ערפילית המשי

ערפילית המשי

הדורבנים​(נשלט) • 10 באפר׳ 2008

(נזכרתי משום מה בסיפור הזה, ישן שפרסמתי פעם פעם בפורום אחר)

ערפילית משי.

נעמדתי מול המראה, באורה האדום של המנורה היחידה שהייתה בחדר. אט-אט הרמתי את מבטי מהרצפה. כאילו אבני-רחיים נתלות מאישוני, כך הרמתי את מבטי, מכריחה עצמי להסתכל. בזה אחר זה נגלו לפניי הפרטים המרכיבים את מראי: תחתוני המשי הסגולות, החדשות, המבריקות. מעליהם גופי החלק, המגולח, מציץ בין התחתונים לבין גופיית הבטן החדשה, שהשוותה לי מראה זרוק, צעיר. הלאה למעלה, החזה השטוח, כתפי הרחבות מדי (הערתי לעצמי בעצב מוזר), והלאה, פני המאופרות, הליפסטיק האדום כהה, הצלליות לעיניים. לבי החסיר פעמיה כשהסתכלתי בעיניי שלי. האור והצל האדמומיים שנפלו על פני מהמנורה שיוו לי מראה מגרה, שגופי הלא-מושלם לא הצליח לבטל.

הכל היה שונה היום. מבלבל. הייתי זקוקה למגע, להכוונה.

"הצלחת, ערפילית?" שאלה גבירתי והתקרבה, כאילו ניחשה את מחשבותיי. קראה לי כך תמיד, והיה לכך טעם. כפי שהסבירה לי, לערפילית צורה אמורפית, שיכולה מייד לשנות צורה. והיא שינתה את צורתי, את תפקידי ואת מראי כמעט מדי יום. לא יכולתי לעמוד בפניה. הייתי חייבת לעשות הכל, בדיוק כפי שביקשה. כל יום היה בשבילי ריחוף. חשתי נופלת במדרון נעים עשוי ממשי חלק, כשמבחוץ ערפל. לא הייתה כל בליטה, כל זיז לעצור בו, ללא תחתית נראית לעיין. ומעלי היא. דוחפת בעדינות, בנשיות ובעוצמה עוד ועוד למטה.

היא נעמדה לצדי, ובמקום ללטף, החזיקה את סנטרי והרימה אותו, גורמת לי להזדקף בצורה לא טבעית. החזיקה אותי כך שעה ארוכה. מסתכלת בשקט. כאב לי מרוב שרציתי שתגיד משהו, שתחייך, שתגיד שמצא חן בעיניה הצורה בה התלבשתי. אבל היא לא חייכה. בחנה אותי מצד לצד, גרמה לי להזיז את גופי, לענטז. הרגשתי שקופה. הרגשתי חום שמתחיל ממצחי, ומתפשט בכל הגוף. שתגיד משהו.

אז נעמדה מאחוריי, הטתה את גופי לפנים. שלחה יד ובחנה את ירכי הלוהטים, את הבולבול הקטן הכלוא מתחת לתחתונים, משוך לאחור. שמה יד על עורפי והחדירה אצבע לישבני. "שקט חמודה" ציוותה כשהתחלתי להיאנק "את אוהבת את זה, חמודה, בסתר ליבך. אני יודעת. אני יודעת כל-כך הרבה דברים, נכון חמודה? דברים שלא חלמת. אז תהיי בשקט ותקבלי את מה שאת צריכה" נשפה באוזני והחדירה דבר מה ארוך לישבני, השמעתי קול עמוק וגבוה, מתנדנדת ונזהרת לא ליפול, מנענעת את הישבן כדי לעזור לה להחדיר יותר חלק.

"יופי קטנה שלי,ולחשוב שפעם היית בתולה." הסתובבה ובתנועה אחת החלטית הורידה אותי לרגליה. הדבר הארוך שהיה תקוע עדיין פגע ברצפה והקפיץ אותי מעט, גורם לי להתכדרר בינו לבין ידה. מעלה מטה. חיבקתי את רגליה היפות, החזקות, בעדינות, מטפסת מעלה, אצבעותיי מדגדגות את ירכיה, בולשות אחר פסי הצל שהשאיר בהם האור האדום. אט-אט נמשכת בקורים בלתי נראים לי, טיפסתי אל ברכי, ונצמדתי אליה יותר. שלחה את רגלה, ולחצה בסוליית נעליה על מפשעתי, מפעילה לחץ על הביצים. הכאיבה לי קצת וגרמה לי להיצמד לרגלה יותר. כמתוך חלום, ראשי החליק מתחת לחצאיתה, מחפש את מפשעתה ומענג אותה כתמורה לכאב.
היא צחקה, ואושר מילא את לבי. עשיתי לה טוב עם הלשון, שוב ושוב ושוב. לאט לאט. פי התמלא במיצי ערוותה והריח היה משכר.

"למצוץ כלבה" אמרה, ולאחר מכן היא לא השמיעה הגה, ואני התאמצתי לעשות לה כל-כך טוב..

לאחר שגמרה. דחפה את ראשי למטה ובעטה בי קלות כדי שאתרומם. גם אני הייתי מגורה עכשיו, אבל ידעתי שאין לכך סיכוי עם הבגדים האלו. הא חייכה אליי, בפעם הראשונה.
"התלבשת יפה חמודה. ואת כל-כך רוצה לעשות טוב.. זה הדבר היחידי שאת רוצה נכון?" לא עניתי, והיא המשיכה: "תלמדי לענג גם גברים, תלמדי לשמח אותם. זה יהיה לך חשוב, זנזונת. ואח"כ את תשרתי אותי בעוד דרכים.. אני צריכה לצאת עכשיו חמודה. את לא היחידה בעולם את יודעת.."

צחקה בקול פעמונים, ויצאה מהחדר. אל אנשיה ועסקיה האחרים, שמעולם לא ידעתי מהם ולא העזתי לשאול. לבד נשארתי, מהורהרת. איהפך לזונה? רק רמזה על זה, בצחוק. לא ידעתי. זה צרב במוחי, והתערבב באהבתי עליה. זה יכאיב, ישפיל. אך לא היה בי כוח להתנגד . ואולי מוטב כך. לבד הייתי, עם מחשבותיי, עם אהבתי והערצתי. בודדה באפילה, אבודה באמצע מדרון המשי, שלא ידעתי לאן יוביל.

טיגריס כחולה • 10 באפר׳ 2008

עונג לקרוא אותך

Queencie​(שולטת) • 10 באפר׳ 2008

יפהפה.