יולי Yuli(לא בעסק){טדי} |
לפני 15 שנים •
15 באוג׳ 2009
לפני 15 שנים •
15 באוג׳ 2009
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} • 15 באוג׳ 2009
גבר עם מניירות של כוסית זה טרן-אוף רציני בשבילי.
אבל אני חושבת שיש הבדל בין שגרה לבין מחווה. לא הייתי מרגישה נוח לוותר על התפקידים המגדריים הישנים האלה, אבל יש משהו מקסים בלשנות אותם מידי פעם. דווקא *בגלל* שהם שינוי מהשגרה שלנו. כי אם אני מגישה לו ומשרתת אותו, דווקא משום שאני האשה ולשנינו ברור שבחלוקה המגדרית זה לא מתפקידי לסחוב לו את הסל, דווקא זה מה שמכניס את הקסם לפעולה הזאת. זה מדגיש את היותי משרתת אותו כי עכשיו אני רוצה לשרת אותו. זה מדגיש את העובדה שאני מנמיכה את עצמי מולו בכוונה, בשביל לרגש אותו ואותי, ולא כי אני חייבת. ואולי בשביל שכמה אנשים ירימו גבה אגב, סחיבת דברים כבדים באמת נראית לי קצת לא לעניין - זה בעיקר עניין של כח פיזי. אבל דברים כמו לפתוח דלת, להזיז כסא, לנשק את היד - כשזה משחק, זה משחק נפלא |
|
הזייה(נשלטת){Tיפוס} |
לפני 15 שנים •
15 באוג׳ 2009
לפני 15 שנים •
15 באוג׳ 2009
הזייה(נשלטת){Tיפוס} • 15 באוג׳ 2009
"
יש כאלו שזה בסדר להן גברים עם מניירות של כוסית (ואיתכם הסליחה על השפה המלוכלכת - אבל זה לדעתי מביע במדוייק את המשמעות). יש כאלו שאפילו יראו בזה אקט של שליטה. " סלו, אמרת מניירות של כוסית, אמרת הכל. רק במקרה הזה את המנייריסטית. |
|
slu |
לפני 15 שנים •
15 באוג׳ 2009
אממממ
לפני 15 שנים •
15 באוג׳ 2009
slu • 15 באוג׳ 2009
חן חן, אני מניחה?
אם במנייריסטית כוסית, התכוונת לאשה/נקבה/לפעמים קפריזית (תכונה אסורה אסורה לגבר! איכס!)/מתפנקת וכד' וכד'.. חביבתי, את צודקת את צודקת את צודקת. נראה לי שלקחת את הדברים מעט ללב. אני מכירה את אישך לא מהיום, ואין לך צורך לדאוג לדעותי ורגשותי כלפיו. אני בטוחה שהוא יודע אותם יפה ואינו מוטרד. הדיון מבחינתי הוא דיון אקדמי ואני עומדת מאחורי כל מילה שנכתבה על ידי! מה שאגב כמובן, לא אומר שאם אני רואה את שניכם בסופר השכונתי ואותך "סוחבת" אני לא צועקת לו ישר "איזה כוסית" או משהו בסגנון (זו מילה שאני לא אוהבת).... s |
|
שוסי |
לפני 15 שנים •
15 באוג׳ 2009
מצחיק
לפני 15 שנים •
15 באוג׳ 2009
שוסי • 15 באוג׳ 2009
איך שבשנייה שהדיון יוצא מהזון של הקשירות מיטה והפור פליי של הספאנקים לפני,פתאום כ"כ הרבה מתחילים לבקר.
ביקורת היא עניין מצוין לכשעצמו,אך רוב הזמן אני נאלצת להזכיר לעצמי שאכן אני נמצאת בפורום בדס"מ. בדס"מ זוכרים? יחסי מרות,שליטה ,הירארכייה וכ"ו. בדס"מ שמציע אלטרנטיבה לתפיסות השחוקות של רומנטיקה, אינטימיות ואף הגדרות מגדריות מגבילות. אתן לא קולטות שהמושגים הארכאיים הללו רק מחזקים את הדיכוי הנשי? "אשה לא צריכה","אשה לא יכולה".. .. בעצם זה לא מצחיק בכלל, למעשה,זה עצוב מאוד. |
|
Gogo Yubari(נשלטת) |
לפני 15 שנים •
15 באוג׳ 2009
Re: פלורליזם.
לפני 15 שנים •
15 באוג׳ 2009
Gogo Yubari(נשלטת) • 15 באוג׳ 2009
Mobius כתב/ה: נמוגה כתב/ה: נגררנו לפטפטת מלאת רעל.
זו לא פטפטת. עובדה שהויכוח הזה חוזר על עצמו כבר שנים, בכל פעם בורסיה אחרת, ומנציח את ההבדל בין סאביות לשפחות ובעיקר את חוסר הסובלנות בין הקבוצות (במקרה הרע) או את חוסר ההבנה המוחלט שמדובר בשתי אסכולות שונות לחלוטין, עם מעט מאד במשותף (במקרה הטוב). איכשהו, הרבה סאביות לא ממש מצליחות להבין את נקודת המבט השפחתית בזמן ששפחות רואות עצמן דווקא כשלב הבא והמתפתח יותר בקשר שליטה, כאילו השליטה הטוטאלית היא השליטה האולטימטיבית. שתי הגישות מוטעות לדעתי: אין פה דרגות שונות של שליטה, יש תפישת עולם שונה מהותית לגבי קשר זוגי. השליטה האולטימטיבית היא זו המאפשרת לכל אחד מהצדדים להיות שמח ומסופק במקומו. סאביות משתמשות בשולט שלהן על מנת לענג את עצמן ולמלא את צרכיהן הקינקיים (כמו שהוא משתמש בהן, אגב. זה סימטרי לחלוטין), בעוד ששפחות מציבות את אדונן במרכז חייהן, על כל המשתמע מכך. סגנון החיים השפחתי הוא אחר לחלוטין מזה הסאבי, כמו גם הצרכים שהוא ממלא לשני הצדדים המשתתפים בו. זהו אמנם סגנון חיים שאינו סימטרי כלל אבל הוא הדדי לחלוטין, בהגדרה. זה היופי בו. בעיני שפחה, נשיאת סלים בשביל האדון הוא כבוד ואין בו שום דבר משפיל; בדיוק להפך: שפחה תעשה ככל יכולתה להעלות חיוך על פניו של אדונה ולהקל עליו, מפני שאושרה קשור ישירות ובאופן בלתי-אמצעי באושרו. אם האדון, במכוון, לא ייתן לה לרצות אותו, הרי שזו-זו ההשפלה האמיתית. בעיני סאבית, לעומת זאת, נשיאת סלים היא ביזוי והיא בסדר רק אם היא מכוונת כהשפלה מקומית (ואז היא מענגת וממלאת את צרכיה הקינקיים, כסוג של "סשן", מילה שהיא רלוונטית בעיקר לגבי סאביות), אבל לא כדרך חיים. ובשני המקרים נשיאת סלים עבור האדון לא נתפשת כמובנת מאליה, לא בעיני האדון ולא בעיני השפחה/סאבית, ולכן אינה שוביניזם בשום מקרה. אדון יכול להיות הכי ג'נטלמן בעולם, לדאוג לשפחתו ולפנק אותה, ועדיין לצפות ממנה לשאת את הסלים אם זה מה שייבחר. זה לא בשבילו שהיא סוחבת את הסלים, זה רק נראה ככה על פני השטח. במהות, היא עושה את זה בשבילם, בשביל שניהם, בשביל הקשר שלהם וכי זה מה שנכון להם. אין לי בעיה עקרונית לסחוב סלים או להכין כוס קפה לשפחה שלי; זה לא שאני מתעצל או שמשפיל אותי שתלך בידיים פנויות (וזה קורה לא מעט), אבל אני בוחר לצפות לכך ממנה כפי שהיא בוחרת לקבל את זה על עצמה. אדון המפנק שפחה נתפש בעיניי כבעלים הממרק תכשיט או צעצוע יקר, אבל זה לא גורם לצעצוע להיות פחות צעצוע או לאדון להיות פחות אדון (אלא אם הוא חסר בטחון או שוביניסט באמת). שפחה שבחרה בשפחתיות כדרך חיים בחרה, בעיניי, להיות סוג של צעצוע לשימוש בידי בעליה כפי שייראה לנכון, ובהנחה שה"נכון" שלו מתאים ל"נכון" שלה. ואת זה סאביות צריכות להפנים. הנקודה העיקרית שלי כאן היא שהויכוח בין סאביות לשפחות (והאדונים משתי האסכולות), כמו זה שהתחיל כאן, הוא עקר מהותית מפני שהמניעים של כל אדם לקיים סגנון חיים זה או אחר הם שונים מהותית. אי אפשר לצפות להזדהות של קבוצה אחת עם אחרת והתפרצותן המלגלגת של סאביות לדיונים של שפחות (זה פחות קורה ההפך) רק מצמצמת את המקום לביטוי האישי - שהוא בדיוק הסיבה שרובנו כאן - ומדגישה את חוסר הסובלנות הזה. השאלה לגבי מחוות יומיומיות למשל היא שאלה שפחתית, והיא דורשת תשובה משפחות ואדוניהן, ולא מסאביות או מהשולטים שלהן. מי שלא משחק את המשחק לא יכול לקבוע את החוקים. שייעמוד בשקט בצד וייסתכל. מקסים. אני כמעט מופתעת מעצמי שלא חשבתי על ההפרדה (הכה מדויקת) הזאת בעצמי. אבחנה מאוד מעניינת. |
|
venus in our blood(שולטת) |
לפני 15 שנים •
15 באוג׳ 2009
לפני 15 שנים •
15 באוג׳ 2009
venus in our blood(שולטת) • 15 באוג׳ 2009
כלכך הרבה מילים גדולות ומפוצצות....דיכוי, היררכיה, מניירות,חופרים, הגדרות, כן או לא נשלטת...
גדול עליי.... מה בסה'כ ביקשתי ? את דעתכם\ן, ניסיונכם\ן ועולמכם הפנימי למחוות .קטנות. גדולות. עשויות מהחיים עצמם . בין אם אנחנו סאביות או שפחות, בין אם מדובר בג'נטלמן או ב''סתם'' גבר אהוב, בין אם מדובר בקינקיים או בכאלו שעמוק בפנים, בכולנו ,אני נוטה להאמין, קיים הפן הזה של הרצון או הצורך(או שניהם) במתן וקבלת מחוות בדסמי'ות בחיינו שלפעמים דוהים קלות מפאת הונילה. אז מה בעצם משנות כ'כ ההגדרות? מדוויקות ככל שתהיינה. בסופו של יום, גם ההגדרות הקולעות ביותר של היום הן היסטוריה... מה שנשאר הוא מה שאנו מרגישים. המחוות, לעניות דעתי, לתחושתי, באות לסמל תחושות. לא יותר. הפן הביקורתי-מעניין פחות. הפן האישי, החווייתי, התחושתי- מעניין יותר. עדיין מצפה לדיעות נוספות ותודה רבה רבה לאלו שהגיבו. בכנות. בפשטות. |
|
הוא(שולט) |
לפני 15 שנים •
15 באוג׳ 2009
יש מבחן
לפני 15 שנים •
15 באוג׳ 2009
הוא(שולט) • 15 באוג׳ 2009
סוף שנה נגה או רק עבודה מעשית
|
|
ראובן |
לפני 15 שנים •
16 באוג׳ 2009
הפרטים הקטנים
לפני 15 שנים •
16 באוג׳ 2009
ראובן • 16 באוג׳ 2009
המחוות המתוקות ביותר הן אלו הסמויות מן העין:
- כשהיא אומרת למלצרית ''ביקשתי שהקפה שלו יהיה חזק ובלי קצף'' - כשאני צובט את פנים הירך שלה, בזמן שהיא מדברת עם המלצרית (ועליה לשדר 'עסקים כרגיל') - כשהיא מבקשת בפיצוציה מרלבורו אדומות בשבילי, עם ח' גרונית (עונש על היותה גזענית) - כשהיא טועמת את היין ראשונה (מוודאת שהוא ערב לחיך) - כשהיא מקריאה כותרות מהעיתון - כשהיא גונבת עבורי כוס קטנה במסעדה יוקרתית - כשהיא מצליחה לחלץ את המוסף עם התשבץ שאני אוהב, ממש מידיהם של שני זקנים נרגנים - כשאני לוחש לה לא לזוז, והיא הופכת לפסל חינני באמצע חדר מלא אנשים - כשהיא מתיישבת בעדינות אין-קץ, בגלל הפלאג הגדול שבתוכה - כשהיא מסמיקה לאחר שפלטה מילה אסורה ויודעת שמיד אקח אותה מאחורי הבניין ואעניש לפי הגימטריה של אותה מילה R |
|
מכשפונת ממתק |
לפני 15 שנים •
16 באוג׳ 2009
Re: הפרטים הקטנים
לפני 15 שנים •
16 באוג׳ 2009
מכשפונת ממתק • 16 באוג׳ 2009
ראובן כתב/ה: המחוות המתוקות ביותר הן אלו הסמויות מן העין:
- כשהיא אומרת למלצרית ''ביקשתי שהקפה שלו יהיה חזק ובלי קצף'' - כשאני צובט את פנים הירך שלה, בזמן שהיא מדברת עם המלצרית (ועליה לשדר 'עסקים כרגיל') - כשהיא מבקשת בפיצוציה מרלבורו אדומות בשבילי, עם ח' גרונית (עונש על היותה גזענית) - כשהיא טועמת את היין ראשונה (מוודאת שהוא ערב לחיך) - כשהיא מקריאה כותרות מהעיתון - כשהיא גונבת עבורי כוס קטנה במסעדה יוקרתית - כשהיא מצליחה לחלץ את המוסף עם התשבץ שאני אוהב, ממש מידיהם של שני זקנים נרגנים - כשאני לוחש לה לא לזוז, והיא הופכת לפסל חינני באמצע חדר מלא אנשים - כשהיא מתיישבת בעדינות אין-קץ, בגלל הפלאג הגדול שבתוכה - כשהיא מסמיקה לאחר שפלטה מילה אסורה ויודעת שמיד אקח אותה מאחורי הבניין ואעניש לפי הגימטריה של אותה מילה R |
|
בת יא ענה |
לפני 15 שנים •
16 באוג׳ 2009
Re: הפרטים הקטנים
לפני 15 שנים •
16 באוג׳ 2009
בת יא ענה • 16 באוג׳ 2009
ראובן כתב/ה: המחוות המתוקות ביותר הן אלו הסמויות מן העין:
- כשהיא אומרת למלצרית ''ביקשתי שהקפה שלו יהיה חזק ובלי קצף'' - כשאני צובט את פנים הירך שלה, בזמן שהיא מדברת עם המלצרית (ועליה לשדר 'עסקים כרגיל') - כשהיא מבקשת בפיצוציה מרלבורו אדומות בשבילי, עם ח' גרונית (עונש על היותה גזענית) - כשהיא טועמת את היין ראשונה (מוודאת שהוא ערב לחיך) - כשהיא מקריאה כותרות מהעיתון - כשהיא גונבת עבורי כוס קטנה במסעדה יוקרתית - כשהיא מצליחה לחלץ את המוסף עם התשבץ שאני אוהב, ממש מידיהם של שני זקנים נרגנים - כשאני לוחש לה לא לזוז, והיא הופכת לפסל חינני באמצע חדר מלא אנשים - כשהיא מתיישבת בעדינות אין-קץ, בגלל הפלאג הגדול שבתוכה - כשהיא מסמיקה לאחר שפלטה מילה אסורה ויודעת שמיד אקח אותה מאחורי הבניין ואעניש לפי הגימטריה של אותה מילה R תענוג לקרוא ראובן |
|