בואו נדבר על אלימות בכלוב

Cauchy{Venus Blue} • 22 ביוני 2010

אני אתחיל ממה שאמרתי כבר הרבה פעמים, אבל אתה חוזר: אני בוודאי הגבתי בצורה דיאלוגית לדבריו, אתה מסרב לקבל את זה.אז הנה שוב *יש צדק בדבריו*. עד כאן תגובה לרעיונות שהוא מעלה. אני לא מוסיף יותר כי זה שרשור שעוסק באופן ההגשה ולא בתוכן. אתה מנסה להעביר אותו לתוכן, אני לא יודע למה.

אם אתה אומר שאין לי זכות לנסות לפרש את הכוונות שלו אז אתה צודק, ברור מעל לכל צל של ספק שאמירותיו פוגעניות, פשוט אתה מנסה להסביר את הכוונה שלו על מנת לבטל את הפגיעה שהוא פוגע ולכן סתרתי גם את זה.
אתה צודק שאין צורך להוכיח פגיעה, מספיק שאנשים ידווחו עליה. אנשים מודים בנכונות שבדברים ועדיין מדווחים על פגיעה - משמע הפגיעה מיותרת. (בניגוד לאנשים שנפגעים מעצם הרעיון כפי שאתה מנסה לרמוז).

העובדה שתכונה הינה אובייקטיבית אינה סותר את העובדה שהיא מבזה. יש לו הגדרה כלשהי למילה מכוערת, אבל מה המשמעות של הקבוצה שנופלת תחת ההגדרה הזו? שהן דחויות. ואם זה לא בוז, אז מה כן? מהו בוז בכלל? אולי אין כזה דבר... מה פוגעני? אולי אין פוגענות בכלל..
ללא ספק העובדה שהוא אומר לאנשים שהם בטח לא היו קוראים ספר מסויים (למשל) זה סה"כ תיאור של המציאות ולא ירידה כלל.

כמו שאמרתי פעם למישהו, רוב הקללות הינן תכונות. צבוע, מטומטם, מכוער. העובדה שאתה מעניק את התכונות הללו לאנשים הינה פוגענית. אם אני אגדיר שמי שמתחת לאייקיו שלי הוא מטומטם ואתחיל לרשום יום יום שכולכם מטומטמים אני אהיה פוגעני. אפילו שיש לי תאוריה, וסביר להניח שהיא מעצבנת אתכם כי היא נכונה.

אולי תקרא את מה שכתבתי ותנסה להגיב בהתאם? מותר לחזור על ביקורת אבל:
טיעונים חדשים, זוויות חדשות, לא לחזור על אותה סיסמא, לא לחזור באוזני מי שהסכים, לחזור בהקשר ולא לזרוק את הסיסמא שלא בהקשר (זה סעיף חדש).

במילים פשוטות, להיות ער לחברה שמסביבך. זו ההגדרה של התחשבות לעומת חוסר התחשבות.

Cauchy{Venus Blue} • 22 ביוני 2010

מצטער שקפצתי על המילה שלך, קצת הקצנתי את השימוש שלך בה בשביל להבהיר נקודה.

אני מסכים לחלוטין שזכות כל אדם להביע את דעתו גם אם היא מגעילה. גם זכות בן אדם לדבר בצורה מגעילה.

אני טוען שחברה צריכה לגנות את ההתנהגות הזו, זה הכל.

וכל הכבוד לך שאת לא נפגעת, ברור שזה המצב האידיאלי. אני גם לא נפגע מדבריו (קל לומר כי אני לא באוכלוסית היעד) אבל כן צורם לי הרעות שלו (במילותיך חוסר הנחמדות) ויותר מכך ההתממות של אנשים שטוענים שאין שום רוע בדבריו, כלומר מי שנפגע, נפגע כי משהו לא בסדר אצלו. זה להכות חטא על פשע... גם זו תאוריה 'מקוממת' שזכותם להביע, אבל טוב שהם מביעים אותה בצורה לא פוגענית. לכן אין לי ביקורת אליהם על אף הפוגענות ברעיון שלהם. כך גם כוח המוח אינה נפגעת מהם, ואני מניח שגם שאר הקשורים לעניין. (תקנו אותי אם אני טועה)

[quote="the rain song"]

Re: רפאל

רפאל • 22 ביוני 2010

זה קצר. ממש ציטוט למתחילים.



דיסונס קוגנטיבי. להחזיק בדימוי עצמי כפול וסותר, שתוקע את החיים.

מצד אחד: "זה שאני שמנה זה רע. אני לא אוהבת את איך שאני נראית, אני לא מרגישה טוב עם הגוף שלי. אני לא יפה. אני דחויה ולא נחשקת."
מצד שני: "זה שאני שמנה זה בסדר גמור. אני ששלמה עם עצמי ואוהבת את הגוף שלי. ומי שלא חושב שאני מדהימה לא שווה אותי."
(משהו כזה)

במצב עניינים כזה נוצרים הרבה תסביכים פנימיים סביב העניין. מצד אחד רוצים להרזות, ומצד שני יש קול פנימי שאומר "בעצם למה? הרי אני שלמה עם עצמי." זה תוקע. גם הביקורת מבחוץ אינה פשוטה וברורה, אלא שהיא מעבירה מסר כפול צדקני. זה עושה את הכל מסובך נורא וטעון נורא. (זה לא כל כך מסובך למשל כשאישה פשוט סובלת מתת תזונה או שיש לה פריחה על כל הגוף.)

במקום להשקיע אנרגיות בשינוי המציאות, משקיעים במצב עניינים כזה אנרגיות בטיפוחה של זהות עצמית שקרית. מצד אחד האישה לא שלמה עם עצמה, אבל מצד שני "היי, אני אישה מודרנית, משכילה, מודעת לעצמה ושלמה עם עצמה." ואז גם מתחילים לבוא לעולם בדרישה המוזרה שעל אנשים חובה לשתף פעולה עם שימורה וטיפוחה של אותה זהות עצמית שקרית. ובאמצעות דימוי עצמי שקרי לא מגיעים רחוק.

במצב כזה אישה יכולה גם לעשות פשרות זוגיות/מיניות שאולי מאמללות אותה. אבל היא משווקת את זה כבחירה מודעת וכמיניות "אחרת". זה עצוב, אבל האשה תקועה במקום הזה כי הוא מבוסס על הכחשה. וכו'

בכוח המוח​(שולטת) • 22 ביוני 2010

לא רפאל, זה לא נכון.

זה אפילו עצוב שאני צריכה לכתוב את זה.

מעטים הם השלמים עם עצמם.
לא צריך להיות אשה שמנה כדי לא להרגיש שלם ומושלם.
הכרתי אנשים פשוטים מאוד, הרחוקים מלהיות מושלמים,
אשר היו קרובים יותר להיות שלמים עם עצמם מאנשים אחרים-
יפים, מבריקים, מקסימים.
תאמין לי.

קשה מאוד לחיות בחברה שלנו בשלמות עם עצמנו,
מעטים ממקסמים את עצמם עד שאין להם טענה כלפי עצמם,
וגם כשהם קרובים למקסימום תמיד יהיו כאלה שהגנטיקה שלהם משובחת יותר,
אחרים שיהיו יותר יפים, יותר חכמים, יותר עשירים,
אנשים בעלי יכולת ויחסי אנוש המאפשרים להם חיים מרתקים יותר.

יש מעטים מאוד ביננו שאינם מתפשרים,
כל אחד מתפשר במקומות אחרים בחייו,
כל אחד מאיתנו מחליט היכן להתפשר והיכן לא.
וזה בסדר, כל עוד הפרספקטיבה לא תהיה לגלגנית על כך.
אנחנו, כולנו, אנושיים.

ישנם גברים קרחים למשל, או נשים שמנות, או אחרים שמתנועעים בגולמניות,
יש בעלי עור לא טוב, שיער חסר הדר, יש שעירים מדי, יש סתם לא גבריים/לא נשיות, ישנם חסרי פרופורציה גופנית נאה, יש חסרי תווי פנים נאים, ויש שמזדקנים. וזו רק רשימה חלקית המשפיעה על המראה הויזואלי, והרי לא רק המראה הויזואלי שלנו מצריך השלמה.

כולנו מצד אחד מודעים לחוסר השלמות ומנסים לצמצמו, ומנגד שואפים להשלמה עם המצב. זה גם טבעי, החיים במתח הזה בין הקצוות.

האמנם הפיתרון הוא לגרום לבן אדם לא לנסות להשלים עם עצמו, לא לנסות למקסם את המכלול שלו ולהעריך את אותו מכלול?

זו באמת תאוריה חדשנית, נהדרת, פורצת גבולות אשר מייצרת איכות חיים רגשית נעלה.

aka BODYGUARD • 22 ביוני 2010

בכוח המוח היקרה,

"בואו נדבר על אלימות בכלוב", זה היה נושא השירשור.

11 עמודים דנים במעט אלימות ובהמון תאוריות השמנה, הקרחה.
11 עמודים דנים באיש אחד ובמישנתו הבזויה.
העמודים האחרונים נכנסו לתוכניות הרזיה של נשים שאני בטוח שלא בחרו בהשמנה
כדרך חיים.

כתבתי לך בצורה פרטית שהנושא המקורי אבד.
עברנו לדיון בקוגנטיביות של דיסוננסים המהולים בדברי שופטי בימ''ש עליון מהוללים.

הלכך התכוונת?

משום מה לא ממש נראה לי.

זו בדיוק הטרחנות המאנפפת שהשימוש בה הופך להצגת "למי יש יותר גוגל במחשב",
במקום לעסוק במהותו של הנושא , בלבן של העיניים.

GOOD LUCK.

הייתי.

Re: רפאל

פרלין​(נשלטת){ש} • 23 ביוני 2010

אינטרסטינג!
אז זה כל העניין, הא?
אם הייתי יודעת קודם שאב"ב הוא כזה צדקת, לא הייתי מתרגזת מלכתחילה.
כל מטרתו של הנשמה הטובה הזו היא לגרום לפתרון הדיסוננס הקוגנטיבי של אותן נשים אומללות!

בחייאת רפאל. בחייאת. אני בספק אם אב"ב עצמו קונה את התיאוריה הזו.

"כתבו עליו בעיתון..הוא בכלל לא ידע שהוא כזה"

מUחדת • 23 ביוני 2010

רפאל יקירי-
בלי שהרגשת הפכת לגננת של אב"ב שאומרת לכולנו:
אין ילדים רעים, יש ילדים שרע להם.

שזה יופי, אם אתה גננת ואם הילד טרם צלח את גיל שלושים.
אבל הילד גדול, והיי, הילד לא רע, הוא סתם *דביל
ובגילו כבר אפשר להשאיר אותו לבד על רצפת חנות הצעצועים בקניון
גם אם הוא רוקע ברגליו וצורח עד לב השמיים.
(*כן. השתמשתי במילה דביל שאינה מעשירה את הדיון. אנסה במילים שלו- מוח קמחי. או משהו)

אני מאמינה שיש מקום לכל דיון פורה, קשה ואפילו פוליטי, רחמנא לצלן,
בתנאי שמאחורי ססמאות מסתתרת כוונה, מחשבה מעמיקה וכו'.
בועל באדוניות מחזיק את השלט "מוות לשמנות", נוהג באלימות מילולית-
ואתה, על תקן מוטי מורל, מלביש לו אג'נדה והופך לדובר הרשמי (והרהוט)
של משנת האב"ב
שאפילו הוא לא חלם שתהייה לו.

פתאום הפך אב"ב לנושא החם, יו"ר האגודה למלחמה בהפרעות אכילה,
לאיש רוח וללוחם צדק במאבק נגד צריכת שומן הטראנס.

לא כל ברוך גולדשטיין הוא לוחם צדק,
ולא כל מתאבד שיעי הוא לוחם חופש.

רפאל • 23 ביוני 2010

בחייאת פרלין,

מה בעצם הבעיה שלך כאן? ומה בדיוק את אומרת?

פרלין​(נשלטת){ש} • 23 ביוני 2010

הנה, מיוחדת כתבה ב-דיוק את מה שאני אומרת.

ואולי אני אוסיף, אני תמיד הערכתי את הרצון והתעוזה שלך לומר את מה שאתה חושב. לא פעם לא הסכמנו ועדיין, מעולם לא חשדתי בך אפילו לרגע שהמניעים שלך נובעים משנאה, רוע או אפילו סתם טיפשות.
וגם אתה יכול להיות אובססיבי לא קטן כשמתחשק לך.

אני לא חושבת שאב"ב לטובת אף אחת. אני לא חושבת שהוא מנסה לפתור איזה דיסוננס קיומי שתוקע נשים במקומן. אני חושבת שהוא מצא לו איזו נישה והוא משחק עליה. אני חושבת שהוא פרובקטור בשנקל. אני חושבת שהוא מנסה לעשות דה-לגיטימציה לקבוצה שלמה של נשים (שים לב, הוא לא פונה רק לנשים שסובלות מהשמנת יתר חריפה, כל אשה מעל המידה 38 לא יכולה להיות מושכת.), אני חושבת שהוא משתלח בנשים בגסות איומה, והמניעים שלו, עם כל הכבוד, מעניינים לי ת'תחת.

על מה אני כותב כשאני כותב על הנשים השמ"ד - הבהרות חוזרו

אדון בועל בתשוקה • 23 ביוני 2010

"... כל הקדוש נעשה חולין, ובני האדם נאלצים לבסוף לראות את מצבם בחברה, את יחסיהם ההדדיים, בראייה מפוכחת.."
( מתוך: קארל מארקס ופרידריך אנגלס, "המניפסט הקומוניסטי - 1848 " )

"..איש לא יכול לגרום לך לרגשי נחיתות ללא הסכמתך ..." ( אלינור רוזוולט )

ובכן לאחר שקראתי את השירשור החוזר ונשנה הזה, שהוא בעצם שידור חוזר "לדיון" ( או מה שמתחפש להיות "דיון" עקרוני על חופש הביטוי, אבל איננו אלא מסע של התקרנפות קונפורמיסטית מצידה של "קהילה" שטוענת לנון-קונפורמיזם ) בחרתי להגיב למספר נקודות "מקוריות " שעלו כאן, ותוך כדי כך לעסוק בעצם בהבהרה חוזרת ונשנית של מושגים ומישוג שאני עוסק בכתיבה שלי.

ייאמר מיד, נוכח התגובות הרבות שרובן ככולן עיוות של עמדותי , כמו גם השמצות בפרוטה, אני תוהה לעיתים האם הכתיבה שלי כל כך לא מובנת ? - אבל הנה נמצא בכל זאת צדיק אחד בסדום הרשעה הזאת - רפאל, שמו ( או הניק שלו , וכאמור למען הגילוי הנאות יש להדגיש שאינני מכיר אותו כלל ) והוא בתגובותיו כאן ( להלו עמוד 7 לדיון זה ) אכן, "הפלא ופלא" הבין את דברי !! ( לא. לא. אין צורך להסכים לדברי, אבל לפחות להבין ...) אבל לעומת זאת נוכל למצוא תגובות כמו אלו של פרלין ו"בכח המוח" המייחסות לי "רצון לפגוע בנשים שמנות " - נכון הן, מודות, שאין לכך כל ביטוי בכתיבה שלי, אבל הן כידוע חוקרות מנוסות של לב וכליות ולכן הן מייחסות לי מה שהן מייחסות - אבל מה לעשות, שהיושר האינטלקטואלי מחייב להתמודד עם מה שכתוב - והנה בכל המקומות שבהם אני נוקט ( ולצורך הקיצור בלבד בביטוי השמ"ד - אני מציין בפירוש שאסור לבוז לנשים שמנות ( !!!) כי לא מרצונן בא להן מיתאר גופן - אבל כידוע לפרלין או למי שמתיימרת לדבר בשמו של "כוח המוח" - אין ענין לעסוק במה שאני כותב ממש, הן כידוע יודעות "מה אני חושב בלבי " .

ובכן נחזור ונאמר באופן כללי: אני כותב כאן מכל כוונה לרוקן את המיתוסים המהלכים קסם ומשבשים את חיינו, במקום ראייה רומנטית נטולת בסיס ועובדות אני מציע , בלשונם של מארקס ואנגלס, לראות את המציאות נכוחה.
והמציאות היא כזאת:
המרחב הרומנטי הוא שוק כלכלי לכל דבר וענין הפועל על פי יחסי היצע וביקוש קשיחים למדי שבו ערכו של הגבר עולה ( ושוב זו אמירה אוביקטיבית נטולת כל משמעות ערכית ) וערכה של האישה הולך ופוחת ( מבלי להרחיב יתר על המידה, נאמר: שזה קשור להתפתחות שוק העבודה הקפיטליסטי )
הכרה זו מחייבת לרוקן את היחסים הבינזוגיים ממושגים מטאפיזיים כמו "אהבה" - את השיח המדומין, הכוזב,והסוביקטיבי של "האהבה" יש להמיר בשיח , ממשי קונקרטי של "הזוגיות" - בין אהבה לזוגיות רובצת תהום בלתי ניתנת לגישור. ענין זה משתע גם מהאמירה של אפלטון לפיה "האהבה היא באוהב ולא באהוב" - כלומר, הכל בראש של הסובייקט.
אני כופר מכל וכל בשיח הרלטיביסטי הפוסט -מודרני, המונע כל כתיבה ודיון, בשענת "שיפוטיות" , הכללה" וכו' וכו', כמו גם של יחסיות - לענינינו - לאסתטיקה, וכמשתמע ממנה ליופי הנשי - יש הגדרה ברורה ואוביקטיבית ( ואני לא אחזור עליה שוב כאן, מי שרוצה ימצא אותה בבלוג שלי ובשרשורי דיון קודמים )- ומכאן גם היפוכו של מושג היופי - הכיעור , הוא בעל משמעות אוביקטיבית.
( וכאמור יפה עמד על ענין זה רפאל ).
ואכן כל אישה שמנה היא מכוערת - מובן במשמעות האוביקטיבית של דברי. מי שכופר בכך, ואומנם שמתי לב שהיו לכך התנגדויות רבות וגילויי תרעומת, ובכן מי שמתנגד לכך, לכוד עדיין בשיח הרלטיביסטי של "על טעם וריח אין להתווכח" או : "היופי בעיני המתבונן" - אני , כידוע - לא נמצא שם - אני מאמין שגם לאסתטיקה יש עוגנים קבועים: מטעם זה התשיעית של בטהובן לעולם עומדת וזבל של נינט הוא כקצף על המים.
אופיו של המרחב הרומנטי כשוק כלכלי של יחסי היצע וביקוש - מעניק לנו הסבר אוביקטיבי לתופעה אוביקטיבית, קורעת עיניים בתקפותה, של ריבוי סאביות השמ"ד- גם על כך כבר עמדתי ומי שרוצה לקרוא את מלוא ההסבר ימצא אותו בבלוג שלי.
אני אתעלם מתגובות טוטאליטריות רודניות שקוראות פה לחסימה, השתקה, ניצול כח הרוב, שימוש באיום בכח המינויים כדי להביא להשתקה - זה מתחת לכבודי לגעת בזוהמה הזאת.

ועוד הערה אחת - כפרו כאן באמונתי המרקסיסטית - ובכן, כעיצה, וכקריאה נוספת, אני מציע לכם לקרוא את "שיח אהבה" של רולאן בארת' הבלשן הצרפתי המנוח ( כן גם הוא מארקסיסט ) שתרם תרומה מכרעת לריקון השדה הרומנטי ממיתוסים, חלומות, מאווים שאין להם בסיס - האם תאמרו שמי שקורא לראות את המציאות כפי שהיא הוא מי שפוגע "בכבודן , של נשים, לעומת מי שמתעקשות לדבוק בחלומות באספמיה, בפאטה מורגאנה של "אהבה" ולהישאר מסוממות לעד בכזב של האביר הלבן שיופיע מאי-שם ואז כיעורן ייראה בעיניו כהתגלמות היופי עלי אדמות - בבחינת היופי בעיני המתובנן " ?