ראובן |
לפני 15 שנים •
21 בפבר׳ 2009
המלצה לסרט: גראן טורינו
לפני 15 שנים •
21 בפבר׳ 2009
ראובן • 21 בפבר׳ 2009
האם מוכרת לך התחושה, לאחר צפייה בסרט בינוני או רע, שיש צורך בתיקון, שהנפש מבקשת אמנות אמיתית? זה קרה לי לאחר צפייה בסרטו של פיטר גרינאווי 'משמר הלילה' - אמנם יפה ותיאטרלי כדרכו בקודש של הבמאי, אבל חסר את התנופה של סרטיו הטובים (כגון 'הטבח, הגנב, אשתו והמאהב', או 'כתוב בעור'). כך, הנפש שלי חיפשה תיקון ומצאה אותה בסרטו החדש של קלינט איסטווד גראן טורינו.
הסיפור פשוט למדי: אדם זקן ומריר מוצא חבר צעיר, עוזר לו להתייצב מול השדים שלו ותוך כדי כך מגיע להשלמה עם עצמו. העשייה הקולנועית, מצד שני, מאוד מורכבת ומדוייקת. ניכר שזוהי שירת הברבור של איסטווד כבמאי וכשחקן. הממזר הזקן והפוריטני הנפלא הזה מרשה לעצמו להביע רגשות ועושה את זה בדרך ייחודית - ותמיד מרגש לראות מאסטר מביע רגשות צלולים. הוא עושה זאת אפילו בשירה (בסוף הסרט, שיר הנושא) יחד עם זאת אין לטעות, זהו סרט אקשן-דרמה חזק ולא 'סרט בנות'. מומלץ מאד לצפייה, עם או בלי מישהו שאפשר לחבק. ראובן *** קישורים: טריילר: http://www.youtube.com/watch?v=J9dy5yCUxOg סצינה מצחיקה, בה הגיבור מנסה ללמד את חברו הצעיר איך 'לדבר כמו גבר': http://www.youtube.com/watch?v=VXD8yOxIPB0&NR=1 שיר הנושא של הסרט, כולל שלושה בתים בשירתו החרוכה של איסטווד עצמו. המוסיקה בכל סרט היא יצירתו של בנו, קייל איסטווד. http://www.youtube.com/watch?v=HEXF7U5TYV8 מילות השיר: http://www.lyricsty.com/lyrics/j/jamie_cullum/gran_torino.html |
|
Tame |
לפני 15 שנים •
21 בפבר׳ 2009
לפני 15 שנים •
21 בפבר׳ 2009
Tame • 21 בפבר׳ 2009
נשמע מעניין, אני אוריד
|
|
לא סתם עוד עבד |
לפני 15 שנים •
22 בפבר׳ 2009
לפני 15 שנים •
22 בפבר׳ 2009
לא סתם עוד עבד • 22 בפבר׳ 2009
מצטרף להמלצה. סרט משובח.
|
|
רצסיבי(נשלט) |
לפני 15 שנים •
22 בפבר׳ 2009
לפני 15 שנים •
22 בפבר׳ 2009
רצסיבי(נשלט) • 22 בפבר׳ 2009
קודם כל, לא ראיתי את שניהם אז אין לי מושג.
ואחרי זה, אם יורשה לי, אז להשוות בין אמריקאי פוריטני כמו איסטווד לבין גאון בריטי מופרע כמו גרינווי, זה, זה, זה, זה כמעט חילול הקודש. (ולא איכפת לי אם הסרט ההוא היה מהנה יותר מהסרט ההוא) הרי איסטווד, גם אם היו כולאים אותו שנתיים בבידוד על הסט, לא היה מצליח לייצר משהו הזוי כמו טובעים במספרים, כרס של ארכיטקט, כתוב בעור או הטבח וכו'. אצלו הגיבורים כולם זועמים-שקטים עם אולקוס במצב מתקדם (קצת כמוהו). |
|
Reaper |
לפני 15 שנים •
23 בפבר׳ 2009
לפני 15 שנים •
23 בפבר׳ 2009
Reaper • 23 בפבר׳ 2009
Two thumbs up
Clint Eastwood is a dieing breed, A real tough bastard It is A pleasure to watch him. |
|
Reaper |
לפני 15 שנים •
23 בפבר׳ 2009
לפני 15 שנים •
23 בפבר׳ 2009
Reaper • 23 בפבר׳ 2009
And here is another little treat
you can download the movie from this link http://www.unlimit.co.il/getfile.php?name=040109-18127-Gran%20Torino%202008%20DVDSCR%20XviD_HEBSUB.WwW.HoRaDoT.Net.avi enjoy....but dont forget the popcorn |
|
Tame |
לפני 15 שנים •
3 במרץ 2009
לפני 15 שנים •
3 במרץ 2009
Tame • 3 במרץ 2009
וואו מן
זה היה סרט טוב |
|
האמפרי |
לפני 15 שנים •
3 במרץ 2009
לפני 15 שנים •
3 במרץ 2009
האמפרי • 3 במרץ 2009
רצסיבי כתב/ה: קודם כל, לא ראיתי את שניהם אז אין לי מושג.
ואחרי זה, אם יורשה לי, אז להשוות בין אמריקאי פוריטני כמו איסטווד לבין גאון בריטי מופרע כמו גרינווי, זה, זה, זה, זה כמעט חילול הקודש. (ולא איכפת לי אם הסרט ההוא היה מהנה יותר מהסרט ההוא) הרי איסטווד, גם אם היו כולאים אותו שנתיים בבידוד על הסט, לא היה מצליח לייצר משהו הזוי כמו טובעים במספרים, כרס של ארכיטקט, כתוב בעור או הטבח וכו'. אצלו הגיבורים כולם זועמים-שקטים עם אולקוס במצב מתקדם (קצת כמוהו). של נעליך כשאתה מדבר על קלינט איסטווד ואני לא מתכוון רק על עצם העובדה שאפילו פרס נראה לידו בטלן מעוך נטול פעילות. כדי ליצור ולגעת באנשים לא מוכרחים להתחכם ולעשות קולות של מופרעות הזויה. אני לא טוען שאין לה מקום ביצירה רק שהיא איננה הדבר העיקרי וזה מתקשר מבחינתי לכל יצירה באשר היא. לקלינט יש את היכולת המופלאה לגעת ולרגש אותך באופן כאילו אגבי. הוא לא "צועק" לך את הסרט מול הפרצוף ולכן הוא גם מעניין יותר עבורי. הדמויות שלו גם כשהן משניות וקטנות תהיינה תמיד "עגולות" ומורכבות יותר. אני מאמין שזהו חלומו של כל שחקן לעבוד איתו (אבל מאחר ואנחנו בתקופת מיתון נשמיט את המילה "איתו" מהמשפט). |
|
Lanya Colson |
לפני 15 שנים •
3 במרץ 2009
לפני 15 שנים •
3 במרץ 2009
Lanya Colson • 3 במרץ 2009
האמפרי כתב/ה: רצסיבי כתב/ה: קודם כל, לא ראיתי את שניהם אז אין לי מושג.
ואחרי זה, אם יורשה לי, אז להשוות בין אמריקאי פוריטני כמו איסטווד לבין גאון בריטי מופרע כמו גרינווי, זה, זה, זה, זה כמעט חילול הקודש. (ולא איכפת לי אם הסרט ההוא היה מהנה יותר מהסרט ההוא) הרי איסטווד, גם אם היו כולאים אותו שנתיים בבידוד על הסט, לא היה מצליח לייצר משהו הזוי כמו טובעים במספרים, כרס של ארכיטקט, כתוב בעור או הטבח וכו'. אצלו הגיבורים כולם זועמים-שקטים עם אולקוס במצב מתקדם (קצת כמוהו). של נעליך כשאתה מדבר על קלינט איסטווד ואני לא מתכוון רק על עצם העובדה שאפילו פרס נראה לידו בטלן מעוך נטול פעילות. כדי ליצור ולגעת באנשים לא מוכרחים להתחכם ולעשות קולות של מופרעות הזויה. אני לא טוען שאין לה מקום ביצירה רק שהיא איננה הדבר העיקרי וזה מתקשר מבחינתי לכל יצירה באשר היא. לקלינט יש את היכולת המופלאה לגעת ולרגש אותך באופן כאילו אגבי. הוא לא "צועק" לך את הסרט מול הפרצוף ולכן הוא גם מעניין יותר עבורי. הדמויות שלו גם כשהן משניות וקטנות תהיינה תמיד "עגולות" ומורכבות יותר. אני מאמין שזהו חלומו של כל שחקן לעבוד איתו (אבל מאחר ואנחנו בתקופת מיתון נשמיט את המילה "איתו" מהמשפט). ועם זאת, ''מיליון דולר בייבי'' היה סרט ערבי (או תורכי, מה שתרצו) |
|
האמפרי |
לפני 15 שנים •
3 במרץ 2009
לפני 15 שנים •
3 במרץ 2009
האמפרי • 3 במרץ 2009
Lanya Colson כתב/ה: האמפרי כתב/ה: רצסיבי כתב/ה: קודם כל, לא ראיתי את שניהם אז אין לי מושג.
ואחרי זה, אם יורשה לי, אז להשוות בין אמריקאי פוריטני כמו איסטווד לבין גאון בריטי מופרע כמו גרינווי, זה, זה, זה, זה כמעט חילול הקודש. (ולא איכפת לי אם הסרט ההוא היה מהנה יותר מהסרט ההוא) הרי איסטווד, גם אם היו כולאים אותו שנתיים בבידוד על הסט, לא היה מצליח לייצר משהו הזוי כמו טובעים במספרים, כרס של ארכיטקט, כתוב בעור או הטבח וכו'. אצלו הגיבורים כולם זועמים-שקטים עם אולקוס במצב מתקדם (קצת כמוהו). של נעליך כשאתה מדבר על קלינט איסטווד ואני לא מתכוון רק על עצם העובדה שאפילו פרס נראה לידו בטלן מעוך נטול פעילות. כדי ליצור ולגעת באנשים לא מוכרחים להתחכם ולעשות קולות של מופרעות הזויה. אני לא טוען שאין לה מקום ביצירה רק שהיא איננה הדבר העיקרי וזה מתקשר מבחינתי לכל יצירה באשר היא. לקלינט יש את היכולת המופלאה לגעת ולרגש אותך באופן כאילו אגבי. הוא לא "צועק" לך את הסרט מול הפרצוף ולכן הוא גם מעניין יותר עבורי. הדמויות שלו גם כשהן משניות וקטנות תהיינה תמיד "עגולות" ומורכבות יותר. אני מאמין שזהו חלומו של כל שחקן לעבוד איתו (אבל מאחר ואנחנו בתקופת מיתון נשמיט את המילה "איתו" מהמשפט). ועם זאת, ''מיליון דולר בייבי'' היה סרט ערבי (או תורכי, מה שתרצו) מה שיבוא קודם. מקבל. (אבל תורכיה עלית). |
|