בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ביקור מעניין בחנות בגדים בקנדה

KatieDaleMTF
לפני 15 שנים • 12 במאי 2009

ביקור מעניין בחנות בגדים בקנדה

KatieDaleMTF • 12 במאי 2009
אני קונה הרבה בגדי נשים. לצערי. אני אומרת "לצערי", כי אין לי כסף לזה, אך זה כמין התמכרות בשבילי... נראה לי שיש לי פי 10 בגדי נשים מבגדי גברים "רגילים" שאני יכולה ללבוש ברחוב... ואילו הבגדים ה"יפים" הללו, אין לי הזדמנויות ללבוש אותם...

בכל מקרה... רוב הקניות אני עושה באי-ביי. זה הכי פשוט, לא שואלים שאלות. לפעמים אני קונה בחנויות בארץ. אני כבר מכירה די טוב את המידות שלי, ומביאה איתי סרט מדידה כך שאני מודדת את הבגדים אך לא עלי... והמוכרות מניחות שאני קונה עבור בתי, חברה, אשה, ולא שואלות שאלות. זה עוזר שהמידה שלי מספיק קטנה שהבגדים באמת יכלו להיות עבור בתי... כשגרתי בירושלים זה היה יותר קשה, אם הייתי נכנסת לחנות בגדים בקניון מלחה לדוגמא ומתחילה להסתכל בבגדי הנשים, מוכרת היתה מיד נגשת אלי ומעמידה אותי על הטעות: "אדוני, בחנות הזאת יש רק בגדי נשים." כנראה בירושלים הגברים יותר מידי מאצ'ו (או דתיים) לקנות בגדים עבור החברות שלהם או הבנות שלהם. מהנסיון, בגוש דן, ובפרט בנתניה איפה שאני גרה היום, שואלים פחות שאלות.

נעליים, קניתי בת"א וביפו לפני פורים, והשתמשתי בפורים כתירוץ. אותו דבר לגבי איפור (מישהי שאלה על קניית איפור) -- פשוט הלכתי עם ידידה לסופר-פארם כמה ימים לפני פורים והסברתי שאני צריכה פאונדיישן כי אני מתחפשת לבת בפורים... חייכו קצת, אך פורים מתרץ הכל... מה שהיה מעניין הוא שהמוכרת היתה דתייה ולא יכלה לגעת בי כדי להתאים את הצבע... הידידה שלי עזרה לי בזה. והאמת היא שהמוכרת בכלל לא כ"כ הכירה את המוצרים האלה והידידה הזאת ידעה יותר טוב למצוא מה שאני צריכה.

לפני כמה שנים נסעתי לבקר משפחה בחו"ל. זה היה כשעדיין גרתי בירושלים. ניצלתי את החופש שהיה לי שם בקנדה ובאמצע הנסיעה בפרנקפורט (גישה לרכב, חנויות גדולות, מבחר יפה ומחירים סבירים) כדי לצבור קולקציה טובה... ובשני המקומות האלה בכלל לא הסתכלו אלי כיוצא דופן כי שוב, הניחו שאני פשוט קונה עבור הבנות שלי, או חברה/אשה.

עכשיו אני מוצאת את עצמי שוב בחו"ל. סבתא שלי מאושפזת ונסעתי בבהלה כדי להיות איתה. גם הפעם ניצלתי קצת את ההזדמנות הזאת לרכוש כמה בגדים. עם הרכב של ההורים, יכולתי להגיע ליותר מקומות ובצורה יותר נוחה. מצאתי כמה דברים יפים. אך היום קרה לי משהו מעניין.

היום כשחזרתי מבית החולים עברתי ליד חנות בגדים שמשכה את עיניי, אז חניתי את הרכב ונכנסתי. זאת היתה חנות "american apparel" ומצאתי בה ממש בגדים מהסגנון שאני אוהבת. רק בגדי נשים בחנות. היו מוכרים ומוכרות. ולא היו הרבה קונים שם. התחלתי לעבור על המדפים ולבחור דברים מפה ומשם. ואז ניגש אלי מוכר. אני רגילה שניגשים אלי לעזור לי לחפש דברים, כי הם מניחים שאני לא יודעת איך למצוא מה שאני מחפשת, אך הפעם זה היה שונה. הוא ניגש ושאל אותי, "אני יכול לקחת את הבגדים האלה ולהניח אותם ליד הקופה עבורך? או אולי אתה רוצה שאכניס אותם לתא-מדידה בשבילך?" בתמימות, כאילו שזה היה דבר נורמלי לחלוטין, ללא שום נימה של שיפוט או השפלה או יציאת-דופן -- שום דבר. הייתי פשוט בן-אדם שקונה בגדים, וטבעי לחשוב שאולי הבגדים עבורי, ואולי אני רוצה למדוד לפני שאני קונה.

מה אני אגיד? הייתי המומה. הייתי מצפה לשאלה כזאת עם איזו נימה של לעג, צחוק, חיוך -- ולא היה כלום. ממש רגיל לחלוטין הוא שאל אותי, כאילו שאני קונה ג'ינס בחנות בגדי גברים.

ובמקום לנצל הזדמנות להרגיש את החופש הזה לפעם היחידה אולי בחיים שיהיה לי אפשרות כזאת -- שיקרתי ואמרתי לי "תודה אבל הם לא בשבילי".

קנדה זאת ארץ מעניינת. מעניין איך היה לגור פה, עם מה שיש לי "בארון" (תרתי משמע).
Queencie​(שולטת)
לפני 15 שנים • 12 במאי 2009
Queencie​(שולטת) • 12 במאי 2009
ממש חבל ש"התבלבלת" ולא ניצלת את ההזדמנות למדוד את הבגדים בחנות!

במספר מקרים עד היום הלכתי עם הקרוסיות/סיסיות שהיו לי לחנויות בארץ ועזרתי להן להתגבר על המבוכה ולמדוד בחנות. בכל המקרים המוכרת היתה מודעת למי שמודד את הבגדים, ובשום מקרה לא היו הערות עוקצניות או מעליבות.
אפילו בתחנה המרכזית...
נכנסנו, בחנו את הבגדים, בחרתי מספר פריטים שמצאו חן בעיניי, החנות היתה ריקה מקונים אחרים אז שאלנו את המוכרת אם זה בסדר שהוא ימדוד את הבגדים והיא אמרה שכן.
הוא נכנס ומדד ואני הצצתי פנימה וחיוויתי דעתי.
בינתיים שוחחנו מעט עם המוכרת והיא אמרה שדי הרבה פעמים מגיעים לשם גברים שמבקשים למדוד בגדים.

בקיצור, הפחדים נמצאים בעיקר בראש... במציאות, אם מצליחים להתגבר על המבוכה והחששות, ברוב המקרים השד לא כל כך נורא! ולפי התגובה של מי שעשה זאת - שווה את זה!!