בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

האם עיסקת בארטר בשפחות היא לגיטימית ?

MasterKey​(שולט)
לפני 14 שנים • 11 באפר׳ 2010

Re: האומנם "ההסכמה" היא היא שמכשירה את השרץ ?

MasterKey​(שולט) • 11 באפר׳ 2010
אדון בועל בתשוקה כתב/ה:
כולכם עוסקים שוב ושוב ב"הסכמה" הזאת כאילו אם היא מתקיימת כי אז "הכל בסדר". למעשה יש באמירות הללו איזו הנחה מובלעת שלסאבית יש חירות יחודית משלה שאין לשום בן-אדם אחר. כבר קארל מארקס כתב ש"לכאורה אנחנו בני-חורין כשאנו באים לקבל החלטות בחיינו - אבל למעשה משא כל הדורות הקודמים מעיק עלינו ..".

לכן, בעצם אין חירות החלטה של ממש לאיש מאיתנו, בוודאי לא לסאבית שלנו, לא ברגע שהיא הופכת להיות נשוא לעיסקת חליפין עם סאבית אחרת, ואפילו לא כאשר היא נמצאת בסשן אינטימי עם הדום שלה בלבד. חייבים לזכור כי בחדר שבו נוכחים לכאורה "רק" הסאבית והדום שלה נמצאים גם בבחינת נוכחים-נפקדים, סמויים מן העין, האב המתעלל שלה, הדוד האונס - בקיצור כל ההיסטוריה הדואבת והכאובה של הסאבית שהביאו אותה לאן שהביאו אותה.

לתחושתי את הסוגיה הנדונה רצוי היה לעמת עם מושג האינטימיות - ולא ב"הסכמה" הזויה ומטורללת.


אנא אל תפגע, אבל לא מבין את הלוגיקה. אם אתה פוסל את הנעשה בהסכמה ושופט כ"הזויה ומטורללת" בשם האינטימיות הקדושה אזי ניתן להקיש כי כל מערכת בדס"מ המתקיימת בהסכמה היא הזויה ומטורללת בשם השפיות הנורמטיבית?
פרלין​(נשלטת){ש}
לפני 14 שנים • 11 באפר׳ 2010
פרלין​(נשלטת){ש} • 11 באפר׳ 2010
אני גם חושבת שעד שלא הוכח אחרת, הסאבית היא אשה בוגרת ויכולה להפעיל שיקול דעת בכל נושא, גם בנושא הזה. לכן הסכמתה או אי-הסכמתה בנושא הם אכן הפרמטר היחיד שצריך להתחשב בו.

יש איזו נטייה (שגם אני נופלת בה לא פעם) להתייחס לסאביות כאל נשים פגועות נפשית שלא מסוגלות להגיע להחלטות מושכלות. יתכן ויש כאן גם נשים שפגיעותן אכן משבשת להן את היכולת להחליט, אבל אני חושבת שמדובר במיעוט.
Brave Dwarf
לפני 14 שנים • 11 באפר׳ 2010

Re: האומנם "ההסכמה" היא היא שמכשירה את השרץ ?

Brave Dwarf • 11 באפר׳ 2010
אדון בועל בתשוקה כתב/ה:
כולכם עוסקים שוב ושוב ב"הסכמה" הזאת כאילו אם היא מתקיימת כי אז "הכל בסדר". למעשה יש באמירות הללו איזו הנחה מובלעת שלסאבית יש חירות יחודית משלה שאין לשום בן-אדם אחר. כבר קארל מארקס כתב ש"לכאורה אנחנו בני-חורין כשאנו באים לקבל החלטות בחיינו - אבל למעשה משא כל הדורות הקודמים מעיק עלינו ..".

לכן, בעצם אין חירות החלטה של ממש לאיש מאיתנו, בוודאי לא לסאבית שלנו, לא ברגע שהיא הופכת להיות נשוא לעיסקת חליפין עם סאבית אחרת, ואפילו לא כאשר היא נמצאת בסשן אינטימי עם הדום שלה בלבד. חייבים לזכור כי בחדר שבו נוכחים לכאורה "רק" הסאבית והדום שלה נמצאים גם בבחינת נוכחים-נפקדים, סמויים מן העין, האב המתעלל שלה, הדוד האונס - בקיצור כל ההיסטוריה הדואבת והכאובה של הסאבית שהביאו אותה לאן שהביאו אותה.

לתחושתי את הסוגיה הנדונה רצוי היה לעמת עם מושג האינטימיות - ולא ב"הסכמה" הזויה ומטורללת.


אז מה אתה מנסה לומר, שבגלל שכולנו פועלים ומתנהלים בעולם בליוויים של תת מודע קולקטיבי, מפת אהבה (lovemap/Money) מעוותת, עכבות חברתיות ועוד... הסכמתנו נטולת משקל?

IMHO דווקא העובדה שכולנו כבולים בכבלי מציאות המורכבת לא רק מהווה אלא גם מעבר ומעבר גנטי רחוק אף יותר, להחלטותינו תפקיד, משקל והכרעה בכל מהלך של חיינו. ולכן, בין כל שאר הטענות בשרשור, הועלה עניין המניפולציה שעשויה להטות את אותה ההסכמה המכריעה את הכף בסוגיה הנ"ל.

מה עוד שעם כל הכבוד ליכולתנו להביט בנפשו של האדם (ובטח שבשלנו גם) ולראות את הגרעין המזוקק, החלטותיו האישיות ושיקול דעתו הבלעדי הם אלו שקובעים את השורה התחתונה בכל הקשור לחיו.
סדום ועמורה​(שולט)
לפני 14 שנים • 11 באפר׳ 2010

לא קצת נסחפנו

סדום ועמורה​(שולט) • 11 באפר׳ 2010
אני יושב וקורא וקורא מזה זמן רב את כלל התגובות...ולא בטוח שמבין את הנטיה לפלצנות של מרבית המגיבים.

אני מקווה (לא שבאמת מפריע לי) שזה לא יגרור שרשור שלם של הטחות וישאר בגדר דיון בלבד.

פותח השרשור עצמו טעה בהנחת היסוד של המושג ורק על זה הגיבו יותר מידי. בטח השימוש במילה בארטר לא היה במקומו !

מנקודת מבט שיטחית ופרקטית, הרי שהרעיון הזה מיושם חדשות לבקרים....אף אחד לא היה במסיבת חילופים ונילית...??

(טוב לא לקפוץ מבין את כללי הבטיחות...אבל אין חובת אחריות ובטיחות במסיבת חילופי זוגות רגילה...האם אתה לא מקווה שאותו סווינגר לא יפגע בבת זוגתך??? ישתמש בקונדום וכיוצב').

האלמנט היחידי החסר הוא שאלת "ההסכמה" אצל הנשלטת, אבל בפועל האם למרבית המעשים שאנחנו עושים על הנשלטות שלנו יש "הסכמה" ? מרבית הנשלטים/נשלטות מוסרים לנו את האחריות וסומכים עלינו תוך אמון מוחלט.

מחובתנו לוודא כי כל מעשה שלנו יהיה בטוח (לפעמים בספק על השפוי)...וגם חילופי סאביות חייב להיות כזה.

החוויה בחילופי סאביות לדעתי עצומה...לא בטוח שיש "חובת" החלפה ורק עצם השימוש בשחקנים/שולטים/שולטות שונים ונוספים על הנשלטת שלך מעצימה את התחושה ורמת הסיפוק תוך הבאתה לחוסר ידיעה ועיצום התחושות.

ברוב עוונתי לפעמים יש צורך בשחקנים נוספים לשם מימוש סשן שלי או לאחרים אין את הכלים לבצעם...אני לא טוב בשימוש במחטים וכיוצב'.

יש רגעים והיו שלפעמים בחלל אחד מעביר שולט כזה או אחר את השליטה במהלכו של סשן תוך הקפדה על שמירת הבטיחות של הנשלטת שלו.

לדעתי נקודת המוצא מחייבת הכרות מסוימת לפחות בין השולטים ועדיפות להיכרות מקדימה של הנשלטת אלא אם זה בחירה של איבוד שליטה מוחלט.


לסיכום אני לא בטוח שחילופי סאביות לתקופה כה ארוכה אפשרי וזאת רק על בסיס האמונה שלי שמימוש של סשן אמיתי מחייב סוג של הכרה ואינטימיות שלא בטוח ניתן להשגה בעסקה כאמור.
Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ}
לפני 14 שנים • 12 באפר׳ 2010

Re: האומנם "ההסכמה" היא היא שמכשירה את השרץ ?

Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 12 באפר׳ 2010
אדון בועל בתשוקה כתב/ה:
כולכם עוסקים שוב ושוב ב"הסכמה" הזאת כאילו אם היא מתקיימת כי אז "הכל בסדר". למעשה יש באמירות הללו איזו הנחה מובלעת שלסאבית יש חירות יחודית משלה שאין לשום בן-אדם אחר. כבר קארל מארקס כתב ש"לכאורה אנחנו בני-חורין כשאנו באים לקבל החלטות בחיינו - אבל למעשה משא כל הדורות הקודמים מעיק עלינו ..".

לכן, בעצם אין חירות החלטה של ממש לאיש מאיתנו, בוודאי לא לסאבית שלנו, לא ברגע שהיא הופכת להיות נשוא לעיסקת חליפין עם סאבית אחרת, ואפילו לא כאשר היא נמצאת בסשן אינטימי עם הדום שלה בלבד. חייבים לזכור כי בחדר שבו נוכחים לכאורה "רק" הסאבית והדום שלה נמצאים גם בבחינת נוכחים-נפקדים, סמויים מן העין, האב המתעלל שלה, הדוד האונס - בקיצור כל ההיסטוריה הדואבת והכאובה של הסאבית שהביאו אותה לאן שהביאו אותה.

לתחושתי את הסוגיה הנדונה רצוי היה לעמת עם מושג האינטימיות - ולא ב"הסכמה" הזויה ומטורללת.


נדמה לי ששכחת את שרשרת הנשים השמנות בחייו של פותח השרשור, אי שם ברשימת הנוכחים-נפקדים.

הרי לא תרצה שהן יקפצו לביקור בחלומותיך כדי להזכיר לך מי אתה, מה דואב וכאוב בחייך ומה ייעודך עלי אדמות?

[ וכן, כולנו תוצרים של התרבות והנוף בהם גדלנו. האם זה מספק איזושהי הצדקה לוותר על ההסכמה של כל המעורבים? ]
אדון בועל בתשוקה
לפני 14 שנים • 12 באפר׳ 2010

"לעמת את סוגית עיסקת הבארטר בשפחות עם מושג האינטימיות..

אדון בועל בתשוקה • 12 באפר׳ 2010
אני אתעלם כמובן מהערות אישיות דלוחות ואגע בתגובה כוללת למי שהגיב ענינית:

כדי להבין את הסיפא של תגובתי הקודמת ולפיה ף " ראוי לעמת את עיסקת החליפין של הסאביות עם מושג האינטימיות ולא עם המושג הכוזב של 'ההסכמה' ." , יש כמובן לחזור ולגעת במהותו היחודית של הבדס"מ על פני הוואניליות גרידא.

ובכן, ישנו רגע מכונן, יחודי, המבדיל את הבדס"מ ומעניק לו ערך עודף על פני הוואניליות גרידא. זהו הרגע שבו הדום והסאבית שלו ( נניח לרגע שזה סוג הקשר הבדס"מי שלפנינו ) חוצים את גבולות התודעה של הבסדריות החברתית על ידי אקט כלשהו שעד רגע התרחושותו היה חבוי באינות ורק דמיונם היצירתי כונן אותו כממשוות ברפרטואר המיני שלהם. זה רגע נדיר. התחושה שמתלווה לאלו החווים אותו היא סחרור, מעין תחושה של הליכה בארץ חדשה. בטריטוריה לא מוכרת. תחושה של שותפות בסוד גדול מול עולם ומלואו ממלאת את השותפים לרגע זה.

הרגע הנדיר הזה שמשוקע כולו באסתטיקה של המין ( וכך מעצם מהותו לא יכול להתרחש בשדה הוואנילי ) יכול להתרחש רק לאחר שמתקיימת אינטימיות גדולה בין הדום לסאבית שלו. אינטימיות זו מייצרת את אותו אמון הדדי שמתוכו יכול לצמוח הרגע הנדיר והמכונן הזה.

הבניית האינטימיות הזאת שיסודה באמון ההדדי הקאנוני הזה אפשרית כידוע רק בקשר ארוך זמן.

( בהערת אגב ראוי לומר כמובן שמה שמשתמע מכך הוא כמובן שאין משהו מנכר ועלוב יותר מאשר סטוץ בדס"מי חד-פעמי שמעצם מהותו לא מתיימר אפילו לדבר בשמה של באינטימיות כלשהי ...)

אם האינטימיות הזאת היא שמייצרת את הערך העודף של הבדס"מ על פני הוואניליות הרי ברור שעיסקת בארטר היא מאוד בעייתית כשהיא מתרחשת בין משתתפים בדסמיי"ם, ואכן לא מפתיע הוא שחילופי זוגות וואניליים לא רק שרווחים יותר , אלא גם לא מייצרים את אותו מצב נפיץ, אחוז כולו בסתירות, משעה שהם מתרחשות בשדה הבדס"מי.

ל"הסכמה" כמובן אין דבר וחצי דבר לכל זה - מי שהאליבי שלו לכל העיסוק הזה הוא "בהסכמה" ההזויה כי אז ממילא הוא נגרר ל"הצדיק" מעשים אווילים ומטורפים מהסוג שהובא לידיעתינו לאחרונה, שבו 13 נערים התעללו באופן סידרתי בנערות ( וכן. אחת היתה גם בגירה ) כולל רפרטואר בדס"מי וכל זה "בהסכמתן" כמובן. "הסכמה" מדומיינת והזויה שנבנתה על מושג מדומיין וכוזב אחר "האהבה".
Loyalty​(נשלטת){סדום ועמור}
לפני 14 שנים • 12 באפר׳ 2010

אין אדם מכיר, אלא את נפש בהמתו

"אדון בועל בתשוקה" כתב: מישהו פנה אלי והציע לי עיסקת בארטר בשפחות. כלומר גם למשך זמן מוגבל של סופ"ש - האם זה לגיטימי לדעתכם ?
גם בהנחה סבירה מאוד שהסאבית תסכים גם לגחמה הזאת, אבל איך זה מסתדר עם ענין הבטיחות ומה עם היחס הרגשי לסאבית ?

======================

יסלחו לי חבריי היקרים לכלוב, אם לא אתייחס באופן אישי לכל תגובה שנכתבה בשרשור הארוך והטרחני משהו, הזה, כי אני באמת חושבת שהיו כמה תגובות ענייניות ולא פלצניות (לרבות תגובתו של אדוני היקר) שבאמת הקדישו מחשבה לנושא וניסו לענות על שאלתו של "בועל בתשוקה".

ולעינייננו:

איני יכולה שלא להסכים, שהשימוש במילה בארטר הוא אינו מוצלח במיוחד במקרה הנ"ל
ולמרות הכל, אני בוחרת להתעלם פה מהסמנטיקה שבמילים, והתייחס לעניין שלשמו התכנסנו כאן בשיא הרצינות.

אני אמנם לא נמצאת כאן כל כך הרבה זמן, ובטח שלא הייתי מגדירה את עצמי כחלק מהברנז'ה של הקהילה המורכבת שלנו (שהרי יש כאן הרבה אנשים שמכירים זה את זה זמן רב, ומקרוב, מעל דפי האתר)
ובכל זאת, אינני מבינה מה כל כך שערורייתי, בשאלתו של "בועל בתשוקה"
שהרי, בדיוק כמו שאדון מסשן, מנטלית או פיזית את הסאבית שלו, באמצעים שונים ומשונים
אין שום פסול בלסשן אותה בידי אחרים
כל עוד נשמרים הכללים שסיכמו הצדדים ביניהם.

בבקשה, אל תקפצו עדיין בעצבנות, שהרי כולנו מסכימים, שאם סאבית כלשהיא היא שפויה בדעתה ושלמה מספיק בנפשה, כדי להעניק את השליטה בחייה (בתחומים שנקבעו) לאדונה
אזי, שהוא ורק הוא, יחליט בסופו של דבר באיזה אופן יפעיל את סמכותו עליה ועד איזה גבול.

מה שאומר, שהתייפיפות הנפש הזו היא לא במקום.

"בועל בתשוקה" יקר, בשורה התחתונה, רק אתה יכול לדעת, אם כשאתה מבקש משהו מהנשלטת שלך, היא עושה זאת מתוך רצון אמיתי לחוות את הדברים, או שמא רק כדי לרצות אותך, שגם זה ליגיטימי, אבל אותי, אישית, זה היה קצת מלחיץ, אבל זה לדיון אחר בכלל, בעניין חופש הבחירה)

הדבר היחידי שהפריע לי בדברייך, היה השימוש במילה גחמה, שכן אם ההתנהלות שלך מול הסאבית שלך, בסשנים ובכלל, מונעת ע"י גחמות, זה אומר דרשני.

ולסיכום בעניין הבטיחות והיחס הרגשי לסאבית שלך, הרי שגם זה נתון לפרשנות:
אם אתה והסאבית שלך נהנים לראות אחד את השני עם מישהו אחר, או לפחות, מסוגלים לחיות בשלום עם העובדה, שמישהו אחר יהיה עם בן/ בת הזוג שלכם, הרי שאין שום בעיה עקרונית לעשות זאת, ובלבד שהדברים ברורים מראש לכל הצדדים הנוגעים בדבר.

מניסיוני האישי אספר, שהחוויה שבחילופין עשויה להיות מרגשת ועוצמתית יותר מכל דבר, כל עוד שהדבר נעשה בשיקול דעת ומתוך רצון הדדי ויכולת התמודדות עם ההשלכות, אם תהיינה.
אדון בועל בתשוקה
לפני 14 שנים • 12 באפר׳ 2010

Re: אין אדם מכיר, אלא את נפש בהמתו

אדון בועל בתשוקה • 12 באפר׳ 2010
Loyalty כתב/ה:
"אדון בועל בתשוקה" כתב: מישהו פנה אלי והציע לי עיסקת בארטר בשפחות. כלומר גם למשך זמן מוגבל של סופ"ש - האם זה לגיטימי לדעתכם ?
גם בהנחה סבירה מאוד שהסאבית תסכים גם לגחמה הזאת, אבל איך זה מסתדר עם ענין הבטיחות ומה עם היחס הרגשי לסאבית ?

======================

יסלחו לי חבריי היקרים לכלוב, אם לא אתייחס באופן אישי לכל תגובה שנכתבה בשרשור הארוך והטרחני משהו, הזה, כי אני באמת חושבת שהיו כמה תגובות ענייניות ולא פלצניות (לרבות תגובתו של אדוני היקר) שבאמת הקדישו מחשבה לנושא וניסו לענות על שאלתו של "בועל בתשוקה".

ולעינייננו:

איני יכולה שלא להסכים, שהשימוש במילה בארטר הוא אינו מוצלח במיוחד במקרה הנ"ל
ולמרות הכל, אני בוחרת להתעלם פה מהסמנטיקה שבמילים, והתייחס לעניין שלשמו התכנסנו כאן בשיא הרצינות.

אני אמנם לא נמצאת כאן כל כך הרבה זמן, ובטח שלא הייתי מגדירה את עצמי כחלק מהברנז'ה של הקהילה המורכבת שלנו (שהרי יש כאן הרבה אנשים שמכירים זה את זה זמן רב, ומקרוב, מעל דפי האתר)
ובכל זאת, אינני מבינה מה כל כך שערורייתי, בשאלתו של "בועל בתשוקה"
שהרי, בדיוק כמו שאדון מסשן, מנטלית או פיזית את הסאבית שלו, באמצעים שונים ומשונים
אין שום פסול בלסשן אותה בידי אחרים
כל עוד נשמרים הכללים שסיכמו הצדדים ביניהם.

בבקשה, אל תקפצו עדיין בעצבנות, שהרי כולנו מסכימים, שאם סאבית כלשהיא היא שפויה בדעתה ושלמה מספיק בנפשה, כדי להעניק את השליטה בחייה (בתחומים שנקבעו) לאדונה
אזי, שהוא ורק הוא, יחליט בסופו של דבר באיזה אופן יפעיל את סמכותו עליה ועד איזה גבול.

מה שאומר, שהתייפיפות הנפש הזו היא לא במקום.

"בועל בתשוקה" יקר, בשורה התחתונה, רק אתה יכול לדעת, אם כשאתה מבקש משהו מהנשלטת שלך, היא עושה זאת מתוך רצון אמיתי לחוות את הדברים, או שמא רק כדי לרצות אותך, שגם זה ליגיטימי, אבל אותי, אישית, זה היה קצת מלחיץ, אבל זה לדיון אחר בכלל, בעניין חופש הבחירה)

הדבר היחידי שהפריע לי בדברייך, היה השימוש במילה גחמה, שכן אם ההתנהלות שלך מול הסאבית שלך, בסשנים ובכלל, מונעת ע"י גחמות, זה אומר דרשני.

ולסיכום בעניין הבטיחות והיחס הרגשי לסאבית שלך, הרי שגם זה נתון לפרשנות:
אם אתה והסאבית שלך נהנים לראות אחד את השני עם מישהו אחר, או לפחות, מסוגלים לחיות בשלום עם העובדה, שמישהו אחר יהיה עם בן/ בת הזוג שלכם, הרי שאין שום בעיה עקרונית לעשות זאת, ובלבד שהדברים ברורים מראש לכל הצדדים הנוגעים בדבר.

מניסיוני האישי אספר, שהחוויה שבחילופין עשויה להיות מרגשת ועוצמתית יותר מכל דבר, כל עוד שהדבר נעשה בשיקול דעת ומתוך רצון הדדי ויכולת התמודדות עם ההשלכות, אם תהיינה.



אף שההתיחסות שלך אינטלגנטית לענין, אני מבקש להסב את תשומת ליבך לעובדה שמעל תגובתך שלעיל פירסמתי היום תגוובת הבהרה לאמת המידה הראויה בעיני לבחון את סוגית עיסקת החליפין דנן - דהיינו באמצעות מושג "האינטימיות" ומהותו היחודית בבדס"מ. מכיוון שבתגובתך לא התיחסתת לענין זה בכלל, אני ארצה להניח שלא קראת כלל את תגובת ההבהרה שלי. וחבל.
יש לי הרושם שההבנה שהפגנת כאן היתה עוזרת לך לתת גט-כריתות סופי ומוחלט לאליבי המפוקפק הזה הקרוי "הסכמה".
נילי ונילי
לפני 14 שנים • 12 באפר׳ 2010

Re: "לעמת את סוגית עיסקת הבארטר בשפחות עם מושג האינטימי

נילי ונילי • 12 באפר׳ 2010
אדון בועל בתשוקה כתב/ה:
ובכן, ישנו רגע מכונן, יחודי, המבדיל את הבדס"מ ומעניק לו ערך עודף על פני הוואניליות גרידא. זהו הרגע שבו הדום והסאבית שלו [ ...] חוצים את גבולות התודעה של הבסדריות החברתית על ידי אקט כלשה[...]
הרגע הנדיר הזה שמשוקע כולו באסתטיקה של המין [...]

זו אמנם קצת סטיה מהנושא, אבל אם יותר לי אוף טופיק לרגע- יש במניפסט שלך איזשהו כשל לוגי, לדעתי, אז ציטטתי לנוחיותך את המקומות שבהם אני מזהה את הכשל הזה.

עם כל כמה שאני אוהבת כתיבה רומנטית על בדסמ, והכתיבה שלך היא אכן רומנטית (רגע קסום, רגע מכונן, מגע שחוצה גבולות תודעה, כינורות מנגנים מטאליקה), עדיין יש פה טעות מאוד בסיסית:

א-י-ן רגע מכונן קשר בדסמי.

אין גם מגע כזה. אין אקט מיני כזה. אין. כן יש שיח. ואני מצטערת ששוב אני יוצאת תלמידת המגדר הפלצנית שמדברת בפורום על ה"שיח", אבל וואלה- שיח. ואף על פי כן- שיח תשיח.

הדבר היחיד שמכונן קשר שפחה ואדון, או כל קשר אחר של בעלות (או כל קשר אחר, באשר הוא) הוא השיח. הוא הרגע שבו הם אומרים: "אנחנו זוג". או : "אנחנו שפחה ואדון". או: "הרי את מקודשת לי". או: "הרי אתה מקולר לי". או: "אני נשבע לך אמונים". או: "מגורשת, מגורשת, מגורשת". או צמד המילים החביבות עליי בעולם כולו: "אני שלך".

אלו המילים שמחוללות את השינוי במציאות. ולא האקט (ליתר דיוק- ההסכמה של שני אנשים על המשמעות של אותן המילים). אתה יכול לקלר נשים מפה ועד מחרתיים וזה לא יעשה שום דבר לאף אחד. אתה יכול לארוב לקופאית בסופר ולצעוק עליה: "אנחנו זוג!" מפה ועד הסניף הבא של רמי לוי, אבל זה לא יעשה אתכם לזוג אם היא חולקת עליך לגבי הפרשנות של אותן המילים.

ועם כל הכבוד שלי ל"אסתטיקה של המין" או מה שזה לא היה שם בהודעה שלך- לא האקט המיני הוא שמסמן את הקשר פה. האקט המילולי- כן (ולצורך העניין: "מסכימה אני". והמהדרין יחמירו: "מעוניינת אני")
אדון בועל בתשוקה
לפני 14 שנים • 12 באפר׳ 2010

לנילי ואנילי

אדון בועל בתשוקה • 12 באפר׳ 2010
לא במקרה הניק שלך יותר מאשר מרמז על אי-הבנה בסיסית של מה שאנו עוסקים בו.

הערך המוסף של הבדס"מ על פני הוואניליות מצוי כולו בפרקסיס ( במעש ), דהיינו באסתטיקה של המאנייירות המיניות. מכאן גם הדרישה המובנת בבדס"מ ליצירתיות מתמדת בפרקטיקה המינית, ולא בקשקשת המילולית על המין.

"לדבר על זה " זה המיומנות של "נילי וואניליות " לסוגיהן - לא של מי שנגע בממשי של החיים.

מכאן נגזר הכל - ומי שלא מבינה את הענין הזה, נגזר עליה , לכל היותר, "להנות" מהוואניליות האנמית של "הדיבור" על...