מיילדום כבלתי מוסרי

איימי,

את צודקת בזיהוי הפן הסימבולי באקט. אני מניחה שאותה חברה השתמשה במילים כמו 'סימיוטיקה', 'אקט סימבולי', אולי גם 'תת-תרבות' ו'באטלר' עלו בשיחה. אבל את יודעת, אפשר לקחת כל מיני רכיבים ולהכין מהם איזה סשן שאת רוצה.

סימבוליקה, מסמן, מסומן, תת-תרבות נגד, בדס"מ ופמיניזם:

אם התרבות השלטת היא ונילית הטרוסקסואלית, הרי שתתי-תרבויות, כמו קוויריות ובדס"מ מהוות תרבויות נגד, שאינן כמו התרבות השלטת ואף יוצאות נגדה. לגבי מהי תרבות - נשאיר את זה לדיון אחר. אקטים מילוליים וגופניים הם מסמנים, מציינים משהו; הדבר שהם מציינים, הוא המסומן. משהו כמו ריאליזם בציור: העץ שציירתי הוא מסמן, ואילו העץ בעולם הוא המסומן. לכן, ניתן למצוא באקטים בדס"מיים ערך סימבולי: הם מסמנים שמסמנים התנגדות לתרבות הרוב.

בנקל ניתן לראות בפמדום הטרוסקסואלי תגובת נגד (נו, כי החברה פאטריארכלית). אך גם המיילדום, אם כי באופן מתוחכם יותר, מהווה תגובת נגד. דווקא כאשר התרבות השלטת מגנה הפעלת כוח כלפי נשים: מגנה פורנוגרפיה, מגנה זנות ורואה באלה פעולות מדכאות ומבטלת את חשקה הכן של אישה באלימות, דווקא אז, בשוליים, במרתפים חשוכים, בבתים פרטיים, מתבשלת לה פעילות מיילדומית.

אף אחד לא עושה את זה למען שינוי חברתי. ברור שעושים זאת למען עונג פרטי. אך כקולקטיב, כסך אנשים ופעילויות, יש למיילדום ולפמדום השפעה חברתית. וכאמור, ניתן לראות בשניהם תגובת נגד. זה המעמד הסימבולי שיש למה שאת עושה במיטה. ומה שאת עושה בצינוק לא פוגם בשיוויון נשים, אלא מדרבן אותן להגשים את מיניותן - סאבית או דומית - למרות הצו המוסרי-פוריטני של החברה ה"מתקדמת" שאנחנו חיים בה.

אמרי לחברה שלך: "כן, למה שאני וחברותי עושות במיטה יש השפעה חברתית. הערך הסימבולי של מה שאני עושה הוא תגובת נגד לחברה שאומרת לי שיש משהו פתולוגי בתשוקותיי. לו הייתי נכנעת לצו החברתי, כמוך, הייתי מתביישת בעצמי והייתי לא יותר פמיניסטית מאותה אישה שלא יוצאת להצביע - לא זקוקה לזכות הזו בכלל - כי מה לה ולענייני מדינה - ביתה הוא מבצרה. השירות שאת עושה לקהילה הפמיניסטית הוא שירות דב. לו היית אישה חזקה, מודעת ובטוחה בעצמה, היית מגשימה את המיניות שלך. בדיוק כמו שהגשמת את החלום שלך להיות עורכת דין".

מאחר ומדובר בחברה, הייתי אומרת את זה בצורה פחות תקיפה : )

ה.

שוחחתי היום עם פמיניסטית רדיקלית,

מה דעתכם על דבריה?

קראתי לפחות חצי מהתגובות, והפסקתי כי כמעט כולן אומרות אותו דבר. נכון, אני מסכימה, זה לא פמיניסטי להכתיב לאנשים אחרים פרקטיקות מיניות, וזה גם מעצבן ומתעלק. מה שכן, זה פתח פה דיון שכולם בחרו להתעלם ממנו: האם יש הבדל בין שליטה גברית לשליטה נשית? האם יש הבדל במקום שממנו מגיע הצורך שישלטו בך? יכול להיות שיש נשים שאצלהן זה באמת מגיע ממקום של המשכיות של הדיכוי הפטריארכלי ממנו כל, אבל כל הנשים בעולם סובלות? אני מאמינה שאין שום דרך לענות על זה בצורה כוללנית. רק האישה בעצמה יכולה לעשות את הדיון הזה, עם עצמה או עם אנשים קרובים. אבל לדעתי זה ממש לא חייב לשנות את הצורך שלה במימוש התשוקות שלה. נכון, האישי הוא לפעמים הפוליטי, אבל יש אלמנטים חשובים אחרים שגם הם תורמים ללהיות אישה חזקה ופמיניסטית, כמו למשל לקבל את עצמך ואת הפנטזיות שלך, בין אם הצורך שלך להשלט בא מכוח ובין אם הוא בא מחולשה.

זה בכלל לא עניין של מאיפה זה מגיע, אלא של מה עושה לה טוב, באופן קבוע ולאורך זמן.
אז בסדר, אפשר לשבת עם פסיכולוג, ולחפור בהאם את רוצה שירביצו לך כי אמא צעקה על אבא כשהיית קטנה, אבל זה לא באמת מועיל. כל עוד לא הולכים למקומות של הרס עצמי, אלא למקום שמעודד אותך, אז זה בסדר.

אני דווקא לא מסכים איתך, פסיכולוג דווקא יכול לעזור להמון אנשים כאן (ואני לא מדבר בציניות).
פרוורסיה זה לא דבר שקל להתמודד איתו אתה יודע.
לי זה עוזר.

טיפול עוזר עם איזו שהיא התנהגות, ולא משנה כרגע מה היא, מפריעה לבנאדם. אבל לא לזה התכוונתי. אני פשוט חושבת שזה מעניין ואפילו חשוב לדעת מה מניע אותנו. ככה אנחנו עושים דברים מתוך בחירה, ולא פועלים על אוטומט, או למשל במקרה הזה מתוך התניות חברתיות.