ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סדנת כתיבה: שעת קבלה

זאבה אפורה​(אחרת)
לפני 17 שנים • 29 בספט׳ 2007

Re: חלוקות גסות

זאבה אפורה​(אחרת) • 29 בספט׳ 2007
Queeny כתב/ה:

אני מוכנה לעשות חלוקה גסה לסוגות השונות (סוגה=ז'אנר), ושאחר כך מי שירצה ידון במה שיש. ומראש אומרת - אפשר לחלק אחרת וכו' וכו' - קחו מה שבא לכם.

פרוזה:
סיפור קצר; נוֹבֶלָה; רומן.
ההבדל נתון בעיקר ברוחב היריעה. רומן יכול להגיע גם לשני כרכים (ע"ע "מלחמה ושלום", "דון קיחוטה"). הסיפור הקצר יכול להיות גם סיפור קצרצר, עד כדי פסקה אחת, או אפילו משפט-שניים (ע"ע סיפורים מסוימים של אתגר קרת, אלכס אפשטיין).
מהי הנובלה? מתי סיפור "קצר" כבר לא קצר מספיק כדי להיות סיפור, והופך ל"נובלה"? מתי רומן אינו ארוך דיו והוא "רק" "נובלה"? במקרה של הנובלה, מצטרף לשיקול האורך גם שיקול מבני. סיפור קצר (בד"כ) יהיה ממוקד יותר מבחינת זמן-הסיפֵּר (משך הזמן על פניו מתרחשת העלילה) וכמות הדמויות בו תהיה יחסית מצומצמת, כמו גם כמות ההתרחשויות. הרומן מאפשר רוחב-יריעה רב יותר בכל אלה (מספר דמויות, כמות התרחשויות, דגרסיות להתרחשויות הקודמות לזמן-הסיפר וכד'). הנובלה היא איפשהוא באמצע. היא מאפשרת התפתחות של דמויות באופן הקרוב יותר לרומן, אך תתאר בד"כ התרחשויות על פני פרק זמן קצר יותר, או במרחב מצומצם יותר. דוגמאות לנובלה: "סיפור פשוט" מאת ש"י עגנון, "נוכח הים" מאת דוד פוגל.

שירה:
חלוקה ראשונה: שירה מבנית ושירה חופשית.
שירה מבנית: סונטה, פואמה, מקאמה, חמשיר, הייקו, בלדה.
שירה חופשית: כל מה שלא נכתב לפי תבנית מוגדרת-מראש. שירה חופשית אינה בהכרח ללא חרוז ומשקל; אך אין לה תבנית מחייבת כמו שיש לסונטה, למשל.
אפשר להרחיב על התבניות, השאלה אם זה מעניין. בכל מקרה אפשר לעשות על זה חיפוש קצר בגוגל-ויקיפדיה.


תודה לקוויני, והרחבה:

ברור כי במסגרת תרגילי הכתיבה אין בכוונתנו לכתוב רומן.
אם בחרנו בפרוזה, קרי בסיפור קצר או בנובלה, נשאלת השאלה איזה מין סיפור קצר אנו מתכוונים לכתוב: אוטוביוגרפי או בדוי, או אולי בדוי המתחזה לאוטוביוגרפי, ומה ההבדל בין סיפור בדוי ובדיוני, ואף אם בז'אנר בדיוני בחרנו, האם יהיה זה מד"ב קלאסי, סייבר-פאנק או שמא פנטזיה.
סיפור קצר יכול להיות ריאליסטי או בעל השפעות פנטסטיות, מבלי להיות מד"ב.
אם זה סיפור בדוי האם הוא, למשל, סיפור בלשי או סיפור מתח שאינו בלשי? אם איננו כותבים מחזה הרי שכנראה לא נכתוב קומדיה או טרגדיה, סוגות שהולדתן במחזאות היוונית העתיקה, אך נוכל לכתוב סיפור קומי או טראגי. ומה לגבי הדיאלוגים בסיפור? דוגמאות יפות לסיפורת על גבול המחזאות ניתן למצוא בין השאר אצל סמואל בקט, שאכן התפרסם בעיקר כמחזאי (אך בקורפוס יצירותיו גם סיפורת).
ישנה כמובן כתיבה עיתונאית ו(חן חן לחציל) נאו-ג'ורנליסטית, כזו המשלבת כיוון עיתונאי עם אמירה אישית, ישנה כתיבה אקדמית, יותר ופחות "יבשה", וישנם גם הגגים, פרגמנטים, כתיבת "יומן" או מכתב, המשוחררים מתבנית סיפורית (מה שרואים בד"כ בבלוגיה).
אם בחרנו בשירה חופשית, האם היא תהיה דומה לפרוזה, משיקה לה? האם תושפע מתבניות שיריות מסורתיות, האם נשים בה דגש על מקצב ומצלול, האם נחרוז באופן שלם או חלקי, הנשתמש בחרוזים לבנים?

טוב, נניח שבחרנו פחות או יותר את הסוגה (מלשון סוג). ומה באשר לסגנון?
קראו טקסטים שלכם ושל אחרים בשימת לב ובעיניים "חדשות": מהו הסגנון האישי המייחד כל יצירה? האם היא מצחיקה, צינית, סרקסטית, ישירה, נוקבת, מעורפלת או ערטילאית? האם המבנה של היצירה ברור? באיזו לשון משתמש הכותב? גבוהה, מליצית, נמוכה, עממית, או בגובה העיניים. האם זו שפת דיבור או שפת כתיבה? האם משלב הכותב מילים גבוהות בתוך הטקסט, סלנג, מילים לועזיות? האם מילים אלו מתורגמות לעברית או נשמרות בשפת המקור? האם הכותב משתמש בעברית מקראית או מן המשנה? האם ישנם משחקי לשון וכפלי משמעויות? האם יש שימוש בציטוטים - ומהיכן? האם ניתן לזהות השפעות חיצוניות ביצירה? האם הכותב משתמש בגוף ראשון, כמונולוג, האם הדובר מספר לנו על אחרים בגוף שלישי? האם זו פניה ישירה לקורא בגוף שני? האם ישנה רציפות ואחידות בטקסט? האם הכותב משתמש בזרם התודעה? האם הוא מצליח לסחוף אותנו בזרם זה? ומה לגבי מבנה הפסקאות? באיזה מין משפטים בוחר הכותב? קצרים? ארוכים? האם הפיסוק קוטע את הרצף, נותן לנו לנשום, או משאיר אותנו דוהרים וחסרי נשימה עד הסוף? הישנן חזרות מרובות, ואם כן מה משמעותן? האם יש דברים שהכותב רק רומז לגביהם? האם ישנם תיאורים מפורטים או שהטקסט מדויק ו"נזירי"?
כמובן שהחלוקות אינן קשיחות ואנו מערבבים ומשלבים. בכדי למצוא את הסגנון האישי שלך כדאי לנתח את יצירותיך ולמצוא את המשותף במבחינה סגנונית. כמו כן כדאי לנסות ולעמוד על אותם מאפיינים ביצירות שאתה מעדיף, לאמץ מתוכן "טריק" סגנוני ולהתנסות בו.

בשיעור מספר שלוש נתעכב על עניין הסוגות והסגנון - ונתרגל "תרגום" בינהן.

הערות, הארות, שאלות ובכלל:
זה המקום!
היילני
לפני 17 שנים • 29 בספט׳ 2007
היילני • 29 בספט׳ 2007
ישנם ז'אנרים מסוימים שבנקל ניתן לזהותם. אולי, כי ישנם הבדלים צורניים ביניהם. למשל, ניתן להבחין בין סיפור קצר ורומן בהתבסס על רוחב היריעה, כפי שניתן להבחין בין שירה מובנית ופרוזה עפ"י אמצעים כמו מקצב וחריזה, כפי שצוין. אבל מה דינה של שירה שאינה מובנית? האם צורתה החיצונית והמקום אותו היא תופסת במרחב - לצורך ענייננו הדף - הם אלה שמאפיינים אותה כשירה ומבדילים אותה מפרוזה? והרי כבר נתקלתי בתיאור 'פרוזה לירית'.

אני שואלת מה הופך משהו לשיר, ל-poem. מה יש באסופה של מילים, מעבר למאפיינים חיצוניים מדוקדקים, שהופכים אותה לשירה?
סוכן משנה מבנה
לפני 17 שנים • 29 בספט׳ 2007
סוכן משנה מבנה • 29 בספט׳ 2007
היילני כתב/ה:
ישנם ז'אנרים מסוימים שבנקל ניתן לזהותם. אולי, כי ישנם הבדלים צורניים ביניהם. למשל, ניתן להבחין בין סיפור קצר ורומן בהתבסס על רוחב היריעה, כפי שניתן להבחין בין שירה מובנית ופרוזה עפ"י אמצעים כמו מקצב וחריזה, כפי שצוין. אבל מה דינה של שירה שאינה מובנית? האם צורתה החיצונית והמקום אותו היא תופסת במרחב - לצורך ענייננו הדף - הם אלה שמאפיינים אותה כשירה ומבדילים אותה מפרוזה? והרי כבר נתקלתי בתיאור 'פרוזה לירית'.

אני שואלת מה הופך משהו לשיר, ל-poem. מה יש באסופה של מילים, מעבר למאפיינים חיצוניים מדוקדקים, שהופכים אותה לשירה?



שירה, אומרת את הידוע לכל באופן שאף אחד לא מבין.
בדיוק ההיפך ממדע.
היילני
לפני 17 שנים • 30 בספט׳ 2007
היילני • 30 בספט׳ 2007
סוכן משנה מבנה כתב/ה:
היילני כתב/ה:
ישנם ז'אנרים מסוימים שבנקל ניתן לזהותם. אולי, כי ישנם הבדלים צורניים ביניהם. למשל, ניתן להבחין בין סיפור קצר ורומן בהתבסס על רוחב היריעה, כפי שניתן להבחין בין שירה מובנית ופרוזה עפ"י אמצעים כמו מקצב וחריזה, כפי שצוין. אבל מה דינה של שירה שאינה מובנית? האם צורתה החיצונית והמקום אותו היא תופסת במרחב - לצורך ענייננו הדף - הם אלה שמאפיינים אותה כשירה ומבדילים אותה מפרוזה? והרי כבר נתקלתי בתיאור 'פרוזה לירית'.

אני שואלת מה הופך משהו לשיר, ל-poem. מה יש באסופה של מילים, מעבר למאפיינים חיצוניים מדוקדקים, שהופכים אותה לשירה?



שירה, אומרת את הידוע לכל באופן שאף אחד לא מבין.
בדיוק ההיפך ממדע.


ההבדל בין אמנות (על כל גווניה) ומדע (על כל ענפיו) הוא פונקציונאלי. תפקיד המדע הוא לתאר ואולי להסביר את העולם ע"י עריכת תצפיות, ניסויים ומתן תיאוריות. מדע מנפיק תוצאות שניתנות לאישוש ולהפרכה. תפקיד האמנות הוא לתאר ואולי להסביר את העולם בכלים שונים, כשמה שהיא מנפיקה הוא יופי או רגש אסתטי.

אתה יודע, גם אני חשבתי פעם כמוך. כשדובר בשירה השתמשתי בלשון מטפורית וטענתי שכל שיר הוא חידה שנתנת לפתרון. לחידה פתרונות רבים, ומוטל על הקורא למצוא לפחות פתרון אחד. ע"י כך הוא בעצם הופך לחלק בלתי נפרד מהיצירה. בגלל זה, חשבתי שהשורות הבאות, למשל, אינן שירה - הן פשוט ברורות מאליהן, ואין מה לגלות:

אתמול הלכתי לאכול קבב
ושם פגשתי את כפיר הסאב.
הוא נישק את ידי ואת כף רגלי,
ומייד הבנתי שמצאתי את מבוקשי.
חיש מהר מצאנו לנו פינה,
ולשונו הסבה לי הנאה מרובה.
למחרת ענד קולר מתכת,
וכך הוא שוייך למלכה נשגבת.

(יפה, נכון? וכל מי שטוען שזה שיר אבל שיר גרוע, וול, כנראה שיש בעיה בהגדרה)

אבל, אם שירה היא חידה, או בלל של דברים לא מובנים, במה היא שונה מיצירת אמנות מופשטת או אימפרסיוניסטית אחרת?
צונמי
לפני 17 שנים • 30 בספט׳ 2007
צונמי • 30 בספט׳ 2007
שירה איכותית היא הדוגמית להלן:
שירה מובנית בריתמוס מלודי שעוסקת במהות השירה.
icon_wink.gif מה לא?

מעשה בתלמידה מאוד משקיעה
שרצתה לדעת מהי שירה
לגוגל בחדווה היא פנתה
ושפע הגדרות שם מצאה

עמדה המסכנה נבוכה
מה מכולן היא ההגדרה?
בצר לה פנתה למומחים
שיחליטו בין כל הגיבובים.

המומחים חשבו ללא הרף
אבל איבדו את הדרך.
מי ימצא את ההגדרה
לשירה עברית נכונה?

אני חושב שלא קלטת את הציניות בהגדרה:
"שירה אומרת את הידוע לכל באופן שאף אחד לא מבין.
מדע הוא בדיוק להיפך."

גם אני מעדיף את ההגדרה של ג'רמי בנתהאם כמו הכותב שמצאת בגוגל.
" Jeremy Bentham 'Prose is when all the lines except the last go on to the end. Poetry is when some of them fall short of it'. Even this would ignore sound poetry and other forms. ...

פרוזה היא כשכל השורות פרט לאחרונה ממשיכות עד לסוף.
שירה היא כשכמה שורות יותר קצרות.
היילני
לפני 17 שנים • 30 בספט׳ 2007
היילני • 30 בספט׳ 2007
צונמי כתב/ה:
שירה איכותית היא הדוגמית להלן:
שירה מובנית בריתמוס מלודי שעוסקת במהות השירה.
icon_wink.gif מה לא?

מעשה בתלמידה מאוד משקיעה
שרצתה לדעת מהי שירה
לגוגל בחדווה היא פנתה
ושפע הגדרות שם מצאה

עמדה המסכנה נבוכה
מה מכולן היא ההגדרה?
בצר לה פנתה למומחים
שיחליטו בין כל הגיבובים.

המומחים חשבו ללא הרף
אבל איבדו את הדרך.
מי ימצא את ההגדרה
לשירה עברית נכונה?

אני חושב שלא קלטת את הציניות בהגדרה:
"שירה אומרת את הידוע לכל באופן שאף אחד לא מבין."

גם אני מעדיף את ההגדרה של ג'רמי בנתהאם כמו הכותב שמצאת בגוגל.
" Jeremy Bentham 'Prose is when all the lines except the last go on to the end. Poetry is when some of them fall short of it'. Even this would ignore sound poetry and other forms. ...

פרוזה היא כשכל השורות פרט לאחרונה ממשיכות עד לסוף.
שירה היא כשכמה שורות יותר קצרות.


נראה לך שאני נותנת למומחים להחליט?
לא, לא מצאתי הגדרה מספקת.

אבל כבוד שחזרת עלי שורות! icon_lol.gif
צונמי
לפני 17 שנים • 30 בספט׳ 2007
צונמי • 30 בספט׳ 2007
icon_biggrin.gif you are welcome

אני חורז מהר. משורר דגול שעדין לא הוכר בחוגי המקצוע.
icon_biggrin.gif
זאבה אפורה​(אחרת)
לפני 17 שנים • 1 באוק׳ 2007

האורך לא קובע...

זאבה אפורה​(אחרת) • 1 באוק׳ 2007
צונמי כתב/ה:

פרוזה היא כשכל השורות פרט לאחרונה ממשיכות עד לסוף.
שירה היא כשכמה שורות יותר קצרות.



תודה למצטרפים החדשים לדיון.
תרומתכם חשובה!


תרומה לדיון / השגות:
א. מה זאת אומרת "שכל השורות ממשיכות עד לסוף"?
גם שורות קצרות ממשיכות עד לסופן. (אשמח אם תדגימו לי שורה שלא מסתיימת בסוף)
(למה האחרונים תמיד בסוף?)

ב. בואו ניקח למשל את שיריו של אושיית השירה העברית אבות ישורון, או כמה משיריו של המשורר והמתרגם עודד פלד - מדובר בכתיבה בשורות ארוכות במיוחד, לפעמים מודפסות בניצב לדף כיוון שרוחבו לא מספיק להכיל שורות כה ארוכות.
שורות ארוכות ארוכות - ובכל זאת שירה ולא פרוזה.
מה הופך כתיבה ארוכת שורות שכזאת לשירה?
אולי סוג של ערפול שבו הסיפור הולך לאיבוד לטובת אווירה מסויימת, קצב מסויים.
דברים חמקמקים מהגדרה.

ג. לעומת זאת ניקח לדוגמא את כתיבתו של יואל הופמן (ע"ע שיעור מס' 1).
התיחסות צורנית תאמר: שורות קצרות = שירים.
קריאה פנימה תאמר: פרוזה.
הטקסט עם השורות הקצרות, הקטעים הקצרצרים, הדימויים והאנלוגיות והערפול המסויים, אותה חמקמקות לירית שלו - המקום שבו ניתן לקורא להשלים הרבה מתוך עצמו, אותה חידתיות שהיילני דיברה עליה - כל אלו יכלו להחשיב את כתיבתו של הופמן כסוג של שירה, ובכל זאת: פרוזה.
אמנם פרוזה מאד לירית, אבל הסיפורים שהופמן מספר דרך הפרגמנטים, המיקטעים הללו, מרגישים לי יותר כסיפור מאשר כשיר.




נשמח לדעות נוספות, לדוגמאות ולניסונות להגדיר את ההבדלים.
ריפרף
לפני 17 שנים • 4 באוק׳ 2007
ריפרף • 4 באוק׳ 2007
זאבה אמרה :
"*** חמוד

מעניין לקרוא את כל יומן המדבר שלך ברצף בבלוג. ככה בשרשור הוא קצת מתפזר לו בין טקסטים אחרים לא קשורים.

***."

את כנראה צודקת , אז אני מרשה לעצמי להעלות את ההודעה לכאן בניסיון להבהיר.
יתכן שפורמט כזה מקומו בבלוג ולא בפורום כתיבה יוצרת. אולם, (תירוץ: ) כתיבת "יומני סיני" הייתה משימה שאת הטלת עלי.
אני מצטער שאת לא אוהבת את הדרך שבה היומן משתלב בין שאר הטקסטים שנכתבו לפי הנחיות שונות שניתנו אחרי שנסעתי.
לא הייתי כותב יומן כזה מיוזמתי, מעולם לא כתבתי יומן ואפילו במהלך הטיולים שלי פיתחתי סלידה מיומנאות בכלל. להבדיל מכתיבת מכתבים ולהוציא מהכלל את דוד פרלוב . (טוב לא ? )

הכתיבה ליומן הייתה עבורי תרגיל. לכן כעת הוא פה ולא בבלוג, מעבר לזה הוא יכל היה להצטרף לבלוג ביחד
עם שאר הדברים ש"לא אמורים לעניין אף אחד" .

והכתיבה בהחלט יכולה להיות יותר טובה, אני מנחש שאת התכוונת בטח לקבל ממני טקסט יותר מופשט או שמא יותר בדיוני ולא תיאור אינפורמטיבי של הקורות אותי, ואם כבר להלאות בקורותיי אולי להגיש בצורה פחות קונבנציונלית. למשל יכולתי לכלול ציטוטים שיתנו אולי בתמונה יותר חדה של מה שמתרחש, או להמציא דמות אחרת שחווה את החוויות שלי אז בטח הייתי נופל טוב יותר להגדרה של כתיבה יוצרת ולא כתיבה בלוגיסטית. בבלוג שלי אין אפילו יומן, ומעט מאוד מהקורות אותי, יש שם בעיקר ציטוטים של אחרים, במקרה הטוב אני מספר על מה שעולה בי בעיקבותיהם. ככה שאני מרשה לעצמי להתקדם לאט.


אני מצידי דבק ב"מה שיוצא אני מרוצה" ומגיש כעת את הפרק האחרון.
בסך הכל אני יכול למצוא ערך כלשהו בכך שבהבטים (סמליים ואידאולוגיים), רבים הוא אולי מביא תוכן זר ואפילו מנוגד, לחוויות שבדרך כלל מספרים עליהם במקומותינו.
וגם הוא מגלה את הקונפליטק שהניגוד הזה יוצר בי, לפעמים מעלה את השאלה עד כמה נחוץ קונפליקט זהויות שכזה בין ריפרף וביני. לגבי השאלה חושפני או לא ואם כן אז מה טוב בזה ? אני ממש לא מספיק אובייקטיבי בכדי לענות. כפי שעולה מכל ההודעה הזאת .



פרק אחרון ודי.

ריף.