007

רוזי יקרה,

"משורה ישחרר רק המוות"
(יאיר שטרן)

Re: אחרי החגים

Queeny​(מתחלפת){being} • 3 באוק׳ 2007

הי, הכרתי פעם את הנכד שלו. דווקא בחור אינטליגנט.

אחרי החגים

זאבה אפורה​(אחרת) • 3 באוק׳ 2007

שיעור 3: מילים, מילים.

תודה לכותבים שנענו לשיעור 3:
רוז-גרדן, כחולית, אלישבע, רואנדה, היילני, וויפ, סדיסט רומנטי, פרלין, קייסי, אפיניטי, הילדה, ריפרף, ויני, פלאשבק וחציל ניטראלי.
הייתם נפלאים (עד כאן המחמאות...)



בהתקבץ יצירותיכם חשתי במבוכת-מה. כוונתי הראשונית עת פרסמתי את התרגיל היתה לנסות ולמיין את הכתובים שיתקבלו על-פי סוגות וסגנונות כהמשך וכדוגמאות לדיון המתנהל בנושא חשוב זה בשרשור שעת הקבלה, שכן בדמיוני סברתי כי בעת שאשחרר אתכם מתבנית מסודרת וקבועה מראש תניבו שלל אפשרויות ידועות לבדיקה ולניתוח. אולם בבלי דעת ובהשתלח אצבעותיכם על המקלדת, שמתם רעיון זה לאל, ואני נאלצת לשנות גישה ולהתאים את המשך השיעור לתוצרים.
כשלושה מכם כתבו סיפור קצר, עוד כמספר הזה כתבו שיר, (מהו שיר? בשעת הקבלה התקשינו לענות על סוגיה זו, ולכן אתקן ואומר: טקסט בעל שורות קצרות הנראה על פניו כשיר), והיתר התבטאו באופן עוד יותר קשה להגדרה. יש שכמעט כתבו סיפור, ויש שכתבו "כמעט-סיפור" והרוב גלשו לכתיבה בלוגיסטית, מן הסוג שבלית-ברירה אכנה כאן "יומני היקר".

וזה לא רע, אל תבינו אותי לא נכון, חלק ניכר מן הדברים מעניינים בהחלט. נכון, נכון, הכל באשמתי. אני זו שביקשתי שתבחרו בכל סגנון שמתחשק לכם, ובכך "יריתי לעצמי ברגל". ציפיתי שמן הכתיבה החופשית ייוולדו דברים מוגדרים היטב, ולא הבאתי בחשבון שכשאני מכוונת אתכם לכתיבה חופשית אתם עשויים לקחת את החופש מדרגה אחת נוספת, היורקת בפרצופה של המורה ובשיטותיה המוגדרות, או שמא המקובעות.

נקודה אחרת שחשבתי עליה, עת קבלתי הערות ותלונות בכללי ובפרטי על התרגיל, היא שככל שהמשימה חופשית וערטילאית יותר גדל הקושי מצד הכותבים. נדמה כי דווקא התרגילים בהם המטלות היו מפורטות, מסובכות-לכאורה ומובְנות יותר, הצליחו המשתתפים להתגבר על המשוכה הראשונית (תוך קללות ונאצות שהמטירו על ראשי) וכתבו חומר מגובש וקוהרנטי, אולי גם איכותי יותר.
(אם נדמה לכם שאני "מורחת" אתכם בקצת חמאה לפני שאני חודרת או מפציצה, "עליתם עלי!")


באשר לכתיבת "יומני היקר":
אחד יכול לכתוב בבלוג "היום אכלתי בצל ורותי לא רצתה להתנשק איתי. נראה לי שהיא כבר לא אוהבת אותי יותר", ואחר אולי יכתוב: "היום אכלתי בצל כי ידעתי שאני הולך לישון לבד. אין כמו אכילת בצל תאוותנית כפיצוי על בדידותי". לכל אחד מן הכותבים יהיו את קוראיו משכבר הימים, והכתוב יהיה מעניין או משעמם במידה שווה, תלוי אם אנו מכירים את הכותב או את רותי שלו. שלישי אולי יקצר ויאמר: "היום אכלתי בצל" ולא יפרט. וגם זה יהיה בסדר. מי שירצה להסתכל בחיוב יאמר: זה ממש זן. פשוט מושלם.
ולי בשלושת המקרים לא יהיה הרבה מה לומר. כי ב"יומני היקר" הכל אפשרי. אין כתיבה גרועה, (כל עוד שמרנו לפחות על תחביר ודקדוק "נכון"), אין צורך לפתח רעיון, אין צורך במבנה מסודר, בהתחלה ואמצע וסוף, ואת מי זה בכלל מעניין אם זה שיר, סיפור או אגדה, העיקר שרותי תחזור, או שתלך קיבינימט, הבת-זונה. נכון, יש יומנים מעניינים יותר ופחות, ויש כתיבה טובה יותר ופחות, אך אין צורך לתקן ולשפר, לערוך ולסגנן. האמת של היומן/הבלוג באוטנטיות שלו. כמו בשימוש במצלמת הטלפון הסלולארי - לא התכוונּו להוציא תחת ידינו יצירת אומנות, רק לתעד רגע מסוים, תחושה מסויימת, ותו לא.

כפי שאני רואה את מטרת סדנת הכתיבה – כוונתנו לבחון אפשרויות נוספות לביטוי עצמי ולהתפתחות ככותבים, ורצוי תוך שמירה על הראשוניות והאוטנטיות של כל טקסט, ומתוך נאמנות לסגנון האישי ולחוויה הייחודית של כל כותב.

הקדמה ארוכה זו נועדה לתרץ את המשימות הלא-פשוטות שאציב בפניכם כעת.
לפני שאעיר לכל כותב הנה הנחיות כלליות לכולם:

א. כתוב סיפור קצר בעל מבנה פשוט וברור, ולפחות 3 פסקאות: פתיחה, גוף הסיפור, וסיום.
הסיפור יתאר את יחסך למילים ש"נופלים" לתוכן, ובאופן ספציפי את "נפילתך" הקונקרטית לתוך מילה מסוימת. פיסקת הסיום תתאר את תהליך ההיחלצות ממנה (או את הניסיון להיחלץ).
ב. השתמש בכמה שיותר מן הטקסט המקורי החופשי שכבר פרסמת בשיעור זה ליצירת הפתיחה או לגוף הסיפור, וערוך אותו כך שיתאים באופן קוהרנטי לסיפור מבלי שתאבד משמעותו.
ג. ערוך רשימה של 4 - 8 מילים "נבחרות" והשתמש בהן בכתיבתך תוך שאתה מדגיש אותן (בבולד, בצבע שונה, בקו תחתון, במירכאות או בחזרות – כרצונך. רק שמור על עקביות בהדגשה).
ד. ובכדי שהכול יהיה קצת יותר מאתגר והולם את התקופה: שלב בסיפור את הביטוי "אחרי החגים".


אגב, חלקכם פטורים מרוב הסעיפים, ואחרים יקבלו וריאציה מותאמת אישית, לכן בבקשה נא לקרוא בעיון הן את ההנחיות כאן והן את ההוראות הספציפיות לכל כותב.


דד-ליין: רביעי 10/10/07


בברכת חג שמח,

זאבה אפורה

(אמנם יריתי לעצמי ברגל אך גיליתי שרק הסנדל נהרס...
לא נורא! הזדמנות לקנות נעלים חדשות! היפ-היפ-הוריי!)

ריפרף • 3 באוק׳ 2007

25/9/07

אפשר לדעת בשכל שהרוח בסוף אוקטובר כבר קרירה,
שהיא נושאת אל החוף אויר מדברי יבש, ושהיא חזקה דייה להרקיד את כפות הדקלים.
אפשר להרגיש את הרוח, לחוש באופן בלתי אמצעי את מהותה כשהיא מלטפת את פני ופורעת לי
את השיער. להרגיש את התכונות של הרוח נושבות לאורך הגוף.
ואפשר להתמזג איתה, להפסיק להיות יצור נפרד מן הרוח, לעזוב את הגוף ולהפוך לרוח.
כעת לא צריך לחשוב על הרוח ועל תכונותיה השונות, גם לא צריך לחוש את הרוח ואת מהותה.
אחדות מתוך הכרה שלמה והבנה מוחלטת, חווית התודעה את הדבר בשלמותו.-
אני מבלה יפה עם הספר שהחלפתי באשרם, על גורו שוויצרית מפורסמת
שמשחזרת גילגול קודם שלה כבת פרעה שבאה בסודה של חוכמה מיסטית עתיקה.
ביום קצת שנורקל בשיכון לדגים הצעירים, בערב ארוחה עם חברה מהלימודים שפגשתי במקרה,
ארוחת ערב ושירים מצחיקים איתה ועם חברים שלה בחוף של השכן.

נחמדת לי מאוד ההפסקה הזאת בסוף כל ערב, והעלאת הדברים על הכתב.



26/9/07


לילה אחרון בסיני ?

ממלכה קטנה, צבעונית, וקסומה אל מול חושתי. אם אתמול ביקרתי בשיכון לדגים צעירים,
אז היום עשיתי את הגראנד-טור בין כל אתרי התיירות של הדגים.
הגנים הוורודים, היער הצהוב, ארמון החסה וכמובן אנדרטת האונה הפרה-פרונטלית המפורסמת.
אני חושב שגם הייתי בקניון הגדול שלהם. והאוכלוסייה? אני מכיר כמה אנשים צבעוניים פגשתי לא מעט.
אבל החבר'ה האלה לוקחים אותם בקלות, בשתיקתם הססגונית.
לפני כן אני ומרסל, מזרון הים של המורות לצילום, יצאנו לקרוז ארוך לאורך החוף.
אני מקווה שמרסל ושאר הנופשים קיבלו בהבנה כשוויתרתי על בגד הים ושטפתי את התחת הלבנבן שלי באור השמש,
אכן חומר החיטוי הטוב ביותר.
את ערב סוכות, ליל הירח המלא של חודש תשרי, ביליתי עם אותן שתי מורות מהחושה שממול.
ארוחת חג על ראש של הר, בטירה המשקיפה על הים. כשעלה לאיטו הירח מעל ההרים שמעבר לים,
עוד השתכשכנו בבריכה בחברתה המשעשעת של מוקה כלבת הצפרדע, בזמן שהדג החגיגי שלנו התבשל בעצלתיים.
הירח המלא מאיר לי שעבר חצי מחזור מאז שיצאנו לדרך, אני משיר אליו מבט ארוך ולוקח שאיפה עמוקה.
חגיגה של זמניות. לחיי הטבע המשתנה של הדברים, לחיים לחיים.
ביום שישי (מחרתיים) בצהריים יש מפגש עם אסי דיין בחיפה, ומחר אחותי אולי מגיעה לכאן.
לילה אחרון בסיני ?

רוצה שיעור פרטי?

זאבה אפורה​(אחרת) • 3 באוק׳ 2007

ריף דארלינג,
אתה קורבני הראשון.
הגם שאני נהנית לקרוא את יומני "מסעות-ריף-במדבר", ועל אף שהטלתי עליך משימה זו בעצמי, אני מקווה שכאן נצליח לזקק מהם סיפור שקולע יותר לשיעורנו הספציפי.

מה שתפס אותי בתאור מדיטציות השתיקה של יום כיפור הוא השחרור מן המילים.
שאלתי לך היא מאילו מילים היה לך הכי קשה להשתחרר?
זה מתקשר לי לנסיעה לסיני - כשאנו נוסעים אי-שמה לחופי הזהב אנו מרבים להשתמש במילים "חופש" ו"שחרור". לרוב מדובר בשחרור מן העבודה ולחצי היומיום. אולם אתה נסעת לשם מייד אחרי השהייה באשראם, שהיתה חווית חופש משחררת בפני עצמה.
ולכן שאלתי השניה לך היא: האם גם מן "שיחרור" רוצים / ניתן להשתחרר?

נסה לעקוב אחר המטלות הכלליות אך המפורטות שפרסמתי כאן ברגעים אלו, ולהיעזר בהן בכתיבת סיפור תוך שימוש בקטעים מיומני המדבר שלך.

נקודה נוספת בה תוכל להשתמש היא החיבור בין שם הפסטיבל ובחירתי בטקסט מתוך הספר "זורבה היווני". אשמח אם תמצא דרך לשלב זאת בסיפורך (לא חובה).


בתודה, בברכה, בקנאה ובעניין,
זאבה

אחרי החגים

זאבה אפורה​(אחרת) • 3 באוק׳ 2007

רוזי,
עד נסיעתך אחרי החג יש לך זמן להפוך את שירך לסיפור.
בנוסף להנחיותי הכלליות הקודמות כמה נקודות נוספות להתייחסות בכתיבתך:
אכן מילים גבוהות. הנושא שהצגת טעון ובר-פוטנציאל לרגש, אך הטיפול שלך בו מרוחק - ומרחיק.
במקום לדבר באופן כללי על נערים בני עשרים, דברי על אחד ספציפי, אמיתי או בדוי.
לאסונינו לכל אחד ואחת מאיתנו יש נגיעה אישית בשכול. השתמשי בזאת בכדי להפוך את יצירתך לאישית ונוגעת יותר.
"קומו לעבודת האלוהים" - האם אלו הן המילים ההורגות?
השתמשי בדימויים הנפלאים שלך בתוך הטקסט החדש, חבל שיאבדו.


חג שמח ונסיעה טובה!

זאבה

אחרי החגים

זאבה אפורה​(אחרת) • 3 באוק׳ 2007

כחולית,
לטעמי: משובח! לא לגעת! קבלי פטור משיעורי בית עד הפעם הבאה.

חג שמח,

זאבה

אחרי החגים

זאבה אפורה​(אחרת) • 3 באוק׳ 2007

אלי7 מה נחמדת,
לכאורה כתבת שיר, אנו מזהים זאת עפ"י השורות קצרות, אך כשסידרתי את הטקסט באופן פרוזאי חשתי שבסידור כזה חלק ניכר מן הליריות מתבטלת. דבר זה מצביע, לדעתי, על כך השהליריות במקרה זה היא חיצונית לטקסט, ונראה לי שבאותה מידה זה גם "לא-שיר".
התייחסי בתשומת לב להערות הכלליות שפירטתי לעיל וכתבי סיפור שבו את משתמשת בדרך זו או אחרת בכל הטקסט הנ"ל.
במקום לדבר סביב סביב אנא היכנסי לפרטים, קרי: היכנסי לעובי הקורה לגבי המילה שמפחידה אותך והמילים שעוזרות לך לברוח.
הסיום יפה מאד. אשמח לראותו מופיע שוב כמשפט סיום לסיפורך.



בברכת חג שמח,

זאבה